גאורגי פולטאבצ'נקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאורגי פולטאבצ'נקו
23 בפברואר 1953; באקו, אזרבייג'ן הסובייטית, ברית המועצות (בן 63)
Georgy Poltavchenko 2014.jpg
גאורגי פולטבצ'נקו, 2014
שם בשפת המקור Георгий Полтавченко
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
מפלגה Edinaya Russia.svg.png רוסיה מאוחדת
בת-זוג

יקטרינה לאונידובנה

http://poltavchenko.ru
Coat of Arms of Saint Petersburg (2003).png מושל סנקט פטרבורג ה-3
תקופת כהונה 22 באוגוסט 2011 (5 שנים ו-5 שבועות)
הקודם בתפקיד ולנטינה מטוויינקו
הבא בתפקיד מכהן
הנציג הנשיאותי המיוחד של המחוז הפדרלי המרכזי ה-1
תקופת כהונה 18 במאי 20006 בספטמבר 2011 (11 שנים)
הקודם בתפקיד אין
הבא בתפקיד אולג גובורון

גאורגי סרגייביץ' פולטאבצ'נקורוסית: Георгий Сергеевич Полтавченко; נולד ב-23 בפברואר 1953 בבאקו, אזרבייג'ן, ברית המועצות) הוא מדינאי רוסי, מושל סנקט פטרבורג ולשעבר הנציג הנשיאותי המיוחד במחוז הפדרלי המרכזי.

פולטאבצ'נקו היה הנציג הנשיאותי המיוחד הוותיק ביותר בשלטון המקומי, לאחר שנבחר עם הקמת שבעת מחוזות העל של רוסיה בשנת 2000 וכיהן בתפקיד עד ספטמבר 2011. נוסף לזה הוא יועץ מדינה מדרגה ראשונה וגנרל לויטננט בדימוס של משטרת המס הפדרלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו נינה איוואנובנה הייתה ילידת לנינגרד ששרדה את המצור על לנינגרד ונותרה יתומה והיא בת 14 בלבד. בשנות ה-60 עבדה בחברת התעופה אארופלוט.

אביו סרגיי פטרוביץ' היה בוגר האקדמיה הצבאית ע"ש פרונזה בלנינגרד ונישא לנינה בשנת 1952. הוא שירת בצי הסובייטי והוצב בבסיס חיל הים של צי הים השחור ולאחר שחרורו מהשירות עבד ולאחר מכן ניהל את חברת הספנות הצפון מערבית.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר 211. כיום בית הספר על שם פייר דה קוברטן ברחוב גורוחובאיה 20 בסנקט פטרבורג.

גאורגי נולד בבאקו ב-23 בפברואר 1953 (שנה לאחר נישואי הוריו) למשפחה שמרבית הגברים בה שירתו בצי. שלושה חודשים לאחר לידתו עברה המשפחה להתגורר בפוטי, גאורגיה, סמוך למקום שירותו של האב בצי. בשנת 1961 עברה המשפחה ללנינגרד לאחר שהיחידה שעליה פיקד אביו פורקה. בלנינגרד המשפחה התגוררה בדירה משותפת בשדרות נבסקי 5.

גאורגי למד בבית הספר 210 בשדרות נבסקי, שם למד 8 שנים. לאחר מכן, למד בבית הספר 211. ב-1970 סיים את בית הספר התיכון בלנינגרד.

בבגרותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה סניף לנינגרד של הקג"ב ברחוב ליטייני 4 בסנט פטרבורג. כיום זהו מטה המינהל המחוזי של שירותי הביטחון הפדרליים.

לאחר לימודיו בבית הספר ביקש להמשיך את המורשת המשפחתית וללכת לשרת בצי, אך אביו, שסבל במהלך שירותו עקב שינויים ארגוניים רבים בצבא הסובייטי, התנגד נמרצות ושכנע את בנו ללכת ללמוד. גאורגי פולטאבצ'נקו התקבל ללימודים במכון הלנינגרדי לרכיבי תעופה (Ленинградский институт авиационного приборостроения; כיום אוניברסיטת סנקט פטרבורג הממלכתית לרכיבי אוויר וחלל), שם פגש את אשתו לעתיד, יקטרינה לאונידובנה. ב-1972 בהיותו סטודנט עבד בהקמת מפעל קאמאז ובאותה שנה נישא ליקטרינה. ב-1976 סיים עם תואר מהנדס מכונות במכון לרכיבי תעופה בלנינגרד.

לאחר השלמת השכלתו החל לעבוד כמהנדס בתעשיות הביטחוניות, כמהנדס בחברת "לנינץ" (Ленинец) שפיתחה טכנולוגיות עבור הצבא הסובייטי. במקביל, בשנת 1978 היה לחבר בוועדה המחוזית של הקומסומול ברובע נבסקי בעיר. הוא עבד במשך כשנתיים באותה חברה עד שזומן לרחוב ליטייני 4, אל סניף הקג"ב בעיר, והוצע לו לשרת בשירותי ביטחון המדינה. בשנים 1979-1980 נשלח לעבור קורס הכשרה בבית הספר הגבוה של הקג"ב במינסק.

עבודתו בארגוני ביטחון המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר השלמת הכשרתו בקג"ב הוטל עליו ב-1980 ליטול חלק באבטחת המשחקים האולימפיים במוסקבה והיה מראשי מחלקת אבטחת התחבורה בנמל התעופה פולקובו. בעת מילוי תפקידו נטל חלק במבצע שחרור בני הערובה מהמטוס שנחטף על ידי בני משפחת אובצ'קין בפולקובו.

ב-1987 הוא נשלח לעיר ויבורג הפסטורלית שנמצאת בגבול מחוז לנינגרד עם פינלנד. על גאורגי הוטל לפקד על המחלקה העירונית של הקג"ב והיה לראש שירותי הביטחון של העיר ויבורג עד 1992 (גם לאחר פירוק הקג"ב). במקביל הוא נבחר בשנת 1990 כחבר פרלמנט במועצה המחוזית של לנינגרד וב-1991 פולטאבצ'נקו עזב את המפלגה הקומוניסטית.

משטרת המס הפדרלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Russian Federal Tax Police.jpg

בשנת 1992 הוקמה משטרת המס הפדרלית של רוסיה (Налоговая полиция). עקב ניסיונו בעבודות האבטחה של הקג"ב, הוצע לפולטאבצ'נקו לנהל את משטרת המס בעיר סנקט פטרבורג, ובאותה שנה עברה המשפחה מויבורג לסנקט פטרבורג. הוא התמנה לראש משטרת המס הרוסית של סנקט פטרבורג (רשמית ראש מינהל סנקט פטרבורג ומחוז לנינגרד).

במהלך שבע שנות עבודתו במשטרת המס נפגש לא פעם עם ולדימיר פוטין, שכיהן אז כסגן ראש העיר, הממונה על המשטרה ושירותי הביטחון בעיר. בשנת 1998 ניסה להיבחר מטעם מחוז 43 למועצה המחוקקת של סנקט פטרבורג אך נכשל משלא גרף מספיק קולות. בשנת 1999 החליט לסיים את שירותו במשטרת המס בדרגת גנרל-לויטננט.

הנציג הנשיאותי בצפון מערב רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטין ופולטאבצ'נקו, מאי 2000.

ביולי 1999 מונה לנציג הנשיאותי של מחוז לנינגרד (Полномочный представитель Президента РФ в Ленобласти) ואחר כך (בשנת 2000) היה לנציג המיוחד של הנשיא במחוז הפדרלי המרכזי (Полномочный представитель Президента РФ в Центральном федеральном округе). כנציג הנשיא במחוז הפדרלי המרכזי הוא היה אחראי על אוכלוסייה בת 38 מיליון איש ועל 18 מחוזות, והוטל עליו לחזק את שליטת השלטון המרכזי והשפעתו על השלטון המקומי. הוא פעל לשינוי חקיקה בחוקים מקומיים והתאמתם לחקיקה הפדרלית, ולהענקת סיוע לרשויות המקומיות בשטחי צפון-מערב רוסיה.

מושל סנקט פטרבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדבדב ופולטאבצ'נקו, אוגוסט 2011.

ב-23 באוגוסט 2011 מינה אותו נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לממלא מקום מושל סנקט פטרבורג, לאחר שהמושלת הקודמת, ולנטינה מטוויינקו, מונתה ליושבת ראש הבית העליון בפרלמנט הרוסי. ב-31 באוגוסט אושרה מועמדותו פה אחד על ידי האסיפה המחוקקת של העיר, והוא החל לכהן כמושל העיר החדש.

במהלך כהונתו מספר המשקיעים הזרים בעיר גדל בהתמדה וסכום ההשקעות הזרות הגיע ל-13,4 מיליארד דולרים. בתקופת כהונתו דורגה סנקט פטרבורג כעיר עם רמת החיים הגבוהה ביותר ברוסיה.

בספטמבר 2014 הוא זכה ב-79.3% מקולות הבוחרים בבחירות לתפקיד המושל, כשמולו התמודדו ארבעה מועמדים נוספים (אירינה איוואנובה מהמפלגה הקומוניסטית, קונסטנטין סוחנקו מהמפלגה הליברל-דמוקרטית, אנדריי פטרוב ממפלגת מולדת וטאחיר ביקבאייב ממפלגת הירוקים).

משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגי פולטאבצ'נקו נשוי מאז 1972 ליקטרינה לאונידובנה פולטאבצ'נקו, מתרגמת ולויטננט בדימוס ששירתה בעבר במשטרה הסובייטית. לשניים יש בן, אלכסיי, יליד 1985, שהוא בוגר האקדמיה למשפטים במוסקבה.

פולטאבצ'נקו הוא אוהד קבוצת הכדורגל זניט סנקט פטרבורג.

עיטורים ממלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אות "השוטר המוערך" של משטרת המס הרוסית
  • אות מסדר הכבוד
  • עיטורי תודות ממלכתיים מדרגה 3 ו-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]