גאורג ארנסט שטאל
 | |
| תחריט נחושת של גאורג ארנסט שטאל המיוחס לבן משפחת ברניגרות | |
| לידה |
21 באוקטובר 1659 אנסבך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1734 (בגיל 74) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מדינה |
נסיכות אנסבך |
| השכלה |
אוניברסיטת פרידריך שילר |
| בן או בת זוג |
|
| ילדים |
Georg Ernst Stahl Jr., Johann August Stahl, Christina Catharina Sophia Stahl, Regina Ernestina Stahl, Catharina Louise Charlotte Stahl, Sophia Rosina Stahl |
  | |
גֶאוֹרְג אֶרְנְסְט שְׁטַל (בגרמנית: Georg Ernst Stahl; 21 באוקטובר 1659 – 14 במאי 1734) היה כימאי, רופא ופילוסוף גרמני. הוא היה תומך בוויטליזם, ועד סוף המאה ה-18 עבודותיו על פלוגיסטון התקבלו כהסבר לתהליכים כימיים.[1]
גדל כבן לכומר לותרני, הוא חונך בבית אדוק ודתי מאוד. מגיל צעיר הוא גילה עניין רב בכימיה, ובגיל 15 כבר שלט בסיכומים של הרצאות אוניברסיטאיות בכימיה ובסופו של דבר בהבנת חיבור קשה מאת יוהאן קונקל פון לוונשטרן (אנ'). היה נשוי לשתי נשים, ששתיהן מתו מזיהום לידה בשנים 1696 ו-1706. היה לו גם בן, יהונתן, ובת שמתה בשנת 1708. הוא המשיך לעבוד ולפרסם לאחר מות שתי נשותיו ובסופו של דבר ילדיו, אך לעיתים קרובות היה קר מאוד כלפי סטודנטים ושקע בדיכאון עמוק עד מותו בשנת 1734 בגיל 74.
קורות חיים והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד בקהילת זנקט יוהאניס באנסבך בברנדנבורג, ב-22 באוקטובר 1659.[2] אביו היה יוהאן לורנץ שטאל (1620–1698).[3] הוא חונך בדוקטרינה של זרם הפייטיזם, שהשפיעה על השקפותיו על העולם. עניינו בכימיה נבע מהשפעתם של פרופסור לרפואה, יאקוב ברנר, וכימאי, יוהאן קונקל פון לוונשטרן (אנ'). בסוף שנות ה-70 של המאה ה-17, שטאל עבר לזקסן-ינה (אנ') כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת פרידריך שילר בינה. הצלחתו של שטאל ביינה זיכתה אותו בתואר דוקטור לרפואה בסביבות שנת 1683, ולאחר מכן הוא המשיך ללמד באותה אוניברסיטה. ההוראה באוניברסיטה הקנתה לו מוניטין כה טוב שבשנת 1687 הוא הועסק כרופא האישי של הדוכס יוהאן ארנסט מזקסן-ויימאר. בשנת 1693, הוא הצטרף לידידו הוותיק מהקולג', פרידריך הופמן (אנ'), באוניברסיטת האלה-ויטנברג. בשנת 1694 הוא מונה לראש הקתדרה לרפואה באוניברסיטת האלה. משנת 1715 ועד מותו, הוא היה רופאו ויועצו של המלך פרידריך וילהלם הראשון, מלך בפרוסיה והיה אחראי על מועצת הרפואה של ברלין.
רפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטאל התמקד בהבחנה בין החי ללא-חי. אף על פי שלא תמך בהשקפות של היאטרו-מכניסטים,[א] הוא האמין שכל היצורים הלא-חיים הם מכניים, וכך גם יצורים חיים במידה מסוימת. השקפותיו היו שדברים לא-חיים יציבים לאורך זמן ואינם משתנים במהירות. לעומת זאת, יצורים חיים נתונים לשינוי ויש להם נטייה להירקב, מה שהוביל את שטאל לעבוד עם תסיסה.
שטאל דגל במערכת אנימיסטית, בניגוד למטריאליזם של הרמן בורהווה (אנ') ופרידריך הופמן.[4] טענתו העיקרית לגבי יצורים חיים הייתה שיש גורם האחראי לעיכוב הרקבון של יצורים חיים, והגורם הזה הוא האנימה או הנשמה של האורגניזם החי. האנימה שולטת בכל התהליכים הפיזיים המתרחשים בגוף. היא לא רק שולטת בהיבטים המכניים שלהם, אלא גם בכיוון ובמטרות שלהם. האופן שבו האנימה שולטת בתהליכים אלה הוא באמצעות תנועה. הוא האמין ששלוש התנועות החשובות בגוף הן מחזור הדם, הפרשה והפרשה פנימית (אנ') (סְּקְרֶצְיָה).
אמונות אלה השתקפו בהשקפותיו על רפואה. הוא חשב שהרפואה צריכה להתמודד עם הגוף כמכלול ועם האנימה שלו, ולא עם החלקים הספציפיים של הגוף. ידע על החלקים המכניים הספציפיים של הגוף אינו מועיל במיוחד. השקפותיו ספגו ביקורת מגוטפריד וילהלם לייבניץ, איתו ערך חילופי מכתבים, שפורסמו מאוחר יותר בספר שכותרתו ""Negotium otiosum seu σκιαμαχία" (לטינית ויוונית עתיקה: "עיסוק בטל או מלחמת צללים") (1720).[5] כמו כן, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-18, רעיונותיו של שטאל על החלק הלא-פיזי של הגוף נדחו, בעוד שרעיונותיו המכניסטיים על הגוף התקבלו בעבודותיהם של בורהווה והופמן.
תנועה טונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כרופא, שטאל עבד עם מטופלים והתמקד בנפש, או באנימה, כמו גם במחזור הדם ובתנועה הטונית. האנימה הייתה כוח חיוני שכאשר פעל כראוי איפשר לאדם להיות בריא; אולם, כאשר התרחשה תקלה באנימה, כך גם חלה מחלה. תנועה טונית, עבור שטאל, כללה את תנועות ההתכווצות וההרפיה של רקמות הגוף על מנת לשרת שלושה יעדים עיקריים. תנועה טונית סייעה להסביר כיצד בעלי חיים מייצרים חום וכיצד נגרמת קדחת. בתזה של שטאל משנת 1692, "De motu tonico vitali", שטאל מסביר את תאוריית התנועה הטונית שלו וכיצד היא קשורה לזרימת הדם בתוך אדם, מבלי לצטט את תאוריות זרימת הדם ומחזור הדם של ויליאם הארווי, שלהן חסר הסבר לזרימת דם לא סדירה. כמו כן, בתזה מוזכרים 'רופאים' כמשתמשים בתאוריה שלו על תנועה טונית.
התאוריה של שטאל לגבי "תנועה טונית" עסקה בטונוס השרירים של מחזור הדם. במהלך עבודתו בהאלה, שטאל טיפל בחולים שסבלו מכאבי ראש ודימום מהאף. התנועה הטונית הסבירה תופעות אלו בכך שהדם זקוק לנתיב טבעי או מלאכותי לזרום כאשר חלק מהגוף חסום, פצוע או נפוח. שטאל גם ערך ניסויים בווסת, ומצא שהקזת דם מחלק גוף עליון הקלה על הדימום במהלך המחזור. במחזור הבא, הפצע חווה כאב ונפיחות, אשר הוקלו רק על ידי פתיחה בכף הרגל. הוא גם יישם הליך זה כטיפול באל-וסת.[6]
כימיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיטב בעבודתו של שטאל בכימיה נעשה בתקופתו כפרופסור בהאלה. בדומה לרפואה, הוא האמין שאי אפשר לצמצם את הכימיה להשקפות מכניסטיות (אנ'). אף על פי שהאמין באטומים, הוא לא סבר שתאוריות אטומיות מספיקות כדי לתאר את התהליכים הכימיים המתרחשים. הוא האמין שלא ניתן לבודד אטומים בנפרד ושהם מתחברים ליצירת יסודות. הוא נקט גישה אמפירית כשביסס את תיאוריו בכימיה.
שטאל השתמש בעבודותיו של יוהאן יואכים בכר כדי לגבש הסברים לתופעות כימיות. התאוריה העיקרית ששטאל קיבל מבכר הייתה תאוריית הפְלוֹגִיסְטוֹן. לתאוריה זו לא היה בסיס ניסויי לפני שטאל. התאוריות של בכר ניסו להסביר את הכימיה באופן מקיף ככל האפשר על ידי סיווג סוגי אדמה שונים בהתאם לתגובות ספציפיות. "Terra pinguis" (טֶרָה פִּינְגְוִויס – "אדמה פורייה") הייתה חומר שנפלט במהלך תגובות בעירה, לפי בכר.[7] שטאל, בהשפעת עבודתו של בכר, פיתח את תאוריית הפלוגיסטון שלו. לתאוריית הפלוגיסטון לא היה בסיס ניסויי לפני ששטאל עבד עם מתכות וחומרים שונים אחרים כדי להפריד מהם פלוגיסטון. שטאל הציע שמתכות מורכבות מקַלְקְס (calx), או אפר, ופלוגיסטון, וברגע שמתכת מתחממת, הפלוגיסטון עוזב ומשאיר רק את הקַלְקְס בתוך החומר. הוא הצליח להפוך את התאוריה לישימה בכימיה מכיוון שהיא הייתה אחת התאוריות המאחדות הראשונות בתחום. הפלוגיסטון סיפק הסבר לתופעות כימיות שונות ועודד את הכימאים של אותה תקופה לעבוד באופן רציונלי עם התאוריה כדי לחקור עוד את הנושא. תאוריה זו הוחלפה מאוחר יותר על ידי תאוריית החִמְצוּן ותאורית הקלוריק של אנטואן-לורן לבואזיה. הוא גם הציג השקפה על תסיסה, שבמובנים מסוימים דומה לזו שנתמכה על ידי יוסטוס פון ליביג כמאתיים וחמישים שנה מאוחר יותר. אף על פי שהתאוריה שלו הוחלפה, תאוריית הפלוגיסטון של שטאל נתפסת כמעבר בין אלכימיה לכימיה. שטאל נחשב לאחד הראשונים שתיארו את הפחמן החד-חמצני כרעלן "carbonarii halitus" (אדים פחמניים) בפרסום שלו משנת 1697, "Zymotechnia fundamentalis" (בלטינית: יסודות הזִימוֹטֶכְנִיָה).
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גאורג ארנסט שטאל היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה קתרינה מרגרטה מיקולצין (1668–1696). לאחר מות אשתו הראשונה בשנת 1696, הוא נישא לברברה אלאונורה טנצל (1686–1706) ב-12 בפברואר 1705, בתו של יוהאן כריסטיאן טנצל ממועצת המיסים של ברנדנבורג בהאלה (זאלה). לאחר מות אשתו השנייה בשנת 1706, ב-26 בפברואר 1711 הוא נישא לרגינה אליזבת וזנר (1683–1730), בתו של רופא העיר בהאלה, וולפגנג כריסטוף וזנר (1640–1706). בסך הכל נולדו לו תשעה ילדים.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Zymotechnia fundamentalis (1697)
- De lumbricis terrestribus eorumque usu medico (בלטינית). Halle: Christian Henckel. 1698.
- Disquisitio de mechanismi et organismi diversitate (1706)
- Paraenesis, ad aliena a medica doctrine arcendum (1706)
- De vera diversitate corporis mixti et vivi (1706)
- Theoria medica vera (1708)
- De lapide manati (בלטינית). Halle: Christian Henckel. 1710.
- Georgii Ernesti Stahlii opusculum chymico-physico-medicum : seu schediasmatum, a pluribus annis variis occasionibus in publicum emissorum nunc quadantenus etiam auctorum et deficientibus passim exemplaribus in unum volumen iam collectorum, fasciculus publicae luci redditus / Praemißa praefationis loco authoris epistola ad Michaelem Alberti (1715) Digital edition by the University and State Library Düsseldorf
- Specimen Beccherianum (1718)
- Philosophical Principles of Universal Chemistry (1730), Peter Shaw, translator, from Open Library.
- Experimenta, observationes, animadversiones, 300. numero, chymicae et physicae (בלטינית). Berlin: Ambrosius Haude. 1731.
- Materia medica : das ist: Zubereitung, Krafft und Würckung, derer sonderlich durch chymische Kunst erfundenen Artzneyen (1744), Vol. 1&2 Digital edition by the University and State Library Düsseldorf
- Fundamenta chymiae (בלטינית). Vol. 3. Nürnberg: Wolfgang Moritz Endter, Erben & Julius Arnold Engelbrecht, Witwe. 1747.
- Fundamenta chymiae (בלטינית). Vol. 2. Nürnberg: Wolfgang Moritz Endter, Erben & Julius Arnold Engelbrecht, Witwe. 1746.
- The Leibniz-Stahl Controversy (2016), transl. and edited by F. Duchesneau and J. H. Smith, Yale UP (536 pp.)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Hélène Metzger (1926) "La philosophie de la matière chez Stahl et ses disciples", Isis (journal) 8: 427–464.
- Hélène Metzger (1930) Newton, Stahl, Boerhaave et la Doctrine Chemique
- Lawrence M. Principe (2007) Chymists and Chymistry.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גאורג ארנסט שטאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גאורג ארנסט שטאל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- Works by or about Georg Ernst Stahl at the Internet Archive
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אסכולה ברפואה שהתפתחה במאה ה-17. הם ניסו להסביר את פעולת גוף האדם על בסיס עקרונות מכניים בלבד, תוך שימוש בחוקי הפיזיקה כדי להבין תהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ku-Ming (Kevin) Chang, Fermentation, Phlogiston and Matter Theory: Chemistry and Natural Philosophy in Georg Ernst Stahl's "Zymotechnia Fundamentalis"
- ^ Gottlieb, B.J. (1942). "Vitalistisches Denken in Deutschland im Anschluss an Georg Ernst Stahl". Klinische Wochenschrift. 21 (20): 445–448. doi:10.1007/bf01773817. S2CID 41987182.
- ^ "Georg Ernst Stahl". Encyclopædia Britannica, Encyclopædia Britannica Online. Encyclopædia Britannica Inc.
- ^ Francesco Paolo de Ceglia: Hoffmann and Stahl. Documents and Reflections on the Dispute. in History of Universities 22/1 (2007): 98–140.
- ^ Smets, Alexis. The Controversy Between Leibniz and Stahl on the Theory of Chemistry (אורכב 25.04.2012 בארכיון Wayback Machine), Proceedings of the 6th International Conference on History of Chemistry
- ^ Chang, K (2004). "Motus Tonicus: Georg Ernst Stahl's Formulation of Tonic Motion and Early Modern Medical Thought". Bulletin of the History of Medicine. 78 (4): 767–803. doi:10.1353/bhm.2004.0161. PMID 15591695. S2CID 12488842.
- ^ Hudson, John (1992). The History of Chemistry. Hong Kong: The Macmillan Press. p. 47. ISBN 0-412-03641-X.