גאורג היינריך פון ברנהורסט
 | |
| לידה |
26 באוקטובר 1733 זאנדרסלבן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 1814 (בגיל 81) דסאו, אנהלט-דסאו |
| מדינה |
האימפריה הרומית הקדושה |
| צאצאים |
Thekla Pauline von Beerenhorst |
  | |
גאורג היינריך פון ברנהורסט (בגרמנית: Georg Heinrich von Berenhorst; 26 באוקטובר 1733 – 30 באוקטובר 1814) היה הוגה דעות צבאי גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנהורסט נולד בסאנדרסלבן, בשנת 1733 כבנו הלא חוקי של לאופולד הראשון, נסיך אנהלט-דסאו. בגיל 15 התגייס לצבא הגרמני של פרידריך הגדול ושירת כקצין בחייל הרגלים וכקצין מטה במלחמת שבע השנים. בשלב מסוים אף שירת במפקדתו של פרידריך הגדול עצמו. אחרי מלחמת שבע השנים, פרש ברנהורסט מן השירות הצבאי בדרגת מיור ושימש כדיפלומט בנסיכות הולדתו, אנהלט דסאו, בתפקידים כגון: ראש הלשכה של הנסיך והאחראי על בתי המשפט. במסגרת שירותו הדיפלומטי נסע ברנהורסט לצרפת, לאיטליה ולאנגליה. בשנת 1790 פרש מעבודתו והחל לעסוק בכתיבה צבאית עד למותו בשנת 1814 בדסאו.
ברנהורסט נישא בשנת 1783 להינריטה פון ברנהורסט, ולהם נולדו שישה ילדים.
הגותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיבורו החשוב ביותר של ברנהורסט הוא "הרהורים על אמנות המלחמה, התקדמותה, סתירותיה וודאותה" (Betrachtungen über die Kriegskunst, über ihre Fortschritte, ihre Widersprüche und ihre Zuverlässigkeit), הכרך הראשון של ספר זה יצא בשנת 1796 והשני ב-1798. ספר זה זכה לפופולריות רבה ולהשפעה, ולדברי אחד מבני התקופה: "שום ספר לא נקרא רבות כמו ההרהורים".[1] ברנהורסט חיבר גם כמה חיבורים צבאיים חשובים נוספים כגון "מכתמים" (Aphorismen, 1805).
בספרו סקר ברנהורסט את התפתחות מדע המלחמה עד ימיו והתנגד לתפיסות הרווחות בו. הוא ביקר את תפיסת המלחמה כמדע, בו ניתן למצוא נוסחאות לניצחון, ואת תפיסת החיילים כמכשירים לוחמים. המושא של ביקורת זו היה למעשה פרידריך הגדול, שהחזיק בתפיסות אלו וניהל כך את צבאו. ברנהורסט טען כי הגורמים לניצחון או להפסד נובעים מן הפסיכולוגיה של הלוחמים יותר מאשר מן התאוריה הצבאית. המלחמה, אם כך דומה בטיבה לנפש האדם, ובלתי ניתנת לחיזוי מראש. מסקנתו של ברנהורסט הייתה שתאוריה צבאית כללית, התקפה תמיד, וכן תכנון תוכניות מלחמה מראש, בלתי אפשריים ולא יביאו תועלת.
ברנהורסט תמך בצבאות לאומיים גדולים, כמו הצבא הצרפתי שלאחר המהפכה הצרפתית, שכן לצבאות כאלו יש בדרך כלל מורל ורוח לחימה עזה יותר מאשר לצבאות המקצועיים. ברנהורסט טען כי הצבא הרצוי הוא צבא הבנוי ברובו מכוחות מילואים ולא צבא סדיר מקצועי.
הגותו של ברנהורסט השפיעה על הוגים צבאיים רבים, כדוגמת: קרל פון קלאוזביץ ואנטואן אנרי ז'ומיני. הוגים אחרים התנגדו לו ואף כתבו ספרים להפרכת טענותיו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, משרד הביטחון, 2000, עמ' 129-125.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מצוטט אצל עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, עמ' 126.