גאיוס קלאודיוס נרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גאיוס קלאודיוס נרולטינית: Gaius Claudius Nero; המאה ה-3 לפנה"ס) היה מגיסטראט רומאי שפיקד על הכוחות הרומאיים בקרב מטאורוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נזכר לראשונה כקצין בצבאו של מרקוס קלאודיוס מרקלוס בשנת 214 לפנה"ס במהלך קרבות נולה. במהלך קרב נולה השלישי, נודע למרקלוס שחניבעל נע מנאפולי במטרה לנסות ללכוד את נולה. חניבעל נע אל נולה במהירות, ומרקלוס הורה לנרו שהיה מפקד הפרשים לנוע מאחורי המחנה הקרתגי בדממה ולתקוף אותו רק כאשר יתחיל הקרב. מסיבות לא ברורות נרו בחר שלא לתקוף, והקרב התנהל בלי הפרשים שלו. אף על פי כן, הרומאים ניצחו, אם כי היה זה ניצחון זעום שהושג בעמל רב. מרקלוס האשים את נרו וטען שבאשמתו הקרב כמעט הסתיים כמו קרב קאנאי.[1]

הוא מונה כפראיטור בשנת 212 לפנה"ס,[2] ובשנת 211 לפנה"ס נשלח להיספניה כדי לקבל פיקד על שארית הצבא הרומאי שהושמד בקרב באיטיס. הוא הצליח ללכוד את המצביא הקרתגי עזרובעל ברקה בתוך מעבר צר בסלעים ולא נתן לו אפשרות לסגת. עזרובעל החליט לנקוט בתחבולה. הוא שלח שליח והודיע לנרו שהוא מוכן להגיע למשא ומתן על כניעה. נרו קיבל את ההצעה, ועזרובעל משך את המשא ומתן עד שרוב הצבא הקרתגי נמלט. לאחר מכן עזב גם עזרובעל את המחנה הרומאי בתואנות דתיות והצטרף אל צבאו.[3]

הוא נבחר כקונסול של שנת 207 לפנה"ס יחד עם מרקוס ליוויוס סלינטור. אותה שנה הגיעו ידיעות לפיהן נחת עזרובעל ברקה בעמק הפו, והוא מתכוון לחבור אל הצבא של אחיו, חניבעל, החונה בברוטיום. לפיכך, קיבל נרו את הפיקוד על הכוחות שהוצבו מול חניבעל וליוויוס את הפיקוד על הכוחות שהוצבו מול עזרובעל. חניבעל ניסה להימלט מפני הצבא של נרו כדי לחבור אל אחיו בזמן. נרו ניסה למנוע זאת ותקף את חניבעל בקרב גרומנטום, שהסתיים ללא הכרעה, אולם עיכב את חניבעל בברוטיום. בינתיים, עזרובעל הגיע אל נהר מטאורוס ולאחר מכן שלח שליח לאחיו כדי להודיע לו על בואו. אולם השליח נתפס בדרך לחניבעל בידי אנשיו של נרו. זה האחרון ידע היטב שאם עזרובעל יחמוק מליוויוס ויחבור אל חניבעל יקיץ הקץ על רומא, ולפיכך החליט להפר את הוראות הסנאט שהורה לו לא לעזוב את ברוטיום, ולחבור אל ליוויוס החונה במטאורוס. נרו הצעיד את אנשיו רגלית מרחק גדול מאוד, והגיע בחסות החשיכה אל המחנה של ליוויוס. כעת הכוח הרומאי כלל 47,000 איש, והיה גדול יותר באופן משמעותי מהכוח הקרתגי. העובדה שיש כעת שני קונסולים במחנה ולא אחד, התגלתה לעזרובעל רק לפנות בוקר, כאשר שמע מהמחנה הרומאי שתי תרועות חצוצרה במקום אחת.

בחסות החשיכה ביצע עזרובעל נסיגה מסודרת צפונה לאורך הנהר, כשהוא מקווה לחצותו, וכך להימלט מהסכנה הרומאית, ולנסות שוב ליצור קשר עם חניבעל ממקום מבטחים, אולם בשל ההצפה של הנהר עקב גשמי האביב והמסת השלגים, לא הצליח למצוא מקום בטוח למעבר. הרומאים דלקו אחריו, תוך שהם מאלצים אותו לנהל את הקרב שממנו ביקש להימנע בשל נחיתותו המספרית. בנוסף על כך, רבים מחייליו הגאלים השתכרו במשך הלילה ותפקדו גרוע. בלית ברירה ערך עזרובעל את כוחותיו. הקרב התפתח לקרב שכונה קרב מטאורוס במהלכו פיקד נרו על האגף השמאלי הרומאי. הקרב הסתיים בניצחון רומאי מוחץ, עזרובעל נהרג, ונרו הורה לשים את ראשו בשק ולהשליך אותו אל מחנהו של חניבעל.[4] שני הקונסולים חזרו לרומא כגיבורים, אולם נרו ננזף על כך שהפר את הוראות הסנאט ונע אל מטאורוס, ועל כן בתהלוכת הניצחון שנערכה לכבודם רכב ליוויוס במרכבה מפוארת רתומה לארבעה סוסים ומאחוריו החיילים, בעוד נרו רכב על סוס אחד בלי חיילים.[5]

בשנת 204 לפנה"ס מונה לקנסור יחד עם ליוויוס. בשנת 201 לפנה"ס היה אחד מחברי המשלחת שיצאו אל אלכסנדריה כדי להודות לתלמי החמישי על תמיכתו האיתנה ברומא לכל אורך המלחמה הפונית השנייה, וכן לבדוק אפשרות של ברית רומאית-מצרית במקרה של מלחמה עם מוקדון. הוא נזכר כאחד מחברי המשלחת שיצאה ליוון בשנת 194 לפנה"ס כדי לבדוק אפשרות של מלחמה נוספת נגד מוקדון.[6]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]