גארי ניומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גארי ניומן
Gary Numan
גארי ניומן ב-2011
גארי ניומן ב-2011
לידה 8 במרץ 1958 (בן 63)
האמרסמית', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1975–הווה (כ־46 שנים)
מקום לימודים Upton Court Grammar School, Spelthorne College עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, זמר-יוצר, גיטריסט עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה גל חדש, סינת'פופ, רוק אלקטרוני, מוזיקה אלקטרונית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור לירי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, זמרה, קלידים מוזיקליים עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים I.R.S. רקורדס, אטקו רקורדס, Beggars Banquet Records עריכת הנתון בוויקינתונים
www.garynuman.co.uk
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גארי ניומן ב-1980

גארי אנתוני ג'יימס וובאנגלית: Gary Anthony James Webb; נולד ב-8 במרץ 1958), הידוע יותר בשם הבמה גארי ניומן (באנגלית: Gary Numan), הוא זמר, מוזיקאי, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי בריטי. הוא נכנס לתעשיית המוזיקה כסולן להקת הגל החדש Tubeway Army. לאחר שהוציא לאור שני אלבומים עם הלהקה, הוא הוציא את אלבום הסולו The Pleasure Principle (אנ') בשנת 1979. הפופולריות שלו הגיעה לשיאה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 עם הסינגלים: "?Are "Friends" Electric" ו-"Cars".

ניומן נחשב לאחד מחלוצי המוזיקה האלקטרונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גארי אנתוני ג'יימס ווב נולד ב-8 במרץ 1958 בהמרסמית' (אנ') שבלונדון. כאשר ניומן היה בן 15 אביו קנה לו גיטרה חשמלית גיבסון לס פול, שהפכה לנכס שלו.[1] הוא ניגן בלהקות שונות לפני שהקים את Tubeway Army עם דודו ג'ס לידיארד בתופים ופול גרדינר (אנ') בגיטרה בס. הכינוי הראשון שלו היה "ולריאן", כנראה בהתייחס לגיבור בסדרות הקומיקס הצרפתי ולריאן ולורליין (אנ'). בהמשך בחר את שם הבמה "גארי ניומן" (Numan), מתוך מודעה בספר טלפונים מקומי שבו פורסם אינסטלטור ששמו היה "ארתור נוימן" (Neumann).

ניומן התפרסם באמצע שנות השבעים כסולן, כותב השירים והמפיק של להקת Tubeway Army. הוא הוחתם על ידי חברת התקליטים Beggars Banquet Records (אנ') בשנת 1978 והוציא שני סינגלים: "That's Too Bad" (אנ') ו-"Bombers" (אנ').

הסינגל ?Are "Friends" Electric יצא במאי 1979, אשר עלה למקום הראשון בסוף יוני אותה שנה.

מספר חודשים לאחר מכן הלהקה הפסיקה לפעול תחת השם "Tubeway Army" והמשיכה לפעול תחת שמו של ניומן. ניומן צבר פופולריות גם מחוץ לבריטניה עם השיר "Cars", שהגיע למקום הראשון בבריטניה בשנת 1979, מקום ראשון בקנדה ומקום תשיעי בארצות הברית בשנת 1980. Cars והאלבום The Pleasure Principle (אנ') יצאו לאור שניהם תחת שם הבמה של ניומן עצמו. האלבום הגיע למקום הראשון בבריטניה.

בשנת 1980 הוציא ניומן את אלבום הסולו השני שלו, Telekon (אנ').

האלבום Splinter (אנ') יצא ב־14 באוקטובר 2013, אשר הגיע לטופ 20 בבריטניה. לאחר מכן יצא ניומן לסיבוב הופעות בארצות הברית, קנדה, בריטניה ואירלנד, שהמשיך בשנת 2014 וכלל גם את ישראל[2], ניו זילנד, אוסטרליה ואירופה.

בשנת 2017 הוציא ניומן את האלבום Savage (Songs from a Broken World) (אנ').

בשנת 2020 יצא האלבום Intruder.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 התחתן גארי ניומן עם ג'מה אוניל. לזוג שלוש בנות: רייבן, פרשייה ואקו. בשנת 2017, כאשר פרשייה הייתה בת 11, היא הופיעה ושרה בקליפ של השיר "My Name Is Ruin" מתוך האלבום Savage (Songs from a Broken World) (אנ').[3] כיום ניומן ומשפחתו מתגוררים בסנטה מוניקה שבארצות הברית.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

Tubeway Army
  • Tubeway Army (1978)
  • Replicas (1979)
  • (The plan (1984 – גרסאות מוקדמות, תקליטוני דמו וכו' (הוקלט ב-1978)
  • הקלטות שנעשו לתוכנית הרדיו של ג'ון פיל ב-BBC שני שידורים של "פיל סשן", 1979
סולו
  • The Pleasure Principle (1979)
  • Telekon (1980)
  • Living ornaments 1979 (הופעה חיה)
  • Living ornaments 1980 (הופעה חיה)
  • Living ornaments 1981 (הופעה חיה)
  • Dance (1981)
  • I, Assassin (1982)
  • Warriors (1983)
  • Berserker (1984)
  • The Fury (1985)
  • Strange Charm (1986)
  • Metal Rhythm (1988) (New Anger in the U.S.)
  • Automatic (1989) (עם ביל שארפ (אנ'), כחלק מ-Sharpe & Numan (אנ'))
  • Outland (1991)

  • Machine and Soul (1992)
  • Sacrifice (1994) (Dawn in the U.S.)
  • Human (1995) (עם מייקל ר. סמית')
  • Exile (1997)
  • Pure (2000)
  • Jagged (2006)
  • Dead Son Rising (2011)
  • Splinter (Songs from a Broken Mind) (2013)
  • Savage (Songs from a Broken World) (2017)
  • Intruder (2020)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גארי ניומן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]