גאר דה ליון סנט-אכזופרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאר דה ליון סנט-אכזופרי
Deux TGV en unité multiple en direction du sud, passant sous le "Tube 300" de Saint-Exupéry.jpg
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה 3 ביולי 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל סנטיאגו קלטרווה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מיקום, צרפתצרפתצרפת
קואורדינטות 45°43′16″N 5°04′34″E / 45.721111111111°N 5.0761111111111°E / 45.721111111111; 5.0761111111111 קואורדינטות: 45°43′16″N 5°04′34″E / 45.721111111111°N 5.0761111111111°E / 45.721111111111; 5.0761111111111 
מידע על התחנה
בעלים SNCF עריכת הנתון בוויקינתונים
רציפים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תחנת ליון סנט-אכזופרי
פנים המבנה

גאר דה ליון סנט-אכזופרי (צרפתית Gare de Lyon Saint-Exupéry, "תחנת ליון סנט-אכזופרי"; בעבר, Gare de Satolas "גאר דה סטולה") היא תחנת רכבת נוסעים על קו הרכבת במהירות גבוהה "רון-אלפ" (LGV Rhône-Alpes), הממוקמת בשדה התעופה הבינלאומי של ליון בצרפת, כ-20 ק"מ ממרכז העיר. התחנה נקראת על שמו של שדה התעופה, וזה בתורו נקרא על שם חלוץ התעופה בן העיר אנטואן דה סנט-אכזופרי. שדה התעופה בליון היה בין הראשונים בצרפת שזכה בתחנת רכבת מהירה (TGV), שבועות ספורים לאחר שתחנה כזו הושלמה בנמל התעופה שארל דה גול הממוקם במטרופולין של פריז. התחנה תוכננה על ידי האדריכל הנודע סנטיאגו קלטרווה ונחנכה ב-3 ביולי 1994, במקביל לפתיחת קו הרכבת העובר דרכה והמוביל ממונטנה (Montanay) לסנט-מרסל-לה-ולאנס (Saint-Marcel-lès-Valence). עלות הקמת התחנה הייתה 750 מיליון פרנק צרפתי.

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה התחנה שהפך עד מהרה לסימן ההיכר של שדה התעופה כולו, עשוי בטון מזוין מכוסה בגג פלדה בצורת חצי גליל שאורכו 400 מטר ורוחבו 53 מטר. הגג שבו תבליטים בצורת פירמידות מאפשר חדירת אור מרבית מן החוץ. אורכו של המבנה 500 מטר ורוחבו 50 מטר, והוא אמור לטעת בלב המתבונן דימוי של ציפור בטרם מעופה.

בתחנה שש מסילות רכבת. שתי המסילות האמצעיות מבודדות מהאחרות בתוך "צינור 300" ("Tube 300") ששמו נובע מכך שרכבות יכולות לחלוף דרכו במהירות המרבית, 300 קמ"ש, מבלי להפריע לנוסעים בתחנה. ארבע המסילות האחרות ערוכות מצדיהם של שני רציפי אי. מעבר באורך של 300 מטר הממוקם מעל לתחנה מאפשר גישה אל שני רציפי האי באמצעות מערכת דרגנועים. בצידו המערבי של המבנה תתאפשר הרחבתו לשם בניית מסילת רכבת שתוליך ישירות לעיר ליון. התחנה מקושרת ישירות אל בית הנתיבות של שדה התעופה במעבר באורך של 250 מטר ובו מדרכות נעות.

שירות הרכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

24 רכבות מהירות חולפות בתחנה מדי יום בממוצע, מהן 10 עד 14 מגיעות אל הבירה וממנה. רכבות אלה ואחרות מגיעות גם ליעדים אחרים בפרובאנס וברחבי מחוז רון-אלפ, ורכבת בינלאומית יומית עושה את דרכה אל טורינו ומילאנו. עם זאת, נטען כי עקב חוסר בחיבור עם מערכת התחבורה העירונית בליון, השימוש בתחנה דל לעיתים ובשנת 2005 עברו בה 32,000 נוסעים בלבד. אם כי בשנת 2009 כבר שירתה התחנה כחצי מיליון נוסעים.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010 הופעל קו הרכבת הקלה המקל על הגישה משדה התעופה אל העיר. בנוסף נבחנות אפשרויות לחיבור תחנת הרכבת לרשת מסילות הרכבת האזורית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]