גבול טורקיה–יוון
 | |||
| |||
| אורך כולל | 206 ק"מ | ||
|---|---|---|---|
| הסכמים | הסכם לוזאן | ||
| מספר מעברי גבול | 3 | ||
גבול טורקיה–יוון (ביוונית: Σύνορα Ελλάδας–Τουρκίας. בטורקית: Türkiye–Yunanistan sınırı) הוא הגבול שבין טורקיה לבין יוון. אורכו בסביבות 200 קילומטרים (120 מיל), והוא מפריד בין תראקיה המערבית ביוון לתראקיה המזרחית בטורקיה.
תוואי הגבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגבול עובר בעיקר בנהר מריצה. בחלק מהמקומות הגבול אינו מותאם במדויק למסלול הנוכחי של הנהר, בעיקר בגלל שתוואי הנהר שונה.
גדר הגבול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגבול הוא גבול חיצוני של האיחוד האירופי. משכך, בשנת 2012, עקב גל הגירת הפליטים לאירופה במאה ה-21, הוקמה גדר גבול גבוהה לאורך הגבול היבשתי במקום שבו אין נהר. בנוסף ישנו גבול ימי שעובר לפעמים במיצרים ברוחב של כמה קילומטרים.
הסכסוך האגאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין שתי המדינות יש מחלוקות פוליטיות (אנ') על שליטה פוליטית במרחב האגאי, כולל מחלוקת על גודל המים הטריטוריאליים, שליטה אווירית והזכויות הכלכליות במדף היבשתי. טורקיה אינה מכירה במדף היבשתי של יוון ובאזור כלכלי בלעדי של יוון סביב איי יוון.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהסתיימה מלחמת העצמאות היוונית ב-1829, יוון שלטה רק בחלק משטחה הנוכחי. הגבול הראשון בין יוון לאימפריה העות'מאנית היה קו אספרפוטמוס-ספרחיוס (אנ'), ואחריו נקבע קו הגבול ב-1832 על קו ארטה-וולוס (אנ'), שנשאר בתוקף עד סיפוח תסליה (אנ') ב-1881. מלחמות הבלקן ב-1912–1913 הובילו להרחבתה של יוון צפונה, אך במקביל, עקב התקדמות סרביה ובולגריה, הפסיקה יוון לחלוק גבול יבשתי עם האימפריה העות'מאנית. זה השתנה שוב בשנים 1919–1920, כאשר יוון קיבלה את תראקיה המערבית, תראקיה המזרחית ואזור איזמיר.
בהסכם לוזאן שנערך בשנת 1923 לאחר מלחמת יוון–טורקיה, נקבע התוואי הנוכחי של הגבול, שהשאיר את Karağaç (אנ'), פרבר של העיר אדירנה בטורקיה, כמובלעת טורקית בצד המערבי של הנהר. שטח זה נמסר במהלך המשא ומתן בלוזאן בתמורה לכך שטורקיה לא תתבע פיצויי מלחמה מיוון.
גבול טורקיה–יוון, כפי שהוגדר בהסכם לוזאן, הוא למעשה אישור מחדש של גבול בולגריה–טורקיה (אנ') שנקבע בחוזה קונסטנטינופול (1913) (אנ') בין בולגריה לטורקיה עשר שנים קודם לכן, אך הפעם עם יוון, שכן בולגריה ויתרה ליוון על תראקיה המערבית לאחר מלחמת העולם הראשונה בחוזה ניי.
משבר המהגרים באירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפליטים שנכנסו לאירופה ב-2015 היו בעיקר מהמזרח התיכון, ורובם המכריע נכנסו לאיחוד האירופי על ידי חציית הים האגאי מטורקיה ליוון בסירה. הגבול היבשתי של טורקיה לא נגיש למהגרים מאז שנבנתה שם גדר גבול ב-2012.[1] עד יולי 2015, הגיעו 124,000 מהגרים ליוון, עלייה של 750 אחוזים משנת 2014. אלו היו בעיקר פליטים שברחו מהמלחמות בסוריה, עיראק ואפגניסטן. יוון פנתה לאיחוד האירופי בבקשת סיוע, ונציג האיחוד האירופי בוועדת האו"ם לזכויות אדם (אנ') וינסנט קוצ'טל אמר שהמתקנים למהגרים באיי יוון "לא מספקים לחלוטין" והאיים נמצאים ב"תוהו ובוהו מוחלט".[2] בספטמבר 2015, לאחר מותו של אלן כורד (אנ') בן ה-3, שטבע למוות כשהוא ומשפחתו התהפכו כשניסו להגיע לאי היווני קוס בסירה מתנפחת קטנה זמן קצר לאחר שעזבו את בודרום, עלתה מצוקת הפליטים לכותרות ברחבי העולם. קונסטנטינוס ורדאקיס, הדיפלומט הבכיר של האיחוד האירופי בבגדאד, אמר ל"ניו יורק טיימס" שלפחות 250 עיראקים הגיעו ביום לאיי יוון בין אמצע אוגוסט לתחילת ספטמבר 2015.[3]
לאחר ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה (2016), הרשויות היווניות במספר איים אגאיים קראו להכריז על מצב חירום כדי לצמצם את הזרם ההולך וגדל של פליטים מטורקיה, כאשר מספר המהגרים והפליטים שעשו את המסע על פני הים האגאי גדל באופן ניכר. באתונה, הביעו גורמים רשמיים דאגה מכך שהפקחים הטורקים נסוגו בפתאומיות לאחר ההפיכה הכושלת.[4]
בתחילת המשבר בגבול טורקיה–יוון (2020), החלו מהגרים להתאסף בגבול היבשתי בין יוון לטורקיה לאחר שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הודיע כי לא "יחסום" עוד את הגישה לגבול מפליטים ומהגרים וכי הוא פתח את הגבול עם יוון.[5][6] ממשלת טורקיה הואשמה גם בדחיפת פליטים לאירופה למטרות רווח פוליטי וכסף.[7]
במהלך מרץ 2020, ניסו המהגרים שוב ושוב לחצות את גדר הגבול, אך הם נחסמו על ידי צבא יוון, המשטרה ויחידות קטנות של שוטרים מאוסטריה, קפריסין, צ'כיה ופולין, שהגנו על הגדר והרחיקו את המהגרים באמצעות גז מדמיע. בין אלה שניסו לעבור באופן בלתי חוקי היו אנשים מאפריקה, איראן, אפגניסטן וסוריה. יוון הגיבה בסירוב לקבל בקשות מקלט למשך חודש.[8][9] המהגרים ניסו לפרוץ את גדר הגבול באמצעות כלי משחית, הציתו שריפות, יידו אבנים ובקבוקי תבערה לצד היווני וישנם סרטונים של כוחות הביטחון הטורקים במדים ובלבוש אזרחי, יורים גז מדמיע לעבר כוחות יווניים ושל רכב משוריין טורקי המנסה להוריד את גדר הגבול באמצעות משיכת כבל.[5][10] מקורות טענו שקיים מרכז מעצר שנוסד על ידי יוון לגירוש המהגרים ללא כל הליך משפטי.[11]
ב-2 במרץ, נורה מבקש מקלט סורי בשם מוחמד אל-ערב למוות על אדמת טורקיה ממרחק 15–135 מטרים (49–443 רגל) מהגבול. לפי ניתוח ארכיטקטורה פורנזית, הוא נורה על ידי חיילים יווניים שעמדו בגבול.[12] לפי מאמר של דר שפיגל, "ייתכן בהחלט" שהוא נורה בטעות ונהרג מנתז.[13] הירי הוכחש וכונה על ידי דוברי ממשלת יוון "חדשות מזויפות" שהופצו על ידי הרשויות הטורקיות.[14][12][15]
עד 11 במרץ 2020, 348 אנשים שחצו את הגבולות באופן בלתי חוקי נעצרו ונמנעו 44,353 מקרים של כניסה לא חוקית.
מעברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שלושה מעברי גבול, שניים לתנועת כלי רכב ואחד לתנועת כלי רכב ומסילת רכבת. העמוסה מבין השלושה, İpsala (אנ'), היא בין מחסומי הגבולות העמוסים ביותר בעולם.
| מעבר הגבול הטורקי | מחוז | מעבר הגבול היווני | מחוז | פתיחה | הכביש בטורקיה | הכביש ביוון | סטטוס |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| Pazarkule (אנ') | אדירנה | Kastanies (אנ') | אברוס (יחידה אזורית) | 20 באפריל 1952 | 
|
|
פתוח |
| İpsala (אנ') | אדירנה | Kipoi (אנ') | אברוס (יחידה אזורית) | 10 ביולי 1961 | 
|
|
פתוח |
| Uzunköprü (אנ') | אדירנה | פיתיון (אנ') | אברוס (יחידה אזורית) | 4 בספטמבר 1953 | מסילת הרכבת איסטנבול-פיתיון (אנ') | פתוח | |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ledwith, Gabriela Baczynska, Sara (2016-04-04). "How Europe built fences to keep people out". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-08-09.
- ^ "Migrant 'chaos' on Greek islands – UN refugee agency". BBC News. 7 באוגוסט 2015. נבדק ב-28 באוגוסט 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tim Arango (7 בספטמבר 2015). "A New Wave of Migrants Flees Iraq, Yearning for Europe". The New York Times. נבדק ב-7 בספטמבר 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Aegean islands alarm as refugee numbers rise after Turkey coup attempt". The Guardian (באנגלית).
- ^ 1 2 Aris Roussinos (3 באפריל 2020). "What the Hell Is Happening With Migrants in Greece?".
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anthee Carassava (26 במרץ 2020). "Migration to Greece Drops Dramatically, but EU Seeks Greater Refugee Coronavirus Protection". Voice of America.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Seth J. Frantzman (15 במרץ 2020). "Turkey cynically pushes migrants toward coronavirus-hit Europe". Jerusalem Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Are we in Greece?': Migrants seize their chance in Europe quest". news.yahoo.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-03-03.
- ^ "Greece blocks thousands of migrants trying to enter from Turkey". France 24 (באנגלית). 2020-03-01. נבדק ב-2020-03-03.
- ^ thraki nea (7 במרץ 2020). "Οι Τουρκοι προσπαθουν να ριξουν το φραχτη" [The Turks trying to pul down the fence].
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Clapp, Alex (16 בספטמבר 2020). "Europe Turns Its Back on Refugees—and Its Own Values". Foreign Affairs. ISSN 0015-7120. נבדק ב-24 בדצמבר 2020.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 "The Killing of Muhammad al-Arab". Forensic Architecture. נבדק ב-5 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Christides, Giorgos; Lüdke, Steffen; Popp, Maximilian (2020-05-08). "Live Ammunition: The Killing of a Migrant at the Greek-Turkish Border". Der Spiegel (באנגלית). ISSN 2195-1349. נבדק ב-2021-10-06.
- ^ Petsas, Stelios (8 במאי 2020). "Statement by the Deputy Minister to the Prime Minister and Government Spokesman Stelios Petsas" (ביוונית and אנגלית). נבדק ב-2021-10-06.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Killing of Muhammad Gulzar". Forensic Architecture. נבדק ב-5 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה)