גבירת שרת
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
גבירת שרת (lady-in-waiting) או גבירת חצר (חצרונית) היא עוזרת אישית בחצר מלכות, המטפלת באישה מלכותית או באשת אצולה בדרגים גבוהים[1]. מבחינה היסטורית, באירופה, גבירת שרת הייתה לעיתים קרובות בעצמה אשת אצולה, אך בדרגה נמוכה יותר מהאישה שאותה שירתה. למרות שלעיתים קיבלה שכר טרחה או שלא קיבלה כל פיצוי בגין שירותה, היא נחשבה נחשבה יותר למזכירה, אשת חצר או מלווה של גבירתה, מאשר משרתת.
בחלקים מהעולם, גבירת השרת, המכונה לעיתים קרובות "אשת ארמון", הייתה בפועל משרתת או שפחה ולא אישה בדרגים גבוהים, אך עדיין היו לה משימות דומות, והיא תיפקדה כבת לוויה ומזכירה של גבירתה. בחצרות מלוכה בהן הייתה נהוגה פוליגמיה, אשת חצר הייתה זמינה רשמית למלך לשירותי מין, והיא הייתה יכולה להפוך לאשתו, בת זוגו, פילגשו, או לקורטיזנה.
המונחים "גבירת שרת" או "גבירת חצר" משמשים באופן כללי לתיאור נשים ממגוון מעמדות, תארים ותפקידים, אם כי לעיתים קרובות תואר זה ניתן לשם כבוד. אישה מלכותית לא תמיד הייתה חופשית לבחור את גבירות השרת שלה, וגם כשהוענקה לה חירות בנושא, בחירותיה בפועל הושפעו מאוד מבעלי הריבונות עליה – הוריה, בעלה או שרי המלך.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות משרת גבירת השרת באירופה קשורה בהתפתחות מוסד החצר המלכותית. בתקופת האימפריה הקרולינגית, במאה ה-9, מתואר בית המלוכה של קארל הקירח בשנת 882, בו פקידי החצר קיבלו פקודות מהמלכה בנוסף למלך. ההנחה היא כי למלכות המרובינגיות היו משרתים אישיים שלהן. בנוסף, הוכח כי במאה ה-9 הייתה למלכות הקרולינגיות פמליה משלהן של שומרים מקרב מהאצולה כסימן לכבוד שלהן, ואף צוין כי מספר פקידים שייכים למלכה ולא למלך.[2]
בסוף המאה ה-12, היו מלכות צרפת בעלות משק בית משל עצמן, ובו מוזכרות נשים מהאצולה כגבירות שרת.[2] עם זאת, במהלך ימי הביניים, משק הבית של מלכה רעיה באירופה היה בדרך כלל קטן, ומספר גבירות השרת המועסקות בפועל, להבדיל מנשותיהם של אצילים שליוו את בעליהן לחצר, היה קטן מאוד: בשנת 1286, למלכה בצרפת היו רק חמש גבירות שרת, ורק בשנת 1316 הופרד משק ביתה מזה של הילדים המלכותיים.[2]
תפקידן של גבירות השרת באירופה השתנה באופן דרמטי בתקופת הרנסאנס, עם התפתחותם של טקסי חצר חדשים, בהם היה לנשים חלק נכבד כמייצגות השלטון בחצרות איטליה, ומשם לבורגונדי, ומשם לצרפת, ולשאר חצרות המלוכה של אירופה.[2] חצר דוכסות בורגונדי הייתה המפותחת ביותר באירופה במאה ה-15, והפכה לדוגמה עבור צרפת, עם הרחבת חצר המלוכה שלה בסוף המאה ה-15 והקמת תפקידים חדשים לגברים ולנשים כאחד, כדי שיוכלו לענות על האידיאלים החדשים של הרנסאנס.[2] המעגל הקטן של "נשים" נשואות ועלמות "רווקות שהיו בעלות" מקום צנוע יחסית ברקע במהלך ימי הביניים, התפתח במהירות ומספר גבירות השרת הצרפתיות גדל, תוך גיבוש היררכיה מורכבת של מספר משרות בכירות, יחד עם תפקיד חשוב ופומבי בחיי החצר הטקסיים החדשים בצרפת של תחילת המאה ה-16. פרנסואה הראשון, מלך צרפת, אמר פעם: "חצר ללא נשים היא חצר ללא חצר".[2]
חצרות מלוכה נוספות באירופה הלכו בעקבות צרפת, התרחבו והפכו טקסיות יותר במהלך המאה ה-16, והתפקידים, המספרים והנראות של נשים גדלו בעידן המודרני המוקדם.[2]
עם זאת, במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, רוב חצרות המלוכה באירופה החלו לצמצם את צוות החצר להם, לעיתים קרובות עקב נסיבות כלכליות ופוליטיות חדשות שהפכו את הייצוג בחצר המלוכה למוטל בספק.
תפקידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חובותיהן של גבירות השרת השתנו מחצר אחת לאחרת, אך באופן היסטורי הופקדו גבירות השרת על מיומנויות הנפוצות בחצר כגון כללי הנימוס, שפות, ריקודים, רכיבה על סוסים, מוזיקה, עדכון גבירתן בפעילויות ובאישים שבחצר, טיפול בחדרים ובמלתחה של גבירתן; משימות מזכירות ; ניהול של המשרתים, התקציב והרכישות ; קריאת התכתובת של גבירתן ומענה בשמה; והעברת מסרים דיסקרטית לפי פקודה.[1]
דוגמאות בולטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבירות שרת אשר נודעו במיוחד :
- הרוזנת סופיה, לימים דוכסית הוהנברג (1868–1914)
- קתרין דאגלס (1497)
- אליזבת וודוויל (ייתכן; 1437–1492)
- ליידי מרי בולין (1499/1500–1543)
- ארבע מנשותיו של הנרי השמיני היו גבירות שרת, כל אחת של מי מהנשים שקדמו לה:
- ליידי אן בולין (בערך 1501/07–1536)
- ג'יין סימור (בערך 1508–1537)
- קתרין הווארד (בשנים 1523–1542)
- קתרין פאר (1512–1548)
- ג'יין בולין, הוויקונטס רוכפורד (בערך 1505–1542)
- קתרין אשלי (בערך 1502–1565)
- ג'יין דורמר, לימים דוכסית פריה (1538–1612)
- מרי פלמינג (1542–1581); אחת מארבע המריות
- שרה צ'רצ'יל, דוכסית מרלבורו (1660–1744)
- אייבי גורדון-לנוקס, לימים דוכסית פורטלנד (1887–1982)
- רות רוש, הברונית פרמוי (1908–1993)
- מארי תרז לואיז מסבויה, נסיכת למבלה (1749–1792)
- הלן קוטנר (1400–1470); גבירת השרת של אליזבת מלוקסמבורג, ארגנה את חטיפת הכתר הקדוש והניקה את אליזבת מהבסבורג, שלימים הפכה למלכה פולנית
- הרוזנת אירמה סטאראי דה סטארה אנד נגימיהאלי (1863–1940); בחצרה של הקיסרית אליזבת "סיסי" מאוסטריה
- מארי קזימיר לואיז דה לה גראנג' ד'ארקווין, לימים מלכת פולין (1641–1716)
- סופיה סטפנובנה ראזומובסקאיה (1746–1803); פילגשו של פאבל הראשון מרוסיה
- הרוזנת יוליה פון האוקה, לימים נסיכת באטנברג (1825–1895)
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המועדפת (סרט 2018)
- הקיסרית (מיני סדרה, 2022)
