גבי אופיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבי אופיר
Gabi ogir.jpg
גבי אופיר (מימין) ראש משלחת צה"ל לסיוע לאתונה בעקבות רעידת האדמה ב-1999
לידה 1950 (בן 68 בערך)
מרוקו
עלה לישראל 1956
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19682001
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע אנטבה
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
מבצע דין וחשבון
האינתיפאדה השנייה
תפקידים אזרחיים

גבי אופיר (נולד בשנת 1950), הוא אלוף בצה"ל, כיהן כמפקד פיקוד העורף. לאחר שחרורו כיהן בין היתר כמנכ"ל המשרד להגנת העורף, כמנכ"ל רשות שדות התעופה וכיו"ר הוועדה הקרואה בעיר הכרמל. כיום איש עסקים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבי אופיר נולד בשנת 1950 במרוקו, להוריו שלמה ושמחה אוקרט. הוא הבן חמישי לאחד עשרה אחים. כשהיה בן שש עלה ארצה יחד עם הוריו, בעליה הראשונה של יהודי מרוקו. בהגיעם לישראל התיישבו בעיירת הפיתוח שלומי, שם המשיכה המשפחה להתגורר גם לאחר התפתחות המקום והפיכתה למועצה מקומית.

בילדותו למד אופיר בבית הספר בשלומי. בגיל 13 עבר ללמוד בכפר הנוער הדתי שבכפר חסידים. עם סיום לימודיו בכפר הנוער, התגייס לצה"ל.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, עם התגייסותו לצה"ל, התנדב אופיר לחטיבת הצנחנים ושובץ בגדוד 202[1]. את מסלול ההכשרה, תחת פיקודו של עוזי בן יצחק, סיים כמצטיין מחלקתי ונשלח בזימון ישיר לקורס קצינים. בגמר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בחטיבת גולני, בה עשה את מרבית שירותו הצבאי ובה מילא במהלך שלושים שנות שירות, את כל תפקידי הפיקוד: מפקד מחלקה, סגן מפקד פלוגה, מפקד פלוגת טירונים, מפקד פלוגה מבצעית (בגדוד 13), מפקד פלוגה בקורס מ"כים (בגדוד 17), סגן מפקד גדוד (בגדוד 13), מפקד גדוד (בגדוד 51), סגן מפקד חטיבת גולני ומפקד חטיבת גולני[2].

במלחמת יום הכיפורים, בתפקידו כמפקד פלוגה, נפצע אופיר בעיצומם של קרבות הבלימה בחזית הסורית שבצפון רמת הגולן. בעודו פצוע, חזר לפלוגה ולחם במלחמת ההתשה בתוך שטח סוריה. לאחר החלמתו היה מפקד פלוגה בקורס מ"כים (גדוד 17). לאחר מכן הדריך בבית הספר לקצינים. בשנת 1975 שב לחטיבת גולני כסגן מפקד גדוד 13 (תחת פיקודו של יצחק זמיר), שם נפצע בשנית, לאחר שנה, במהלך פשיטה גדודית בלבנון. עם החלמתו, חזר לגדוד ונבחר על ידי מפקד החטיבה, אורי שגיא, להשתתף במבצע אנטבה[3].

בשנת 1978 הועלה לדרגת סגן אלוף ומונה למפקד גדוד 51 (גדוד הבוקעים הראשון) בחטיבת גולני. תחת פיקודו יצאו לפועל מבצעים בגזרת לבנון ובגזרת עזה. בתום תפקידו כמפקד גדוד, שימש כסגן מפקד חטיבת גולני, תחת פיקודו של דוד כץ. בשנים 1980-1981 שימש כראש ענף תורת לחימה במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. באמצע שנת 1981 יצא למשך שנה לדרום אפריקה כדי לשמש יועץ צבאי. במקביל למד שם במכללה לביטחון לאומי. בשנת 1982, לאחר מלחמת לבנון הראשונה, שב לישראל ומונה (על ידי אמיר דרורי) למפקד חטיבת כרמלי. באותה תקופה גם שירת כמפקד בסיס אימונים פיקודי-אליקים, בדרגת אלוף משנה.

בשנת 1984, לאחר אסון צור הראשון והשני, מונה למפקד עוצבת ברעם (חטיבה 300) הפועלת בגזרה המערבית בגבול ישראל-לבנון. בתפקיד זה שימש עד לפינוי צה"ל מלבנון והיערכות בקו סגול. תקופה זו התאפיינה בלחימה בלתי פוסקת נגד אמל ובהמשך כנגד חזבאללה. בשנת 1986 מונה למפקד חטיבת גולני, ותחת פיקודו הוכשרה החטיבה להתמודד מול איומי המלחמה הצפויים, בעיקר בגזרת סוריה. כמו כן בוצעו פעילויות מבצעיות מיוחדות בגזרת לבנון[4]. בתום שירותו כמפקד חטיבת גולני, יצא ללימודי מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

בשנת 1988, בעקבות פרוץ האינתיפאדה הראשונה בעזה ובהמשך ביהודה ושומרון, הקים אופיר - שקודם לדרגת תת-אלוף - את המפקדה הצבאית של אזור יהודה ושומרון (אוגדת איו"ש). עקב המציאות הביטחונית החדשה שנוצרה, יזם והוביל אופיר, תחת פיקוד המרכז, את הקמת החטיבות המרחביות של אזור יו"ש והגדלת יחידת דובדבן. במסגרת תפקידו, נטל חלק בגיבוש טכניקת ההתמודדות מול ההתפרעויות ההמוניות ופיתוח שיטת לחימה בגרעין הקשה של הטרור הפלסטיני. המטרה המרכזית הייתה הקמת מערך הגנה לתושבי ויישובי יהודה ושומרון ולאתרי הקודש שבאזור (קבר יוסף, קבר רחל, ומערת המכפלה), תוך תפיסה שיש לשלב את המתיישבים ביו"ש במערך ההגנה.

בשנים 1990-1992 פיקד על אוגדת המילואים אוגדת יהודה. בשנת 1992 מונה, תחת פיקודו של האלוף יצחק מרדכי, למפקד אוגדת עוצבת הגליל (אוגדה 91), האחראית על גזרת לבנון. אותה תקופה התאפיינה בלחימה בלתי פוסקת בארגון חזבאללה, במהלכה אף פיקד אופיר על מבצע דין וחשבון[5].

בשנת 1994 הועלה לדרגת אלוף ומונה בשנית למפקד אוגדת יהודה ושומרון. בתחום אחריותו היה יישום ההיבטים הביטחוניים של הסכם אוסלו ב'. בתקופה זו הוכשרו חטיבות צה"ל, יחידותיה והיחידות המובחרות שלה, להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה עקב הסכם אוסלו ב'. השינויים כללו עדכון של דוקטרינת ההפעלה הביטחוני, ניהול משא ומתן עם בכירי הרשות הפלסטינית, תיאום הפעילות המשותפת והגדרת הסמכויות של כל אחד מהגופים. בתקופה זו גם חלה משבר עם הרש"פ, מה שהוביל לקרבות מזוינים ביהודה ושומרון נגד כוחות צה"ל. נדרש לבנות מחדש את רשת הביטחון לתושבי יו"ש.

בשנת 1997 מונה על ידי הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין שחק, לעמוד בראש ועדת חקירה לבדיקת אסון השייטת[6]. לאחר חודשיים של חקירה אינטנסיביים, הציגה הוועדה את מסקנותיה, בין היתר, שהתרחיש הסביר יותר הוא שהמבצע לא דלף לחזבאללה והמארב שנתקל בו הכוח הצה"לי היה אקראי. בשנת 2010, בעקבות מידע חדש שנחשף, הוקמה ועדה מחודשת שקבעה "כי ישנה סבירות בלתי מבוטלת לפעילות מבצעית יזומה מבעוד מועד"[7]. על טענות בדבר סתירות בין ממצאי הוועדות קבע בג"ץ כי ההבדלים בין הוועדות "אינם עולים לכדי סתירות" וש"ועדת החקירה וצוותי הבדיקה ביצעו את מלאכתם בצורה מקצועית ומעמיקה"[8].

באותה שנה, 1997, מונה למפקד פיקוד העורף בדרגת אלוף, תפקיד בו שירת עד שנת 2001, עת פרש מצה"ל. בתקופה זו ערך רפורמה בהתאמת פיקוד העורף והכשרתו מפני איומים קונבנציונליים ובלתי קונבנציונליים. כמו כן, פיקד על מבצעים של אסונות בארץ, כמו אסון קריסת ארמון ורסאי בירושלים ואסונות טבע בעולם, כמו טורקיה, יוון, קניה.

פעילות אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2001 מונה למנכ"ל רשות שדות התעופה, ובמסגרת זו הביא לסיום את פרויקט הקמת נתב"ג 2000 (שקידומו התעכב עד הגיעו של אופיר לתפקיד). בספטמבר 2007 החליט שר התחבורה, שאול מופז, לקבל את המלצת מועצת המנהלים של רשות שדות התעופה ולסיים את תפקידו של אופיר על יסוד "היעדר האמון" ביחסים שבין מועצת רשות שדות התעופה לבין המנכ"ל[9].

בשנת 2008 מונה אופיר ליו"ר הוועדה הקרואה בעיר הכרמל, המשלבת את הערים עוספייה ודליית אל כרמל.

באוקטובר 2012 מונה אופיר למנכ"ל המשרד להגנת העורף על ידי השר להגנת העורף אבי דיכטר אשר מונה לתפקיד עקב עזיבתו של השר האלוף במיל' מתן וילנאי לתפקיד שגריר ישראל בסין, בתפקיד החליף אופיר את אלון רוזן אשר שימש כמ"מ מנכ"ל המשרד של המשרד להגנת העורף, אופיר הגיש את התפטרותו לשר גלעד ארדן ביום 30 ביוני 2013.

השכלה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיר הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. בעל תואר ראשון ושני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה.

מתגורר בשיכון דן בתל אביב ואב לשלוש בנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביחי בקר, מחקו אותי, הארץ, ‏ 09.10.1998, כפי שהועלה באתר פרש.
  2. ^ איתן רבין, גבי אופיר מונה לאלוף פיקוד העורף, הארץ, ‏ 02.11.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ אורי שגיא, "אורות בערפל". תל אביב, ידיעות אחרונות, 1998, עמוד 21, "לפני אנטבה, למשל, בחרתי באופן אישי מי יטוס איתי. לקחתי את גבי אופיר, היום אלוף, ואמרתי לו שאני זוכר אותו לטובה עוד כררנ"טיסט; את שלום בן-משה, שהגיע לדרגת תא"ל ושימש כקצין חינוך ראשי".
  4. ^ גבי אופיר, "בחור כארז", במחנה, ‏ 20.02.2004, עמוד 22.
  5. ^ גבי אופיר, "אספקה בהיטס", במחנה, ‏ 21.05.2010, עמוד 35.
  6. ^ איתן רבין, מכתבי אזהרה לשישה קצינים בחיל הים שהשתתפו בתכנון פעולת הקומנדו בלבנון, הארץ, ‏ 25.09.1997.
  7. ^ סיוט השייטת, הערפל מתפזר - המוסף לשבת, ידיעות אחרונות 11.05.2017.
  8. ^ פסק הדין מאתר "פסק דין" שניתן ב-11/08/2014
  9. ^ זוהר בלומנקרנץ, מופז החליט להדיח את מנכ"ל רשות שדות התעופה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2007