גבעת האיריסים השחורים
 | |
| כריכת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
יצחק נוי  |
| שפת המקור |
עברית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
כתר הוצאה לאור |
| תאריך הוצאה |
1988 |
| מספר עמודים |
246 |
  | |
גבעת האיריסים השחורים הוא ספר מאת יצחק נוי, שיצא לאור בשנת 1984 בהוצאת כתר.[1] הספר עוסק במפגש שבין נערות ונערים בשנים שלאחר הקמת המדינה עם תושבי המעברה שהוקמה בגבעה ששכנה שמול ביתם.
הסיפור הוצג לראשונה בתוכניות הילדים של "קול ישראל" ורק לאחר מכן עלה אל הכתב.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה מתרחשת במושב נטעים שליד ראשון לציון. בתקופה המדוברת נבנתה מעברה על גבעה ששימשה מקום מפגש לנערים. הדחפורים שעולים על הגבעה, בה צמחו עד אז איריסים שחורים, כביכול מוחקים באחת את ילדותו של גיבור הספר, יפתח.
יפתח הוא נער כבן 14, שנושא על כתפיו אחריות בוגרת. במבעים קטנים ושקטים, בהדרגה ונגד הזרם, הוא מצליח להיות גשר בין אנשי המעברה שסבלו מיחס מחפיר מהשכנים, לבין אנשי המושב, שבתקופה זאת של ימי הצנע, היו בראש הסולם החברתי. יפתח מתאהב בסוזי, נערה נבונה מהמעברה, אשר שבתה אותו ביושרה, חוכמתה ויופייה. סוזי ויפתח כאחד הם טיפוסים של מנהיגים, ואהבתם משמשת מופת לגיבורי הסיפור ולקוראיו.
על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
"גבעת האיריסים השחורים הוא סיפור אהבתם המיוסרת של יפתח נוילנד, הנער מן המושב, וסוזי אזולאי, הנערה מן המעברה הסמוכה. הסיפור מתרחש בשנותיה הראשונות של המדינה - שנות העלייה ההמונית. עלילותיהם של ילדי המושב ושל ילדי המעברה, וכמובן, המושב ואנשיו, משמשים רקע לאהבתם של סוזי ויפתח. שני האוהבים הצעירים, המסמלים את מפגש התרבויות הגורלי בישראל הצעירה, הם קורבנותיה של תקופה רבת-תלאות, שהמבוכה והניכור שולטים בה".
הספר מתאר פן אחד בכור ההיתוך של מדינת ישראל, שקלטה בשנותיה הראשונות עלייה המונית ממקומות שונים בעולם, המורכבת מאנשים שהגיעו מארצות שונות, בעלי תרבות ומנהגים שונים, כדי להיקלט כאזרחים במדינה. המחבר אינו חושש לחשוף את פניה הפחות יפים של המדינה, שכוללים מדי פעם שתלטנות, ניצול ואי קבלת האחר.
זקי אלקסלסי, העולה החדש, התבונן בשמשון נוילנד בקדרות. 'זה לא יפה, אדון שמשון', אמר בצער והיטיב את צווארון מעילו המרופט. 'אנחנו במרוקו חיינו חיים טובים מאוד, ואז באו השליחים של הסוכנות ואמרו: 'יש מדינה יהודים, ארץ ישראל, הכל יהודים, הכל טוב, תבואו'. ואנחנו באנו פה ארצה וראינו – באמת התורה – הכל יהודים: אבל זה יהודים אשכנזים וזה טוב, טוב מאוד, וזה יהודים מרוקו-תוניס, זה לא טוב. זה עולים חדש. זה מלוכלך'.
— גבעת האיריסים השחורים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרמית ספיר ויץ, הספר שלא קראתי – ובכל זאת הצליח לשנות את החיים שלי, באתר מעריב אונליין, 4 באוקטובר 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק נוי, גבעת האיריסים השחורים, כתר, 1984