גבעת חלפון אינה עונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבעת חלפון אינה עונה
גבעת חלפון אינה עונה, Giv'at Halfon Eina Ona
Givat halfon DVD cover.jpg
עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי אסי דיין
הפקה נפתלי אלטר
יצחק (איז'ו) שני
תסריט אסי דיין
נפתלי אלטר
עריכה דוד טור
שחקנים ראשיים ישראל פוליאקוב
שייקה לוי
גברי בנאי
מוזיקה נפתלי אלטר
יצחק גרציאני
אבנר קנר
צילום יעקב קלח
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ישראלישראל27 בספטמבר 1976[1][2]
משך הקרנה 92 דקות
שפת הסרט עברית
תקציב $300,000[3]
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גבעת חלפון אינה עונה (או בקיצור: גבעת חלפון) הוא סרט קומי ישראלי משנת 1976, בבימויו של אסי דיין ובכיכובם של חברי שלישיית "הגשש החיוור", שהפך לימים לסרט פולחן. הסרט מציג את ההוויה האבסורדית של שירות המילואים בצה"ל בראי תקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים. אפילו שמו של הסרט הוא פראפראזה על שמו של הסרט הפטריוטי "גבעה 24 אינה עונה" שהופק כעשרים שנה קודם לכן. את שיר הנושא של הסרט ואת השיר "תן לשים ת'ראש על דיונה", כתב הבמאי ותסריטאי הסרט אסי דיין והלחין נפתלי אלטר, שהיה גם שותף בהפקה, בכתיבת התסריט ואף הופיע בתפקיד משני (הש.ג.).[4]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת במוצב עלום שם בסיני. המ"פ שמגר (טוביה צפיר) פוקד על סמ"ר רפאל מוקד "ג'ינג'י" (גברי בנאי) לגייס למילואים את המשתמט סרג'יו קונסטנזה (ישראל פוליאקוב) לאחר שזה השתמט מהצבא במשך כ-15 שנים. ג'ינג'י יוצא לתל אביב להביא את סרג'יו למילואים ובדרך עוצר לבקש את ידה של חברתו יעלי (ניצה שאול), בתו הצעירה והנאה של איש העסקים מר ויקטור חסון (שייקה לוי), אך מר חסון מסרב להשיאה לפני שאחותה הבכירה והביישנית שפרה (מיקי קם) תינשא.

בינתיים סרג'יו הקלפן מרוויח כסף בפוקר, והוא מתקשר למר חסון להודיע לו שהוא יכול לכסות את החוב עבור עסקת נדל"ן שביצעו בעבר. עוד הוא מסיים את השיחה והמפסידים במשחק מבינים כי הוא הונה אותם ומאיימים עליו. סרג'יו ניצל הודות להופעתו המפתיעה של ג'ינג'י ומיד מחליט שעדיף לו לצאת למילואים מאשר להסתבך עם המפסידים. מר חסון, המגיע למקום דקות ספורות לאחר מכן, מגלה את אשר אירע ומחליט לרדוף אחרי סרג'יו למילואים שבסיני כדי לגבות ממנו את החוב.

כאשר ג'ינג'י וסרג'יו מגיעים לסיני הם מגלים שיעלי התגנבה כנוסעת סמויה איתם ומסרבת לעזוב את ג'ינג'י. כדי שתוכל להישאר הם מחליטים שהיא תתחזה לזמרת שנשלחה מטעם צוות בידור. הם מעלים הופעה פרובוקטיבית לחיילים, אך במהלכה מגיע מר חסון כשהוא נוהג בשופל ויעלי נאלצת לברוח ולהסתתר.

מפקד המוצב, המ"פ שמגר אוסר את ויקטור חסון. יעלי מבטיחה ש"תטפל" בשמגר ומפתה אותו לרקוד ריקוד אפריקני כביכול תוך כדי הפשטתו. היא אף מצליחה לגרום לו לזמר דברי הבל במקצב השיר, כגון "צ'יקום צ'יקום" ו"בולה בולה איפה את". המח"ט בונדי, אשר מגיע לביקור מפתיע במוצב, נכנס לאוהל המ"פ ורואה אותו רוקד ערום ושר ובטוח שנטרפה עליו דעתו. ג'ינג'י מאבחן את מחלתו של שמגר כמקרה של "סכיזופרחה". שמגר מאושפז בכפייה והמח"ט נאלץ למנות את ג'ינג'י למפקד המוצב.

בינתיים מר חסון מתמנה לטבח המוצב אחרי שהצליח להפגין את כישוריו הקולינריים בפני טבח המוצב יוסיפון (משה איש-כסית). במהרה חדר האוכל של המוצב משודרג ל"מסעדת הויקטור", תוך שהוא מגיש מעדני גורמה מעשה ידיו לחיילי המוצב, אך פרט לסרג'יו, המקבל לארוחה קופסת שימורים. סרג'יו, ברצונו לנקום במר חסון ולסלק את חובו, מספיג את האדמה שבסביבת הבסיס בסולר, ומשכנע את ויקטור שהשטח באזור הוא בבעלותו. ויקטור, אחרי שהריח את האדמה, השתכנע שהשטח הוא באר נפט פוטנציאלית, וקונה מסרג'יו את האדמה תמורת שמיטת החוב.

סרג'יו מייעץ לגי'נג'י ויעלי להזמין גם את שפרה למוצב, כדי שסרג'יו ימצא לה חתן וכך תוסר המכשלה לנישואיהם. שפרה אכן מגיעה למקום, אך במפתיע מתאהבת דווקא בסרג'יו. בינתיים ויקטור, אשר הולך לדוג דגים לארוחת הערב, עובר בטעות את הגבול המצרי ונופל בשבי. הוא אומנם מתיידד עם המפקד המצרי, אך לעזרתו באים ג'ינג'י וסרג'יו מחופשים לקציני או"ם. הם כמעט נתפסים, אך ברגע האחרון בעזרת מכר של סרג'יו קצין מהאו"ם מעסקיו הקודמים והמפוקפקים הם משחררים את ויקטור ובורחים חזרה למוצב.

במוצב נפגש ויקטור לתדהמתו עם שתי בנותיו ורודף בזעם אחרי סרג'יו כשהוא מגלה ש"עבד" עליו בנושא שטח הדיונה שמכר לו. מתפתחת מהומה כללית במוצב, אך כאשר שמגר שבורח מהאשפוז הכפוי ונופל לבור הנפט המדומה אשר ויקטור החל לחפור באדמתו החדשה, פורץ ממנו לפתע נפט אמיתי. שלושת הגיבורים שוכחים מיד מכל צרותיהם והדרך נסללת לחברת הנפט "נתיבי ויקטור ובנותיו בע"מ - בשיתוף סרגי'ו גז וג'ינג'י פז".

בתמונת הסיום, ג'ינג'י סרג'יו וחסון נוסעים ברחובות תל אביב בשעת בוקר מוקדמת, במטרה למכור נפט ישירות לצרכנים.

הפקה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון הבסיסי לסרט נוצר אצל אסי דיין בחודשים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, בעת שהיה עדיין מגויס וישב חודשים ארוכים ללא מעש עם יחידתו בסיני.[5]. לאחר שדיין, שנקלע לחובות בעקבות כשלונו המסחרי של סרטו "חגיגה לעיניים", הצליח מסחרית בסרטו הבא, "יופי של צרות", שנעשה במתכונת "סרטי הבורקס", הוא החליט לשלב את רעיונותיו מתקופת המילואים בסיני עם הנוסחה שהצליחה בקולנוע המסחרי וכך נוצר "גבעת חלפון אינה עונה".[6]

הסרט צולם בחולות ניצנים במשך שלושה שבועות,[3] בקיץ 1976.[7] תקציב הסרט היה 300,000 דולר, ומתוכו, 50,000 דולר יועד לשכר "הגשש החיוור".[3] כבר עם סיום הצילומים החל ביקוש לסרט מצד בעלי בתי הקולנוע בישראל שחשו כי יש לו פוטנציאל מסחרי.[7]

"גבעת חלפון אינה עונה" מכר 672,000 כרטיסים בישראל.[8] וזאת, למרות ביקורות שליליות של מבקרי הקולנוע בעיתונות הישראלית.[9][6]

נושאי הסאטירה בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק בשנת 1976, לאחר מלחמת יום הכיפורים, והשינוי בתדמית צה"ל הבלתי מנוצח, אך בטרם הסכם השלום בין ישראל למצרים, במסגרתו הוחזר גם מקום ההתרחשות של הסרט, חצי האי סיני, לידי מצרים. מדבר סיני המאובק, המרוחק, הנידח והשומם משמש בעצמו נושא לסטירה, אפילו בשיר הנושא של הסרט: "רק בסרט של וולט דיסני המדבר שם מתעורר".

בהתאם לרוח התקופה, בדיחות רבות נשענות על צה"ל, כסאטירה על עודף הבירוקרטיה שבו וחוסר הארגון. כך, למשל, בין הבדיחות החוזרות התייחסות חוזרת לנושא ראשי התיבות הנהוגים כשיטת קצרנות בצה"ל. דוגמה בולטת לכך היא הדו-קרב המילולי בין ויקטור לבין טבח הבסיס יוסיפון, עת כל אחד ממציא לעצמו תואר מרשים ומגוחך יותר בראשי תיבות. מגדיל לעשות ויקטור, אשר מכנה את עצמו בראשי התיבות הפיקטיביים "קמר"ש הלור"ל" - "קצין מטבח ראשי שנותן הוראות ליוסיפון ובא רק לטעום", או בראשי התיבות בשא"ש "בבטן של אמא שלך".

אנשי הצבא עצמם מוצגים לעתים כחדלי אישים – המ"פ שמגר עוסק בצפייה בפורנוגרפיה במקום פיקוד על הבסיס, פקידת המח"ט, ששמה ("חרמונה") מרמז על כוונותיה, מתעלמת מתלונות החייל על כך שנשאר בבסיס ללא חופשה זמן רב ומעדיפה לפתות אותו, הטבח מעדיף לשחק שש-בש במקום לבשל וכן הלאה. במקרה אחר, כאשר נדרשים סרג'יו וויקטור לענות מה יעשו במידה והמצרים יתקדמו לעבר המוצב, מבטל הראשון את השאלה באומרו שאיננו מבין "איזה אינטרס יש להם לבוא לפה בחום הזה", בעוד השני אומר בביטחון שיטפל בהם כפי שעשה במלחמות הקודמות. כאשר נשאל ויקטור מה עשה באותן מלחמות הוא עונה שעבר זמן רב ואיננו זוכר ("30 שנה, לך תזכור").

הסרט נראה כקורא בשיר הנושא שלו לבוא למילואים, כביכול בניגוד לרוח זו, אך בניגוד לנושא שמו הפטריוטי – גבעה 24 אינה עונה – כאן האזרח נקרא לבוא למילואים כדי להימלט מאורחות החיים הרגילים, בהם נושים "מהבנק, או מהמסים", כדברי השיר ("אם חייך שוד ושבר / אם פורחים העצבים / אז תעלה מיד על ספיישל / ותרד למילואים...").

גם המלחמה והאיבה בין ישראל למצרים באותה תקופה מושמות ללעג במסגרת הסרט. כאשר נשבה ויקטור בידי סיור מצרי, הוא כלל לא מבחין ברגע הראשון כי מדובר בחיילים מצריים ומבלבל אותם בחיילי צה"ל. חוסר ההבחנה בין חיילי שני הצבאות מודגש בשאלתו של ויקטור לחיילים האם הם חיילי "גולני", ובתשובתם כי הם חיילי "גמאסי" (מפקד בכיר בצבא מצרים). עם הגיעו למקום שביו, מפתח ויקטור במהרה שיג ושיח עם הקצין הזר ושניהם מלינים על הקפה ועל השלטון המקומי. בדרכו החוצה, עת מחלצים אותו ג'ינג'י וסרג'יו, הוא אף מבקש מהקצין המצרי, אז עדיין מדינת אויב, לשמור עמו על קשר. "עסק הביש" מוזכר בצעקתו של ויקטור: "מי נתן את ההוראה?!".

פן נוסף לביקורת על צה"ל, אפשר לראות בניגוד החריף בין אי הסדר והחפיפניקיות בצד הישראלי, לבין הרצינות והסדר שבצד המצרי. כך למשל, בצד הישראלי הש.ג. הוא עם חבל, המחנה בנוי אוהלים מתנפנפים, אין סדר ואין משמעת. לעומת זאת, בצד המצרי יש מוצב מסודר, עם מפקד סמכותי, חיילים ממושמעים, ואווירה צבאית.

בסרט מבוצע שימוש סאטירי בהחלטות האו"ם 242 ו-338. כאשר מר חסון מגיע למוצב, "כאן זה 338?", המספר 242 מופיע על שלט בכניסה למחנה המצרי, בערבית: معسكر ٢٤٢ "מעסכר 242" "מחנה צבאי 242".

השפעת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הביקורות השליליות של מבקרי הקולנוע בעיתונות הישראלית, הפך "גבעת חלפון" לסרט פולחן ישראלי, וסביבו (וסביב ה-"גששים" בכלל) התפתחה תרבות שלמה במגזרים רחבים של האוכלוסייה. עד היום, ישנם אנשים הזוכרים בעל פה סצינות שלמות מהסרט, חלקם נולדו אחרי שהסרט יצא לאקרנים. משפטים רבים מהסרט הפכו לנכסי צאן ברזל של החברה, והשיר הבולט בסרט, "תן לשים ת'ראש על דיונה", נבחר בשנת 2008 במקום ה-6 במצעד "שיר ה-60" של גלי צה"ל. באותה שנה הגדיר מבקר הקולנוע של "הארץ", אורי קליין, את הסרט: "הקומדיה הסוריאליסטית הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי."[10]

סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הצילומים של סרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה" תוכננה לינואר 2008.[11] בטור אישי שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בעקבות פטירתו של ישראל פוליאקוב בסוף אוקטובר 2007, הודיע הבמאי אסי דיין על ביטול ההכנות לתסריט שכבר כתב כשהוא מתייחס אל הסרט בשם "גבעת חלפון השנייה". דיין, לוי ובנאי מתייחסים לנושא גם בראיונות רטרוספקטיבה של ה-DVD "גבעת חלפון אינה עונה", בהוצאתו החדשה בשנת 2010. כשלושה חודשים לאחר מותו של דיין פורסמו בדף הפייסבוק האישי שלו דפי הטיוטה עם תקציר לסרט ההמשך ל"גבעת חלפון אינה עונה".[12]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות
ישראל פוליאקוב סרג'יו קונסטנזה
שייקה לוי ויקטור חסון
גברי בנאי סמל-ראשון רפאל מוקד ("ג'ינג'י")
אריה מוסקונה שולקה
רפי גינאי חיליק
אושיק לוי ג'חנון
מנחם זילברמן וסרמן
משה איש כסית יוסיפון הטבח
טוביה צפיר המ"פ שמגר
לנדס קראונר אריק קצין מהאו"ם
מיקי קם שפרה חסון
ניצה שאול יעל (יעלי) חסון
חנה לסלאו חרמונה, פקידתו של המח"ט
ראובן אדיב המח"ט בונדי
ראובן דיין הקצין המצרי
נפתלי אלטר הש.ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איפה טעו אושיק ונפתלי. דבר, 8 בספטמבר 1976, עמ' 12.
  2. ^ קולנוע. 'דבר', 27 בספטמבר 1976, עמ' 11.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 "גבעת חלפון אינה עונה", בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  4. ^ יואב קוטנר, נסיעה טובה, על האלבום של נפתלי אלטר, בבלוג "קוטנר רוק.נט", 25 באפריל 2011
  5. ^ "החיים כשמועה", פרק ב', דקות 10:00-9:00
  6. ^ 6.0 6.1 "החיים כשמועה", פרק ב', דקות 17:00-13:30
  7. ^ 7.0 7.1 טלילה בן זכאיגל של צילומים, מעריב, 11 באוגוסט 1976
  8. ^ Frank Bren, Amy Kronish. World cinema: Israël. Flicks Books, 1996. עמ' 215.
  9. ^ זאב רב נוף"הגשש החיוור" דולדל, דבר, 7 באוקטובר 1976
  10. ^ אורי קלייןתיכנסי כבר לאוטו וניסע, באתר הארץ, מוסף ראש השנה, 29 בספטמבר 2008
  11. ^ יובל אברמוביץ', אנחנו בסך הכל פועלים, באתר ynet, 27 ביולי 2005
  12. ^ תקציר לסוג של סרט המשך ל"גבעת חלפון אינה עונה" שנכתב ב-1983 ומעולם לא יצא לפועל, בדף הפייסבוק של אסי דיין