גבריאל איספיראנסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ר' גבריאל איספיראנסה (או אישפרנסה; ה'ש"פה'תל"ז) היה מגדולי חכמי צפת במאה ה-17.

נולד בשאלוניקי בשנת ה'ש"פ (1620). החיד"א, בספרו "שם הגדולים", כותב שישנה מסורת שהתייתם מאביו ומאמו, ושם המשפחה של האשה שאימצה אותו היה "איספיראנסה", והוא אימץ את שם משפחתה.[1] תלמידו של ר' דניאל איסטורמסה מחבר "מגן גיבורים". עלה לצפת בשנת ה'ת"י ושימש בה כרב. בשנת ה'תכ"ו פנו חכמים אל הרב אברהם אמיגו בבקשה שילך הוא עם הרב איספיראנסה, הרב שלמה אלימן אשכנזי והרב חיים אבולעפיה לבדוק את אמיתות הטענות על השבתאות בעיר עזה.[2] היה ראש ישיבה בצפת, ובעקבות אחד מממני הישיבה, שנקלע למשבר ולא פרע את חובותיו, פרץ סכסוך בין איספיראנסה לבין הרב מרדכי הלוי.[3] נפטר בשנת ה'תל"ז.

היה ממעתיקי כתביו של ר' חיים ויטאל.

היה מרבותיו של הראשון לציון רבי משה גאלנטי.

נקבר בצפת. כמה מתשובותיו נמצאות בכתבי יד.[1] בסוף ספר "עץ החיים" (איזמיר, תפ"ט) מאת הרב חיים אבולעפיה נמצאים הערות וליקוטים פרי עטו.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י' אביב"י, קבלת האר"י, א, עמ' 360.
  • יעקב גליס, אנציקלופדיה לחכמי ארץ-ישראל, א, עמ' רסט-רע.
  • מסעות מ' ירושלמי, בתוך יערי, מסעות א"י, עמ' 432.
  • ישראל נתן השל, "אגרת שד"רות הנשלח מעיה"ק צפת"ו לאיטליא בשנת תל"ב", בתוך: קובץ "בית אהרן וישראל", שנה י' גיליון ו (ס) (חתימתו באותו קובץ)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שם הגדולים לחיד"א, בערכו
  2. ^ קיצור נובל ציצת צבי, עמ' כה
  3. ^ ישראל נתן השל, "אגרת שד"רות הנשלח מעיה"ק צפת"ו לאיטליא בשנת תל"ב", בתוך: קובץ "בית אהרן וישראל", שנה י' גיליון ו (ס), קלו (תתסד)
  4. ^ משה דוד גאון, "חיים בן יעקב אבולעפיה", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 6, באתר HebrewBooks