גבריאל אלמושנינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גבריאל מֶרְקָאדוֹ רפאל בן אברהם אָלמוֹשְֹנִינוֹ
Gavriel merkado almosnino.jpg
הרב גבריאל אלמושנינו
לידה 1805
ניקופול, האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
פטירה 14 בינואר 1890 (בגיל 85 בערך)
ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ניקופול, סופיה, נסיכות בולגריה
השתייכות יהדות בולגריה
תפקידים נוספים הרב הראשי ליהודי בולגריה
בני דורו יקיר פריסיאדו באקיש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב גבריאל מֶרְקָאדוֹ רפאל בן אברהם אָלמוֹשְֹנִינוֹ[1] (מופיע במקורות בעברית גם כ: אלמוזנינו וגם אלמוזלינו, בבולגרית: Габриел Меркадо Алмоснино;‏ 1805, ניקופול, האימפריה העות'מאנית14 בינואר 1890, ירושלים, ארץ ישראל העות'מאנית) היה הרב הראשי ליהודי סופיה, ובהמשך הרב הראשי הראשון של בולגריה המודרנית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי האימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל אלמושנינו נולד לאברהם (אלברט) בעיר ניקופול, ובה למד בישיבת "בית יוסף" שהקים בשעתו רבי יוסף קארו. בהמשך עלה לארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הוסמך לרבנות. לאחר הסמכתו לרבנות שב לבולגריה וב-1838 מונה לרב הראשי של ניקופול. על ימי שבתו בניקופול יש אגדה שנגלה עליו רבי יוסף קארו בבית הכנסת שלו בעיר[2].

ב-1876 מונה לרב הראשי של יהודי סופיה לאחר פטירתו של הרב יהודה עָרֶב.[3][4]

במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) הורו מפקדי הצבא העות'מאני הנסוג לחייליהם להעלות באש את העיר סופיה. הרב אלמושנינו פנה למפקד הצבא סולימאן הוסני פאשה בבקשה שלא יפגע בעיר. בקשתו נדחתה והעות'מאנים החלו להצית מבנים ומחסני מזון. הרב אלמושנינו גייס רבים מבני הקהילה לפעולות הכיבוי וכך נמנע נזק גדול יותר. בהמשך, בתמיכת הקונסולים הזרים ארגן הרב משלחת נכבדים, הגיע למטה הצבא הרוסי וברך את מפקדיו. במהלך הפגישה ביקש ממפקדי הצבא להורות לחיילים הרוסים שלא לפגוע בבני הקהילה ונכסיה ובקשתו התקבלה.[5]

לאחר כינון נסיכות בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום המלחמה וכינון נסיכות בולגריה הוזמן הרב אלומשנינו כנציג יהודי בולגריה לכינוס הראשון של האספה הלאומית של בולגריה שנערך בווליקו טרנובו ובמהלכו כוננה חוקת טרנובו.[6] בעקבות כינון החוקה פרסם ראש הממשלה ושר החוץ והדתות של בולגריה דראגן צאנקוב את "התקנון הזמני לניהול הקהילות הדתיות של הנוצרים, המוסלמים והיהודים".

במסגרת התקנון הזמני נקבע, כי קהל מתפללים בבית כנסת מסוים יוגדר יחידה דתית, בראשו יעמוד רב שימונה על ידי הנהלה שתיבחר על ידי קהל המתפללים ומקרבם. ההנהלה תורכב מ-3 עד 5 שליחי ציבור ותפוקח על ידי משרד הדתות הבולגרי. עוד הותר לנבחרי הקהילה לגבות מס קהילה ונקבע כי הרב הראשי של סופיה, הרב אלמושנינו יכהן כרב הראשי ליהודי הנסיכות ויקבל משכורת שנתית מהמדינה בסך 1,000 לבות. וכך, ב-1880 מונה הרב אלמושנינו לרב הראשי הראשון של בולגריה המודרנית.[7]

בעת מינויו היה הרב אלמושנינו בן 75 שנים. הוא דיבר עברית ולאדינו אך לא שלט בבולגרית ונקלע לראשיתו של מאבק הכוחות בקהילה היהודית בין הנכבדים הוותיקים שכונו נוֹטָאבֶּלִים לבין צעירי הקהילה אשר סברו שהרב אינו מתאים לתפקידו ויש למנות תחתיו רב צעיר ומשכיל. ב-13 בנובמבר 1884 נערך הכינוס הראשון של הקהילות היהודיות בבולגריה ובו נכחו נציגי 11 קהילות.

במהלך הכינוס הוחלט להחליף את הרב אלמושנינו ברב שיובא מחוץ לבולגריה. הבקשה הועברה לשר החוץ והדתות הבולגרי אילייה צאנוב (בבולגרית: Илия Цанов) שהיה אחראי על הטיפול במיעוטים בבולגריה והוא דחה אותה. בעקבות התשובה, נציגי הקהילות פנו לרב אלמושנינו בבקשה שיתפטר מרצונו, אך הוא סרב.

לבסוף, ב-1885 עם הגיעו לגיל 80 התפטר הרב אלמושנינו מתפקידו ושר החוץ והדתות החדש קונסטנטין סטואילוב הסכים לבקשת ראשי הקהילות למנות רב חדש שיובא מחוץ לבולגריה.[8]

עם סיום תפקידו עלה לירושלים. ב-1890 נפטר הרב אלמושנינו משפעת והובא לקבורה בחלקת הספרדים (בוראק-יא') בבית הקברות בהר הזיתים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו חתימתו בעברית ע"ג מכתב שכתב.
  2. ^ תשובה נצחת, עברי אנכי, 25 באפריל 1873
  3. ^ צבי קרן, הקהילה היהודית בסופיה, באתר "כולנו בולגרים", אוחזר ב-7 במאי 2015.
  4. ^ דוד פיפאנו, שלשלת הרבנים מעיר סופי'אה יע"א מיום בואם מספרד ועד היום, הוצאת "המשפט", סופיה, 1925, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 140.
  5. ^ Mark Avrum Ehrlich‏, Encyclopedia of the Jewish Diaspora‏, Vol 1‏, Abc Clio‏, 2009, עמוד 957.
  6. ^ נתן מיכאל גלבר, שאלת יהודי בולגריה בקונגרס של ברלין (1878), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, עמוד 157.
  7. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, עמודים 67-66.
  8. ^ חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878-1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, עמודים 70-68.