גבריאל בוריץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבריאל בוריץ'
Gabriel Boric
בוריץ', 2022
בוריץ', 2022
לידה 11 בפברואר 1986 (בן 36)
פונטה ארנס, מגאיאנס, צ'ילה
שם מלא גבריאל בוריץ' פונט
מדינה צ'ילהצ'ילה צ'ילה
השכלה אוניברסיטת צ'ילה
מפלגה Social Convergence
סיעה Autonomist Movement
בת זוג אירינה קרמנוס (2019–הווה)
gabrielboric.cl
נשיא צ'ילה ה־39
11 במרץ 2022 – מכהן
(36 שבועות)
חבר בית הנבחרים של צ'ילה ממגאיאנס
11 במרץ 2014 – מכהן
(8 שנים ו־36 שבועות)
מחוז בחירה מחוז 60 (2014–2018)
מחוז 28 (2018–2022)
פרסים והוקרה
  • Grand Cross of the Order Bernardo O'Higgins
  • Collar of the Order of Merit עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Firma de Gabriel Boric Font.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גבריאל בוריץ' פונטספרדית: Gabriel Boric Font; נולד ב-1 בפברואר 1986) הוא פוליטיקאי צ'יליאני ונשיא צ'ילה.

בוריץ' הוא הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של צ'ילה והשני הצעיר ביותר בעולם,[1] וכמו כן לנשיא שנבחר עם מספר הקולות הגבוה ביותר בהיסטוריה של צ'ילה.[2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל בוריץ' נולד בפונטה ארנס בשנת 1986. הוא בנם של לואיס בוריץ', מהנדס כימי ממוצא קרואטי שעבד למעלה ב-40 שנה ב-Empresa Nacional del Petróleo (חברת הנפט הלאומית של צ'ילה),[4] ומריה סולדד פונט אגילרה, ממוצא קטלאני.[5][6]

בוריץ' למד בבית הספר הבריטי בעיר הולדתו.[7][8] בשנת 2004 עבר לסנטיאגו כדי ללמוד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת צ'ילה.[9]

פוליטיקה סטודנטיאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנית 1999 ו-2000, השתתף בוריץ' בהקמה מחדש של פדרציית תלמידי בתי הספר התיכוניים בפונטה ארנס.[10] בזמן לימודיו באוניברסיטה הוא הצטרף למפלגת השמאל האוטונומי (Izquierda Autónoma). בנוסף, הוא היה יועץ של אגודת הסטודנטים של המחלקה למשפטים בשנת 2008, והפך לנשיאה ב-2009, כאשר הוביל מחאה בת 44 ימים נגד הדיקן.[11] הוא גם ייצג סטודנטים בסנאט של האוניברסיטה (גוף רגולטרי באוניברסיטת צ'ילה שמורכב מנציגי הסטודנטים והסגל האקדמי) משנת 2010 עד 2012.[12]

בוריץ' היה מועמד להנהגת פדרציית הסטודנטים של אוניברסיטת צ'ילה (FECH) בבחירות של דצמבר 2011. הוא ניצח בבחירות ונבחר לנשיא עם 30.52% מהקולות, כשהוא גובר על הנשיאה המכהנת, קמילה ואייחו, שהתמודדה מטעם המפלגה הקומוניסטית.[13]

בתקופת כהונתו התמודד בוריץ' עם החלק השני של מחאות הסטודנטים, והפך לאחד הדוברים הראשיים של ה-FECH.[14] ב-2012 הוא נכלל ברשימת 100 המנהיגים הצעירים של צ'ילה, שפורסמה על ידי המגזין "El Mercurio".[15]

חבר בית הנבחרים (2014–2022)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 התמודד בוריץ' כמועמד עצמאי בבחירות לבית הנבחרים, הבית התחתון של של הקונגרס הלאומי של צ'ילה, לייצג את מחוז הבחירה 60 (כיום מחוז 28), הכולל את מחוז מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה בדרום צ'ילה בו שוכנת פונטה ארנס. בוריץ' נבחר עם 15,418 קולות (26.18%), המספר הגבוה ביותר שקיבל מועמד באזור.[16][17] התקשורת הדגישה את העובדה שבוריץ' נבחר כמועמד עצמאי,[18] ובכך פרץ בהצלחה את הפוליטיקה הדו-מפלגתית של צ'ילה.[19][20][21][22]

בוריץ' הושבע כחבר בית הנבחרים ב-11 במרץ 2014.[10] במהלך כהונתו הראשונה ישב בוריץ' בוועדה לזכויות אדם ולעמים הילידיים, בוועדה לאזורי קצה ולאנטארקטיקה צ'ילנה ובוועדת העבודה והביטוח הלאומי.[10]

בשנת 2017, נבחר בוריץ' בשנית כחבר בית הנבחרים מטעם אזור מגאיאנס עם 18,626 קולות (32.82%),[23] שהיה מספר הקולות השני בגובהו במדינה באותו זמן.[10] הוא ישב בוועדה לאזורי קצה ולאנטארקטיקה צ'ילנה ובוועדת חוקה, חקיקה, צדק ורגולציה.[10]

הבחירות לנשיאות 2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוריץ' היה מועמד בבחירות לנשיאות צ'ילה ב-2021. ב-18 ביולי 2021, ניצח בוריץ' בבחירות המקדימות של ברית Apruebo Dignidad, קואליציה של מפלגות שמאל שהוקמה לרגל הבחירות, עם 60% מהקולות.[24] הוא הגיע למקום השני בסיבוב הראשון וב-19 בדצמבר 2021 ניצח בוריץ' את מועמד הימין חוסה אנטוניו קאסט בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות עם 55.85% מהקולות.[2] והושבע כנשיא צ'ילה ב-11 במרץ 2022.[3]

בשנת 2022 נכלל ברשימת טיים 100.[25]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבריאל בוריץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עם פרישתו הצפויה של ג'אקומו סימונצ'יני, הקפיטן העוצר של סן מרינו באפריל 2022, בוריץ' צפוי להיות המנהיג הצעיר ביותר בעולם.
  2. ^ 1 2 "Leftist Gabriel Boric wins Chile presidential election". BBC News (באנגלית בריטית). 20 בדצמבר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Leftist lawmaker Boric wins polarized election in Chile, to become nation's youngest president". news.yahoo.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-20 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Familia Boric Font" (PDF). laprensaaustral.cl. 13 באוקטובר 2013. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בדצמבר 2013. נבדק ב-24 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Mi manifiesto: Gabriel Boric, presidente de la Fech". La Tercera. Grupo Copesa. 6 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Andrés, Marcela (12 בדצמבר 2011). "El magallánico que llega a tomar el control de la Fech". La Tercera. Grupo Copesa. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "The British School : List of alumni" (PDF). Britishschool.cl. אורכב מ-המקור (PDF) ב-3 באפריל 2018. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Concha, Luis (7 בדצמבר 2011). "Gabriel Boric, el "magallánico fundamentalista" de la FECh". Terra. אורכב מ-המקור ב-12 בינואר 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "La historia del rival de Camila Vallejo". La Tercera. Grupo Copesa. אורכב מ-המקור ב-13 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 5 "Gabriel Boric Font – Reseñas Biográficas Parlamentarias". Biblioteca del Congreso Nacional de Chile. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Farfán, Claudia; Pozo, Andrés (12 ביוני 2009). "Los verdugos de Nahum". La Tercera. Grupo Copesa. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Nómina de integrantes históricos del Senado Universitario". אוניברסיטת צ'ילה. ארכיון מ-21 בדצמבר 2021. נבדק ב-21 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Elecciones Fech 2012". FECH – Federación de Estudiantes de la Universidad de Chile. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2013. נבדק ב-24 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "5 exigencias fundamentales para un nuevo sistema educacional". FECH – Federación de Estudiantes de la Universidad de Chile. 28 ביוני 2012. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2012. נבדק ב-24 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Red de Líderes. - Gabriel Boric Font (26)". 2012. אורכב מ-המקור ב-24 בספטמבר 2015. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Elección de Diputados 2013 – Votación Candidatos por Distrito 60". Servicio Electoral de Chile. ארכיון מ-22 ביולי 2021. נבדק ב-22 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ F.M (17 בנובמבר 2013). "Vallejo, Jackson, Boric, Cariola y Fuentes: Las caras del movimiento social y estudiantil que llegan al Congreso". La Tercera. Grupo Copesa. אורכב מ-המקור ב-18 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Cuatro emblemáticos ex dirigentes estudiantiles son electos diputados". Emol. 18 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Edición del 18/11/2013 Página 01- Diario El Pingüino". El Pingüino. 18 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Gabriel Boric, el diputado que derrotó al binominal: "Nuestro voto no está en venta al mejor postor"". Diario y Radio U Chile. 21 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Ojeda González, Patricio (18 בנובמבר 2013). "El nuevo mapa electoral y las claves que dejó la elección parlamentaria – Diario Financiero". Diario Financiero. ארכיון מ-2 בדצמבר 2013. נבדק ב-10 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Diputados: Nueva Mayoría logra una decena de doblajes contra uno de la Alianza". Cooperativa.cl. 18 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Elección de Diputados 2017 – Votación Candidatos por Distrito 28". Servicio Electoral de Chile. ארכיון מ-29 באוקטובר 2021. נבדק ב-20 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Two political upstarts notch upset wins in Chile's presidential primaries". Reuters. 19 ביולי 2021. נבדק ב-19 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Gabriel Boric: The 100 Most Influential People of 2022, Time (באנגלית)