גבריאל כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבריאל כהן
גבריאל כהן, 1966
גבריאל כהן, 1966
לידה 30 במאי 1928
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באפריל 2021 (בגיל 92) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המערך עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המערך, העבודה
חבר הכנסת
22 בנובמבר 196517 בנובמבר 1969
(4 שנים)
כנסות 6
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גבריאל כהן בעת שירותו בחטיבת יפתח, עם תמר באומגרט, לוחמת החטיבה, אשר נפלה בנגב במלחמת העצמאות.

גבריאל (גבי) כהן (30 במאי 19289 באפריל 2021) היה היסטוריון ואיש ציבור ישראלי, חבר הכנסת בכנסת השישית, פרופסור במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד ב-30 במאי 1928 בירושלים. בנעוריו למד בגימנסיה העברית "הרצליה" והיה חבר תנועת הצופים[1]. בשנת 1946 הצטרף לשורות הפלמ"ח בחטיבת יפתח.

במלחמת העצמאות לחם כהן עם החטיבה בשלוש החזיתות בה הוצבה: בגליל המזרחי, בנגב ובמבצע דני במרכז הארץ.

לאחר המלחמה למד היסטוריה באוניברסיטה העברית. בתום לימודיו שירת שנתיים בצה"ל שכללו שנה כראש ענף היסטוריה של צה"ל[2]. לאחר מכן למד לתואר שני[3] ובשנת 1960 השתלם באוניברסיטת אוקספורד[4]. במקביל לכתיבת הדוקטורט שלו על "המדיניות הבריטית בארץ ישראל בשנות המנדט האחרונות", נמנה בין חברי הסגל של אוניברסיטת תל אביב כמרצה להיסטוריה של ימי הביניים והעת החדשה, בקתדרה להיסטוריה צבאית[5]. משנגזר דינו של ישראל בר, מונה, יחד עם מרדכי גיחון, למופקד על הקתדרה והמגמה להיסטוריה צבאית[6]. כן כיהן כמרכז המכון לחקר הציונות[7]. כהן החל לחקור את תולדות ההגנה והפלמ"ח והיה בין ראשוני החוקרים האקדמיים בתחום זה. בשנת 1976 קודם לדרג פרופסור ומאוחר יותר נבחר לדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב (19831986) ולחבר המועצה להשכלה גבוהה (1986).

לצד פעילותו האקדמית, כהן הצטרף בשנת 1953 למפלגת אחדות העבודה. בשנת 1965 נבחר לכנסת השישית מטעם המערך, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. בכנסת נקשר שמו של כהן עם ההצעה למנות אומבודסמן וכן עם הנהגת נסיעה חינם לחיילים בתחבורה ציבורית[8]. כהן ביקש לקבוע שפרס ישראל יינתן לאדם אחד כל שנה, באופן שיעלה את יוקרת הפרס, אך הצעתו לא נתקבלה[9].

לאחר פרישתו מהכנסת ב- 1969, כהן קיבל את הזמנתו של הרב שאר-ישוב כהן והצטרף לועד המנהל של אגודת צדק-מדות-מוסר והמשיך את פועלו בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת במסגרת צדק-מדות-מוסר מול גופי הממשל השונים.

לקראת הבחירות לכנסת השביעית לא הוצב כהן ברשימת המערך לכנסת, בשל העמדות העצמאיות שהביע בכנסת בניגוד לעמדות סיעתו[10].

השאיר אחריו בת אחת, יעלה.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. צ'רציל ושאלת ארץ-ישראל, ירושלים, תשל"ו, הוצאת יד יצחק בן-צבי.

2. הקאבינט הבריטי ושאלת ארץ ישראל : אפריל - יולי 1943, תל אביב, תשל"ו, אוניברסיטת תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבריאל כהן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]