גבריאל סלוטר
 | |||||||||||||
| דיוקן של גבריאל סלוטר | |||||||||||||
| לידה |
12 בדצמבר 1767 מחוז קאלפפר, ארצות הברית  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1830 (בגיל 62) מחוז מרסר, ארצות הברית | ||||||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| מקום קבורה |
קנטקי | ||||||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
  | |||||||||||||
גבריאל סלוטר (באנגלית: Gabriel Slaughter; 12 בדצמבר 1767 – 19 בספטמבר 1830) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל קנטקי השביעי. הוא היה האדם הראשון שמונה לתפקיד לאחר שהמושל הקודם נפטר במהלך כהונתו. משפחתו עברה לקנטקי מווירג'יניה כשהיה נער. הוא התגייס למיליציה המקומית, שם שירת לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו כקולונל. כהוקרה על שירותו הצבאי בקרב על ניו אורלינס קיבל מבית המחוקקים של המדינה אזכור לשבח.
לאחר שכיהן במשך עשור כמחוקק בבית הנבחרים של קנטקי, סלוטר נבחר לסגן המושל הרביעי, צ'ארלס סקוט. במערכת הבחירות של 1812, שהתקיימה במקביל למלחמת 1812, הוא התמודד מול אייזק שלבי על תפקיד המושל, והפסיד לו. ארבע שנים אחר כך נבחר סלוטר שוב לכהן כסגנו של ג'ורג' מדיסון.
מדיסון נפטר זמן קצר לאחר השבעתו. מכורח הנסיבות, החל סלוטר לכהן באופן תקדימי כמושל. כשמינה את ג'ון פופ, חתנו של אייזק שלבי, למזכיר המדינה, רבים הטילו בו רבב וטענו כי הוא מושחת. דמותו של פופ הייתה שנויה במחלוקת באזור עקב שירותו הצבאי. האזרחים קראו לאספה הכללית להכריז על בחירות מיוחדות, אולם היא דחתה את ההצעה. אחר כהונתו התקרב לכנסייה הבפטיסטית וכיהן בחבר הנאמנים הראשון של מכללת ג'ורג'טאון.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלוטר נולד במחוז קלפפר בקולוניית וירג'יניה, לרוברט וסוזנה. כנער, למד בבתי הספר המקומיים ועבד עם אביו בחווה המשפחתית כחקלאי.[1] בשנת 1786 נישא לבת דודתו, שרה סלוטר. במרוצת השנים נולדו לזוג שתי בנות, מרי וסוזן.[2][3]
ב-1776 ביקר אביו של סלוטר לראשונה בקנטקי, ובשנת 1789 עבר למחוז מרסר במדינה.[4] בספטמבר 1791 מכר סלוטר את נחלת אדמתו בווירג'יניה, ועבר לקנטקי, לבית אביו. אחוזתו הגדולה, ששכנה בסמוך לכביש האגרה הראשי של לקסינגטון, פתחה את שעריה מדי יום למטיילים שחיפשו מקום לינה. רוח ההתנדבות שלו הגדילה את המוניטין שלו בקרב אזרחי המדינה, שראו בו אדם נדיב ואדיב.[5][6] אולם זמן קצר לאחר הגעתו לקנטקי נפטרה שרה אשתו, והותירה אותו לטפל בילדותיהם המשותפות לבד.
בשנת 1795 סלוטר מונה לשופט בית המשפט לשלום במחוז מרסר על ידי אייזק שלבי.[4][2] באותה השנה הוא החל לכהן כנציב המס המחוזי. בנסיעתו לווירג'יניה בשנת 1797, סלוטר התחתן בשנית לשרה הורד. במרוצת השנים נולדו לזוג בקנטקי שלושה ילדים, ג'ון, פרנסס ופליקס.
האספה הכללית של קנטקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1797 החל סלוטר לכהן כנציג המחוז מרסר בבית הנבחרים של קנטקי. העת הזו נחשבה לימים לנקודת ההתחלה הקריירה הפוליטית של סלוטר. במרוצת כהונתו הוא היה חבר בוועדות רבות, ואף הגיש את הדוחות הרשמיים לאספה - תפקיד שאמור להיעשות על ידי יושב ראש הוועדה. בשנת 1798 לא נבחר שוב לייצוג מחוז ביתו בבית הנבחרים.[א] אולם בשנת 1799 חזר למשכן המחוקקים. עד לתחילת מערכת הבחירות הבאה לאספה סלוטר כיהן במספר רב של ועדות דוגמת הוועדה לענייני זכויות ובוועדת מבקר המדינה.[7]
סלוטר ניצח בבחירות לאספה הכללית מחדש בשנת 1800, ובשנים 1801–1808 כיהן בסנאט של קנטקי. בשנת 1804 היה מועמד לאיוש תפקידו של ג'ון קלדוול המנוח, הנשיא הזמני של הסנאט המדיני.[8] אולם בסופו של דבר הביס תומאס פוזי את סלוטר, והחל לכהן כנשיא הזמני של הסנאט. בשנים 1807–1808 עמד בראש הוועדה לפניות הציבור.
סלוטר מונה לסגן מושל קנטקי בשלהי שנת 1808. במערכת הבחירות הזו התמודדו מולו שלושה פוליטיקאים נוספים. כהונתו בת ארבע השנים תחת המושל צ'ארלס סקוט הייתה פסיבית למדי. היסטוריונים רבים טוענים כי הסיבה למדיניות הסבילה של שלוטר נעוצה במות אשתו השנייה, שאירע בסמוך ליום השבעתו.[9] ב-3 באוקטובר 1811 הוא נישא לאשתו השלישית במספר, אליזבת' (תומפסון) רודס, אלמנה ממחוז סקוט בצפון קנטקי.
לאחר כהונתו סלוטר רשם עצמו כמועמד לתפקיד המושל במערכת הבחירות של 1812. עם הסלמת היחסים בין האימפריה הבריטית לארצות הברית, והבקעת ניצנים של מלחמת 1812, הביאה את אייזק שלבי, מושלה הראשון של המדינה, להתמודד שוב על התפקיד. על-אף שהמוניטין של שלבי היה גדול בהרבה מזה של סלוטר, בעיקר בזכות הקרב על קינגסמאונטיין, הוא מאן לפרוש ממערכת הבחירות, שבסופה שלבי זכה כצפוי. כשהוא מלא בבושה לאחר תבוסתו החליט לפרוש מחייו הפוליטיים למשך שנתיים. באותן שנים עסק בעיקר בחקלאות בסמוך למשכנו במחוז מרסר.[10]
שירותו במיליציה של קנטקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בדצמבר 1803 החל סלוטר לתפקד כלוטננט קולונל של הרגימנט החמישי במיליציית קנטקי. בשנת 1814 הוא נענה לבקשתו של המושל שלבי לגייס מתנדבים ולאמנם לקראת הלחימה באזור הדרום-מערבי תחת הגנרל אנדרו ג'קסון.[11]
כשהאפסנאי הראשי לא סיפק את האספקה הדרושה לרגימנט של סלוטר, הוא השתמש בכספו האישי לרכישת סירות שסייעו לכוחות האמריקניים לנוע בנהר המיסיסיפי בקלות. הרגימנט הגיע לניו אורלינס ב-4 בינואר 1815 עם חוסרים בכלי נשק וחימוש נוספים. הגנרל ג'קסון ציין בדו"ח שלו כי רק לאדם אחד מתוך שלושה היה נשק. אזרחי העיר ניו אורלינס נאלצו לתת לכוחות האמריקניים את נשקם האישי. כוחותיו של ג'קסון ניצחו במערכה. בהגיעם לקנטקי, ציין בית המחוקקים המדיני לשבח את סלוטר על שירותו הצבאי.[12]
לאחר שירותם יחד ביקש ג'קסון מסלוטר את משרת השופט העליון בבית משפט צבאית. לאחר מכן, הטיל ג'קסון רבב באחד הפסקים של סלוטר, וביקש ממנו לחזור בו. הוא מאן והשיב לו במכתב שהוא מילא את חובתו הציבורית כראוי.[11]
מושל קנטקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1816 סלוטר נבחר בשנית לכהן כסגן מושל קנטקי, וגבר על יריביו למערכת הבחירות, ריצ'רד היקמן וג'יימס גררד. ג'ורג' מדיסון נבחר לתפקיד המושלות ללא התנגדות.[13] אולם לאחר חמישה שבועות, ב-14 באוקטובר אותה השנה, נפטר מדיסון לאחר מאבק ממושך במצבו הבריאותי הרעוע. מכורח הנסיבות ועל פי חוקת קנטקי סלוטר נשבע לתפקיד המושל. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה שהמושל נפטר בעת מילוי תפקידו, והיו רבים שהטילו רבב בהשבעתו של סלוטר.
לאחר מותו של המושל מדיסון וכניסתו של סלוטר לתפקיד, חשש מזכיר המדינה צ'ארלס סטיוארס טוד שמא יפוטר מתפקידו. לכן, הבטיח להתפטר אם סלוטר יחליט למנות מישהו אחר לתפקיד.[14] הוא שלח מכתב למשרד המושל בו בירך טוד על מינויו של סלוטר, והביע את כוונותיו לעבוד עמו יחדיו בבניין המדינה. אך סלוטר פיטר את טוד ומינה את ג'ון פופ לתפקיד מזכיר המדינה, על-אף שהודה לטוד על המכתב. המהלך הזה נחשב למהלומה בקריירה הפוליטית של סלוטר, שכן טוד היה אהוד על אזרחי קנטקי כיוון שהיה חותנו של המושל אייזק שלבי. לעומת זאת, פופ, שהצביע נגד הכרזת מלחמה על האימפריה הבריטית ב-1812, הפך לשנוא ברחובות המדינה.[15] הוטחו על סלוטר ביקורות מצד פוליטיקאים רבים במדינה דוגמת ג'יימס טרנר מורהד.
ב-27 בינואר 1817 מפלגתו של ג'וזף קייבל ברקינרידג' העלתה להצבעה הצעת חוק לכונן מערכת בחירות חדשה ומיוחדת למשרת המושל בעקבות מותו של מדיסון. הצעת החוק לא עברה בבית הנבחרים. לאורך כל כהונתו סלוטר לא קיבל את התואר "מושל קנטקי". במקום זאת הוא נקרא עדיין "סגן המושל" או לעיתים "מושל קנטקי בפועל".
המוניטין הגרוע שנותר לסלוטר הוביל לכישלונות נשנות של הצעות החוק שלו. הוא הציע להעביר כמה רפורמות חדשות במערכת בתי הספר הציבוריים, והמחוקקים סירבו לתמוך בהם, על-אף שכבר הוצעו על ידי מושלי קנטקי הקודמים. עוד הציע סלוטר לחוקק תקנה חדשה במערכת העונשין במדינה, אך גם צעדים אלו נדחו.
בשנת 1819 החלו להתפתח בקנטקי בעיות פיננסיות קשות, ובשנותיו האחרונות כמושל נאלץ סלוטר לטפל בענייני כלכלת המדינה, שהגיעו לשפל עמוק. ב-16 בדצמבר אותה השנה העבירה העצרת הכללית חוק המקפיא את גביית החובות של אזרחי קנטקי במשך שישה חודשים. סלוטר, שהתנגד לחוק, הטיל את וטו המושל על ההצעה, במטרה להפוך את התוצאה. אולם ההצעה עברה ברוב של שני שלישים בעצרת הכללית, והשימוש בווטו היה לשווא.[16] בפברואר 1820 נוצר סכסוך חדש בין סלוטר לאספה הכללית, גם הוא סביב על מחלוקת כלכלית-פיננסית.[17]
בערוב ימיו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כהונתו כמושל, נכשל סלוטר בניסיון לחזור אל מקומו בסנאט המדינתי ב-1821. בשנת 1823 כיהן במשך קדנציה אחת בבית הנבחרים במדינה.[18] במרוצת כהונתו הוא המשיך לתמוך בצעדים לשיפור מערכת החינוך של קנטקי. הוא תמך בייסוד בית ספר חדש המיועד לילדים חירשים ואילמים. הוא גם מונה לוועדה שתחקור את השימוש של אוניברסיטת טרנסילבניה בכספים שקיבלה מהמדינה.[19] במקביל לקריירה הפוליטית שלו, התקרב סלוטר לכנסייה הבפטיסטית, על-אף שהוריו נמנו בין מאמיני הכנסייה האנגליקנית.
עם סיום כהונתו בבית הנבחרים הוא פרש מהקריירה הפוליטית שלו. בשנת 1829 הוא מונה לחבר הנאמנים הראשון של מכללת ג'ורג'טאון. הוא נפטר ב-19 בספטמבר 1830, בגיל 62, ונקבר בבית הקברות של משפחתו במחוז מרסר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dorman, John Frederick (באוקטובר 1966). "Gabriel Slaughter, 1767-1830, Governor of Kentucky, 1816-1820". The Filson Club History Quarterly. 40: 338–356. ISSN 0015-1874.
{{cite journal}}: (עזרה) - Harrison, Lowell H., The Kentucky Encyclopedia, The University Press of Kentucky, 1992. (באנגלית)
- Hopkins, James F. (2004). "Gabriel Slaughter". In Lowell Hayes Harrison (ed.). Kentucky's Governors. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky. ISBN 0-8131-2326-7.
- Powell, Robert A. (1976). Kentucky Governors. Danville, Kentucky: Bluegrass Printing Company. OCLC 2690774.
- Rothbard, Murray N. (2007). The Panic Of 1819: Reactions and Policies. Ludwig von Mises Institute. ISBN 978-1-933550-08-4. נבדק ב-6 ביולי 2010.
{{cite book}}: (עזרה) - Smith, Zachary F. (1904). The Battle of New Orleans, including the previous engagements between the Americans and the British, the Indians, and the Spanish which led to the final conflict on the 8th of January, 1815. John P. Morton & Company.
- Allen, William B. (1872). A History of Kentucky: Embracing Gleanings, Reminiscences, Antiquities, Natural Curiosities, Statistics, and Biographical Sketches of Pioneers, Soldiers, Jurists, Lawyers, Statesmen, Divines, Mechanics, Farmers, Merchants, and Other Leading Men, of All Occupations and Pursuits. Bradley & Gilbert. pp. 84–85. ISBN 9780608434209. נבדק ב-10 בנובמבר 2008.
{{cite book}}: (עזרה) - Brown, Orlando (ביולי 1951). "The Governors of Kentucky". The Register of the Kentucky Historical Society. 49 (3): 202–212.
{{cite journal}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבריאל סלוטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יש הסוברים כי סלוטר כלל לא התמודד במערכת הבחירות של 1798
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Harrison, Lowell H., The Kentucky Encyclopedia, p. 825
- ^ 1 2 Dorman, John Frederick. "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 339
- ^ Powell, Robert A. (1976). Kentucky Governors, p. 24
- ^ 1 2 Dorman, John Frederick. "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 338
- ^ Smith, Zachary F. (1904). The Battle of New Orleans, including the previous engagements between the Americans and the British, the Indians, and the Spanish which led to the final conflict on the 8th of January, 1815, p. 171
- ^ Hopkins, James F. (2004). "Gabriel Slaughter", p. 22
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 340
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 341
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 342
- ^ Harrison, Lowell H., The Kentucky Encyclopedia, p. 826
- ^ 1 2 Smith, Zachary F. (1904). The Battle of New Orleans, including the previous engagements between the Americans and the British, the Indians, and the Spanish which led to the final conflict on the 8th of January, 1815, p. 172
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", pp. 342–343
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 343
- ^ Hopkins, James F. (2004). "Gabriel Slaughter", p. 23
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", p. 344
- ^ Rothbard, Murray N. (2007). The Panic Of 1819: Reactions and Policies, p. 76
- ^ Rothbard, Murray N. (2007). The Panic Of 1819: Reactions and Policies, p. 77
- ^ Hopkins, James F. (2004). "Gabriel Slaughter", p. 25
- ^ Dorman, John Frederick (October 1966). "Gabriel Slaughter, 1767–1830, Governor of Kentucky, 1816–1820", pp. 352–353
