אובדן בקרב גברים

אובדן בקרב גברים היא סוגיה שנגזרת מעולם התוכן של עבודה סוציאלית, במסגרת טיפול רגיש מגדר בגברים, ומקבלת התייחסויות סוציולוגיות, פסיכולוגיות תוך כדי התבוננות מגדרית במושג.

התמודדות עם אובדן

אירועים משבריים שיש בהם אובדן, מהווים חלק בלתי נפרד מהחיים. רבות מחוויות האובדן שזורות בתהליך ההתפתחות הנורמטיבי, וממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות פסיכולוגית. חוויות אחרות הן חוויות אובדן אשר מתפתחות בעקבות אירועים בלתי צפויים. חוויות אובדן יכולות להחוות בעוצמה שונה, חלקן עוצמתיות מאוד, כמו אובדן של אדם קרוב, הפסקה של קשר משמעותי (גם אם השותף לקשר אינו מת) ופגיעה חמורה במצב בריאותי. חוויות אובדן אחרות, הנחוות בעוצמה נמוכה יותר, כוללות בין היתר פרישה ממקום עבודה, פיטורים, גירושים, הגירה ועוד.

המשותף לכל אירועי האובדן, הוא קשר קרוב של האדם עם אנשים, קשר עם הסביבה, עם מערך האמונות האישי ועם הגוף, אשר מגדירים את הזהות האישית של האדם. לכן, אירועים שיש בהם אובדן של אדם, אובייקט או סביבה, פוגעים בתחושת הזהות של האדם. במצב זה, האדם מרגיש כי חלק מהווייתו נלקח ממנו. חוויה זו פוגעת בתחושת היציבות והביטחון ומערערת את שיווי המשקל הנפשי בו היה מצוי קודם. חוויית אובדן כוללת במידה מסוימת מרכיבים טראומטיים. היא עלולה לעורר מגוון רגשות כגון כאב, עצבות, מרירות, צער, אשמה, געגוע, כעס, בושה, בלבול, תחושת קטיעה של רצף החיים, ניתוק רגשי, הפרעות שינה, חוסר יכולת להרגיש הנאה מהחיים, מחשבות אובדניות, קושי בתפקוד יומיומי ואף התנהגויות כגון שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ומחלות גופניות.

אבל היא תגובה אנושית ואישית לאובדן. התהליך הרגשי שמתפתח בעקבות האובדן הוא ספונטני, בחלקו אינו רציונלי ואינו נשלט על ידי האדם, אך הוא נורמטיבי. תהליך רגשי זה נחוץ כדי לחזור לשיווי משקל ולשגרת פעילות רגילה, ולכן ניתן לייחס לו ערך הישרדותי. בספרות התאורטית, הקלינית והמחקרית נטען כי גברים מגיבים באופן שונה מנשים לאובדנים הכרוכים במעברים. דרכי ההתמודדות עם אובדן משתנה מאדם לאדם ומתרבות לתרבות, אך עם זאת, נמצא כי להתמודדות עם אובדן אצל גברים קיימים מאפיינים ייחודים.

הבדלים מגדריים

מחקרים שבחנו את תגובותיהם של גברים ונשים במעברי חיים הכרוכים באובדנים ותהליכי התאבלות, כמו: הגירה, גירושין, מוות של ילד, הורה או בן זוג, מצאו הבדלים מגדריים. גירושין, הגירה ומותו של אדם קרוב, הם אירועים מלחיצים בעלי השלכות לטווח המיידי ולטווח הארוך. לדוגמה, פטירת תינוק בסמוך ללידתו, יכולה להוות אירוע של אובדן טראומטי בעל השלכות מידיות ומתמשכות על שני ההורים. מחקר שבדק את ההבדלים בחוויית האובדן והסתגלות בעקבות גירושים, הגיע למסקנה שאם בכלל קיימים הבדלים בין גברים לנשים בתגובות לאובדן בן זוג, הם מצביעים בבירור על כך שגברים סובלים יותר.

התמודדות של גברים עם אובדן בגירושין

בקרב אבות לא משמורנים, נמצא כי הם חווים ייסורים נפשיים, תחושות אובדן, עצב בדידות ותחושת חוסר שייכות. תחושת אובדן מרכזית שחווים גברים בגירושין, נובעת מהשינוי בתפקידם ההורי, כאשר הילדים עוברים בדרך כלל למשמורת האם. גם הגירה מארץ לארץ ומתרבות לתרבות הוכרה בספרות כמעבר מלחיץ שמביא בעקבותיו לעיתים קרובות התאבלות על אובדן משפחה, חברים, שפה, מוזיקה אוכל ועוד. אובדנים אשר עלולים לאיים על זהותו של האדם ולהעלות את רמת פגיעותו הנפשית. מחקר שבדק את ההבדלים בין נשים לגברים ברמת הלחץ והמצוקה בקרב מהגרים מקסיקנים בארצות הברית, מצא כי נשים סבלו יותר מגברים ממצוקה נפשית, אך הבעיות לא היו ייחודיות לנשים, גם גברים סבלו ממצוקות אלה. התמונה המתקבלת ממחקרים שנעשו מראה אם כן שגברים סובלים במצבי מעבר ואובדן לא פחות מנשים ובמקרים מסוימים אף יותר.

כאשר החברה אינה מעודדת גברים ובנים להביע רגש, ואינה מקבלת את דרכי הביטוי של האובדן אצל בנים, החברה מעבירה להם מסר שיש להם פחות צרכים רגשיים מאשר לבנות. בנים ובנות נולדים עם פרופיל פסיכולוגי דומה - הם רגישים במידה שווה, בעלי כושר ביטוי שווה, תלותיים וזקוקים למגע גופני במידה שווה^{[דרוש מקור]}. עם זאת, ככל שבנים ובנות גדלים, מתרחש תהליך של חיברות אשר מוביל לבניית "זהות גברית" אצל הבנים, הכוונה לאימוץ סטריאוטיפים ותפקידים הנתפסים כגבריים בחברה נתונה. המין הוא זכר, אך, הזהות הגברית מתפתחת בתהליך מורכב של אינטראקציות עם התרבות הגברית. הבנות לומדות להתנהג בצורה "נשית" (מילוליות, רגשניות, עדינות, אימהיות מטבען ועוד), בנים לומדים להיות "גברים" (רציונליים, עצמאיים, חזקים, אגרסיביים ועוד). בתהליך חברות זה, לומד הילד להעריך גילויים של גבריות, כמו אומץ פיזי, תחרותיות ותוקפניות. שכר ועונש, עידוד והרתעה, כך, במצבי אובדן, הבן לומד לחיות בהתאם לנורמות המצופות ממנו ואלה, דוחקות הצידה במידה רבה, רבים מרגשותיו. הוא יעדיף שלא להפגין רגשות של עצב וכאב כי אלה יגרמו לו להיראות חלש בעיני עצמו ובעיני הזולת. הקודים של הגבריות, כגון: להיות מאופק, חזק, אחראי ומגן, משפיעים על אופני ההתמודדות של הגברים עם חוויות של אובדן. מאז סוף המאה ה-20 התפרסמו מאמרים וספרים רבים העוסקים בבעיותיהם ובצורכיהם המיוחדים של גברים במצבי אובדן. ההכרה בהבדלים שבין המינים עוררה גם את הצורך להכיר גם ב"רגישות מגדרית" בנושא זה.

אופני התמודדות של גברים עם אובדן

• גברים נמנעים ומתקשים בביטויי רגש בכל הקשור להתמודדות עם אובדנים.
• התפתחות תסמינים של דיכאון סמוי.
• גברים, מצופים להיות המפרנסים העיקריים, עמודי התווך של המשפחה והאחראיים על הצרכים החומריים. כך, כאשר הם חווים אובדן בדרך כלל יחזרו במהרה לתפקוד תעסוקתי, וידאגו להיבטים חומריים של המשפחה.
• יתמכו בבני משפחתם מבחינה אינסטרומנטלית בעת הצורך.
• יתכנסו יותר לתוך עצמם בעת כאב נפשי.
• יבטאו תחושות קשות בדרכים עקיפות כגון התפרצויות כעס, אי-שקט, פעילות יתר, השקעה בפעילות ספורטיבית עד גילויי עייפות וחוסר אנרגיה.
• תחושות וכאבים סומטיים כגון כאבים גופניים, אובדן תיאבון והרגשת תשישות.

לעומתם, נשים יתמודדו באופן יותר רגשי ויתנו פורקן לרגשותיהן, כמו כן הן נתפסות אחראיות על התמיכה הרגשית של משפחתן כך שבזמן אובדן הן תעסוקנה יותר מגברים בתמיכה רגשית.

משאבים נפשיים של גברים בהתמודדות עם אובדן

בהתמודדות עם אובדנים, מתקשים גברים ביצירת קרבה רגשית ובבקשת עזרה ותמיכה חברתית או מקצועית. בהשוואה לנשים, גברים חסרים מיומנויות וטכניקות רגשיות מספקות, הם אינם מיומנים בשפת רגש ונוטים להתרחק מחשיפת פגיעותם בעיני אחרים. הנורמות לעזרה הדדית בין גברים מוגבלת בסבלנות ובזמן. גברים ירבו לסייע זה לזה בדמות פעילות משותפת, פחות באמצעות שיח רגשי וגם אם יזדקקו לכך הם יתקשו ליצור קרבה רגשית. לנשים יש יותר רשתות תמיכה עליהן הן יכולות להישען בזמנים של משבר ואובדן. הרשת החברתית הגברית בדרך-כלל קטנה יותר ופחות אינטימית.

גברים בעלי נכונות נמוכה יותר לבקש עזרה ואף ימנעו מחיפוש עזרה, גם כאשר הם חווים רמות גבוהות של מצוקה נפשית. התפיסה המצפה מגבר "להיות חזק" ו"בלתי תלוי", מציגה גברים המבטאים נזקקות לעזרה נפשית כחלשים ופגיעים. גברים אמורים להתנהג כמי שנותנים תמיכה לאחרים, בעיקר למשפחותיהם. מצב שיוצר קונפליקט תפקידי לגברים המחפשים תמיכה וחושפים בכך את פגיעותם. חיפוש עזרה, מזוהה עם הסטריאוטיפ המסורתי של התפקיד הנשי ולכן בקשת עזרה, יוצרת איום משמעותי על תפיסת הגבר את תפקידו ועל הערכתו העצמית. הציפייה מגברים שיהיו רציונליים והאיסור על ביטוי רגשי על ידם, מותיר גברים רבים שחוו אובדן בחשש מהצפה על ידי רגשות אינטנסיביים ואף יותר מכך שהם יחשפו בעיני אחרים. מתברר שכמעט ולא קיימים שירותים המציעים עזרה לגברים במעברי חיים נורמטיביים. לדוגמה: כאשר בדקו את מצבם של גברים שהתמודדו עם הגירה, מצאו כי לא הוצעה לגברים עזרה מקצועית. מחקר אחר שבדק את מצבם של גברים גרושים שחיפשו עזרה, העלה כי לא קיימים בקהילה שירותים שמיועדים לגברים וכאשר פנו לשירותים מקצועיים אחרים, נתקלו בתגובת דחייה.

השפעת האובדן על גברים בעת אובדן ילד

במחקרים על הורים שאיבדו ילד, נמצא כי בהשוואה לגברים, נשים מדווחות על רמה גבוהה יותר של חרדה, תוכחה עצמית, אשמה, כעס, היעדר משמעות, בידוד, געגועים, עצבות ומחשבות טורדניות. נשים מביעות יותר מצוקה פסיכולוגית, חרדה ודיכאון מאשר גברים. גברים מרגישים שהם צריכים להיות חזקים כדי לסייע לבנות זוגם. הם אינם יכולים לתת פורקן לרגשותיהם האמיתיים ואינם יכולים להרשות לעצמם לקבל תמיכה מנשותיהם. לאור האמור, נשים יביעו תסכול מכך שבני זוגם מסוגרים, אינם משתפים ברגשות ואינם מביעים את המצוקה באותה עוצמה כמותן. מה שמפורש לעיתים, כחוסר אכפתיות וגורם להן תחושת בדידות. אי-התאמה כזאת יכולה ליצור התרחקות רגשית ואף השפעות שליליות על מערכת היחסים הזוגית. מספר מחקרים הראו שפערים בתגובה הרגשית בין בני זוג, היא המנבא החזק ביותר לירידה באיכות הנישואין ולהתרחקות ביניהם. עומק הכאב אותו חווה זוג ההורים, יכול לשתק, עד למצב של אטימות והסתגרות בעולמם הפרטי. התחושה היא שהיגון והכאב כה נוראים עד כי אף אחד ממילא לא יוכל להבין זאת ולהיות שותף לכך. אפילו לא בן/ת הזוג. חוסר שקט ועצבנות כללית - מעלה כעסים ונטייה לבקר אחד את השני על התנהגויות מוכרות, רק שבמקרה של אובדן קיימת פחות סבלנות וסובלנות ופחות מוכנות לקבלן.

קישורים חיצוניים

• גבריאל בוקובזה, בדד אלך: למה לגברים קשה יותר אחרי פרידה?, באתר הארץ, 10 בינואר 2018
• מרינה מוסקוביץ', כיצד להתמודד טוב יותר עם אובדן, מכללת רטר, 2017
• יאיר אפטר, עזרת גברים: אשנב לטיפול רגיש מגדר, אתר "פסיכולוגיה עברית", 5 ביולי 2015
• טל פסטרנק, אתי אבלין, נשים מתאבלות וגברים מתאבלים: הבדלים מגדריים בשכול הורי, אתר "פסיכולוגיה עברית", 9 בפברואר 2014
• נחמי באום, המגדר הנאלם: התייחסות העבודה הסוציאלית אל הגבר כלקוח, חברה ורווחה, כ"ו, 2, 238-219.
• אופרי בר נדב, התמודדות עם אובדן בן זוג - חומר רקע, אתר "פסיכולוגיה עברית", 13 בפברואר 2008
• רן לוי, "הגברים בוכים בלילה": טיפול בגברים בגישה מגדרית, אתר "פסיכולוגיה עברית", 29 במאי 2005