דיוויזיית הנחתים הראשונה
 | |
| סמל היחידה של דיוויזיית הנחתים הראשונה | |
|
"החבר הטוב ביותר, האויב הגרוע ביותר" ("No Better Friend, No Worse Enemy") | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
"הזן הישן" ("The Old Breed") |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 חיל הנחתים של ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיה |
| בסיס האם | מחנה פנדלטון, קליפורניה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1 בפברואר 1941 – הווה (83 שנים) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, מלחמת המפרץ, מלחמת האזרחים בסומליה, הפלישה האמריקאית לאפגניסטן, מלחמת עיראק |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 19,000 נחתים |
| פיקוד | |
| יחידת אם | כוח המשלוח הראשון של חיל הנחתים |
| דרגת המפקד | מייג'ור גנרל |
| מפקד נוכחי | רוג'ר טרנר |
| מפקדים | |
דיוויזיית הנחתים הראשונה היא דיוויזיה בחיל הנחתים של ארצות הברית, היושבת בבסיס הנחתים מחנה פנדלטון שבקליפורניה, וכפופה לכוח המשלוח הראשון של הנחתים.
הדיוויזיה היא הוותיקה והגדולה ביותר בחיל הנחתים של ארצות הברית, היא כוללת יותר מ-19,000 נחתים, והיא אחת משלוש דיוויזיות פעילות בחיל הנחתים כיום. כינויה הוא "הזן הישן" (The Old Breed).
משימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה היא החלק הקרקעי של כוח המשלוח הראשון של הנחתים, ועליה מוטלת משימת ביצוע מבצעים אמפיביים בסיוע לשאר חלקי הכוח, או בסיוע ליחידות אחרות של צי ארצות הברית.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוויזיית הנחתים הראשונה מכילה ארבעה רגימנטים ויחידות מסייעות:
- גדוד מפקדת הדיוויזיה
- הרגימנט הראשון
- הרגימנט החמישי
- הרגימנט השביעי
- הרגימנט ה-11
- גדוד הטנקים הראשון
- גדוד הסיור הראשון
- גדוד הסיור הממוכן הראשון
- גדוד הסיור הממוכן השלישי
- גדוד ההנדסה הקרבית הראשון
- גדוד ההנדסה הקרבית השלישי
- הגדוד האמפיבי השלישי
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרגימנטים המרכיבים את הדיוויזיה נוסדו בראשית המאה ה-20, כשהרגימנט הראשון נוסד במפרץ גואנטנמו שבקובה ב-8 במרץ 1911. הרגימנט החמישי נוסד בוראקרוס שבמקסיקו ב-13 ביולי 1914, והשתתף במספר קרבות במלחמת העולם הראשונה, בהן מתקפת האביב וקרב סן-מייל. ב-7 באוגוסט 1917 נוסד הרגימנט השביעי בפילדלפיה שבפנסילבניה, ונשלח מיד לקובה. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה התפזר הרגימנט. הרגימנט ה-11 נוסד בבסיס קוונטיקו שבוירג'יניה בינואר 1918 כרגימנט הארטילריה של הדיוויזיה, אך נשלח להילחם במלחמת העולם הראשונה כיחידת רובאים. לאחר המלחמה התפרק הרגימנט, אך שב לפעילות ב-1940 כיחידת ארטילריה אמיתית.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכנסה הדיוויזיה לשירות פעיל, והחלה באימון נחתים חדשים. לאחר המתקפה על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמה, נשלחה הדיוויזיה הראשונה לדרום האוקיינוס השקט, מתוך כוונה להמשיך לאיי שלמה באוגוסט 1942. בחודשים שלפני כן, הגיעו יחידות הדיוויזיה לזירת דרום האוקיינוס השקט, אך הן היו מפוזרות בנקודות שונות. הרגימנטים הראשון והחמישי שהו בוולינגטון שבניו זילנד, הרגימנט השביעי חנה בסמואה, וחלק מהיחידות הנותרות חנו בפרל הארבור. לאחר תקופת אימונים קצרה בניו זילנד התאחדו יחידות הדיוויזיה על אוניות תובלה מול פיג'י ב-26 ביולי, ואליהן הצטרף גדוד הצנחנים הראשון של הנחתים, והפליגו יחד לגוודלקנל שבאיי שלמה.
בבוקר ה-7 באוגוסט 1942 נחתו 16,000 נחתים מהדיוויזיה הראשונה, בפיקודו של מייג'ור גנרל אלכסנדר ונדגריפט, בגוודלקנל ובאי טולאגי הסמוך לו, וכך נפתח קרב גוודלקנל, שנמשך שישה חודשים. הדיוויזיה הראשונה לחמה בקרב מתחילתו ועד ה-9 בדצמבר 1942, עת מסר ונדגריפט את הפיקוד על הכוחות בגוודלקנל לידי מייג'ור גנרל אלכסנדר פאץ' ודיוויזיית אמריקל שלו, והדיוויזיה הראשונה החלה להתפנות מהאי. הקרב עלה בחייהם של 650 נחתים ו-1,278 פצועים מנחתי הדיוויזיה, ורבים נוספים לקו במלריה, בקדחת דנגי ובמחלות טרופיות נוספות.
מגוודלקנל הפליגה הדיוויזיה הראשונה למלבורן שבאוסטרליה למנוחה ושיקום, ובעת שהותם במקום אימצו הנחתים את השיר וולסינג מתילדה כהמנון הרשמי של הדיוויזיה.
לאחר השיקום נשלחה הדיוויזיה להשתתף במערכה בבריטניה החדשה, ונחתיה השתתפו בקרב כף גלוסטר שהחל ב-26 בדצמבר 1943. הלוחמה בבריטניה החדשה הייתה קשה, ועד פברואר 1944 נהרגו 310 נחתים ו-1,083 אחרים נפצעו. לאחר מכן נשלחה הדיוויזיה למנוחה באי פבובו שבמרכז איי שלמה.
לאחר מכן השתתפה הדיוויזיה בקרב פלליו, שגבה מחיר דמים גבוה במיוחד. הנחתים נחתו באי הקטן בפלאו ב-15 בספטמבר 1944 כחלק מהגיס האמפיבי השלישי, ומפקד הדיוויזיה, מייג'ור גנרל ויליאם רופרטוס חזה שהקרב יימשך ארבעה ימים בלבד. למעשה, הקרב נמשך עשרה שבועות וארבעה ימים ונחתים רבים נהרגו במהלכו. הדיוויזיה הראשונה עזבה את האי אחרי חודש, וזאת לאחר שספגה 1,252 הרוגים ו-5,274 פצועים מידי הדיוויזיה ה-14 היפנית, במה שהיה אחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת העולם השנייה.[1]
הקרב הבא בו השתתפה דיוויזיית הנחתים הראשונה היה קרב אוקינאווה. אוקינאווה נחשבת לאדמת יפן והייתה עתידה לשמש מעגן גדול ואתר היערכות לקראת מבצע הפלישה ליפן. הדיוויזיה נחתה באי ב-1 באפריל 1945, לצד דיוויזיות של צבא ארצות הברית. לאחר מספר ימים של סיורים שקטים בצפון האי, נשלחה הדיוויזיה דרומה, לאזור בו התנהלו קרבות קשים מול הארמייה ה-32 היפנית. בקרב זה נהרגו 1,655 מנחתי הדיוויזיה.
לאחר כניעת יפן נשלחה הדיוויזיה לצפון סין כדי לפקח על תהליך השבת 650,000 חיילים ואזרחים יפנים למולדתם. הדיוויזיה ישבה במחוז חביי, ובערים טיינג'ין ובייג'ינג, בזמן שמלחמת האזרחים הסינית מתחוללת סביבה. חלק מתפקידי הדיוויזיה היה שמירה על מסילות רכבת, על גשרים ומפעלים חיוניים, ובמסגרת תפקידם זה לעיתים החליפו אש עם יחידות צבא השחרור העממי, שניסו לתקוף מתקנים אלה. לאחר שהתברר לארצות הברית שהקומוניסטים עומדים לנצח במלחמה, החלה הדיוויזיה הראשונה להתפנות מהמדינה, והיחידות האחרונות שלה שבו לארצות הברית ב-1947.
מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום מלחמת העולם השנייה והחזרה לארצות הברית, הצטמצמה מצבת כוחה של הדיוויזיה, עד שבשנת 1950 היא הכילה כוחות בכמות של רגימנט אחד. עם פרוץ מלחמת קוריאה שבה הדיוויזיה לפעילות מבצעית, והשתתפה בהתקפה האמפיבית על אינצ'ון ב-15 בספטמבר 1950. למרות תנאי מזג אוויר קשים ויעדים מסובכים, הצליחו נחתי הדיוויזיה לשחרר את העיר סיאול לאחר לחימה קשה.
ב-27 בנובמבר כיתרו את הדיוויזיה הראשונה עשר דיוויזיות סיניות בסמוך למאגר המים בצ'וסין. הנחתים פרצו את דרכם מהכיתור, תוך שהם סופגים 900 הרוגים, אך הארמייה התשיעית הסינית חדלה מהתקיים, לאחר שאיבדה 37,500 חיילים בקרב על האגם הקפוא.
לקראת אמצע שנת 1952 החל תהליך בו תפסו חיילי צבא קוריאה הדרומית את מקומם של כוח המשלוח של האו"ם לאורך קו העימות, ונחתי הדיוויזיה הראשונה הגנו על גזרה במערב קו הגבול. בשנה שלאחר מכן התאפיין העימות בקרבות גבול מבודדים, עד שהצבא הסיני ערך מתקפה גדולה על הדרום במרץ 1953. הלחימה הקשה הסתיימה בחתימה על הסכם הפסקת אש ב-27 ביולי 1953.
מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1965 השתתף הרגימנט השביעי של הדיוויזיה במבצעים הקרקעיים הראשונים של כוחות אמריקנים בדרום וייטנאם, ובמרץ 1966 הקימה הדיוויזיה את מפקדתה החדשה בעיר הנמל צ'ו לאי שבמרכז וייטנאם. עד יוני הגיעו כל חלקי הדיוויזיה למדינה, ומיד החלו לפעול כנגד הוייטקונג. במהלך מתקפת טט בינואר 1968 נלחמה הדיוויזיה בווייטקונג ובצבא צפון וייטנאם, והצליחה להדוף את התקפותיהם באזור הפעילות שלה. על תפקודה במהלך המתקפה קיבלה הדיוויזיה את אות היחידה הנשיאותי. לאחר שש שנים של לחימה בווייטנאם, שבה הדיוויזיה הראשונה למחנה פנדלטון ב-1971.
מלחמת המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1990 נשלחה הדיוויזיה הראשונה למזרח התיכון כגרעין הכוח ההתקפי ששלחה ארצות הברית בתגובה לפלישת עיראק לכווית. במהלך מלחמת המפרץ פעלה הדיוויזיה כחלק מכוח המשלוח הראשון של חיל הנחתים, שהכן על ערב הסעודית מפני פלישה עיראקית. ב-1991 תקפה הדיוויזיה הראשונה ביחד עם שאר כוחות הקואליציה את צבא עיראק, ושחררו את כווית.
פעולות הומניטריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת המפרץ נשלחה הדיוויזיה לסייע לפעולות ההומניטריות בבנגלדש, שנפגעה מציקלון, ובפיליפינים, לאחר התפרצות הר געש. בדצמבר 1992 השתתפו נחתי הדיוויזיה בסיוע ההומניטרי של האו"ם לאזורי הבצורת בסומליה, ובשמירה על הסדר במדינה, עד אפריל 1993.
מלחמת עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוויזיית הנחתים הראשונה הייתה אחד משני הכוחות העיקריים ששלחה ארצות הברית לפלישה לעיראק ב-2003. הדיוויזיה נחתה בדרום המדינה, ועשתה דרכה צפונה, דרך בגדאד ותיכרית, ולאחר 17 ימים חצתה 808 קילומטרים. לאחר הפלישה החלו נחתי הדיוויזיה במשימות סיור באזור בגדאד ותיכרית עד אוקטובר 2003, וכחלק מכוח המשלוח הראשון קיבלו את אות היחידה הנשיאותי. הדיוויזיה שבה לעיראק בפברואר 2004, ונשלחה למחוז אל-אנבר שבמערב המדינה[2]. לאחר שנה באזור, החליפה אותה דיוויזיית הנחתים השנייה, והראשונה שבה לארצות הברית. ב-2006 שבה הדיוויזיה הראשונה לסבב נוסף בעיראק, ולאחר שנה שבה למחנה פנדלטון שבארצות הברית.
מלחמת אפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מ-2008 הוצבו יחידות של הדיוויזיה הראשונה באפגניסטן כחלק ממלחמת אפגניסטן. ב-2010 נשלחה הדיוויזיה למחוז הלמנד, וב-2011 שבה הדיוויזיה לארצות הברית.
סמל היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוטננט קולונל מריל טווינינג, קצין המבצעים של הדיוויזיה, עיצב את סמל היחידה של הדיוויזיה הראשונה, בעת שהותה באוסטרליה בפברואר 1943, וצורת היהלום הכחול והצלב הדרומי נלקחו מדגל ויקטוריה. הספרה "1" האדומה מייצגת את מספר הדיוויזיה, ובתוכה כתובה המילה "Guadalcanal" לזכר הקרב הראשון בו השתתפה הדיוויזיה במלחמת העולם השנייה.
גדוד ההנדסה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא גדוד הנדסה קרבית הכפוף לדיוויזיה. הגדוד ממקומם בבסיס הנחתים בפנדלטון ומורכב מכ-800 חיילים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגדוד הוקם בשנת 1941 בבסיס ימי במפרץ גואנטנמו, קובה; יעודו היה לסייע לכוחות הנחתים בזמן פלישות אמפיביות. הגיל הממוצע של החיילים היה 18 והם כינו את עצמם "משתמטים" משום שכולם היו מתנדבים. באפריל 1941 הם הועברו למתקן הצבאי של חיל הנחתים בקרוליינה הדרומית, לאחר זמן קצר הועברו שוב בספטמבר 1941 לשדה התעופה של חיל הנחתים בקרוליינה הצפונית. ביוני 1942 הם נסעו ברכבת במשך חמישה ימים לסן פרנסיסקו, קליפורניה ומשם יצאו לוולינגטון, ניו זילנד. ההפלגה לניו זילנד הייתה על סיפונה של 'MS Kungsholm', אוניית נוסעים מפוארת תוצרת שוודיה אשר יצאה מבסיס חיל הים באוקלנד.
הגדוד השתתף בלחימה במהלך קרב גוודלקנל, הקרב על בריטניה החדשה, הקרב על פלליו, והקרב על אוקינאווה. לאחר המלחמה הם נשלחו לטייג'ין, סין בספטמבר 1945 ככוח שלום; וחזרו לארצות הברית ביוני 1947 לבסיס פנדלטון, קליפורניה.
מלחמת קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1950 הגיע הגדוד לעיר קובה ביפן והצטרף לחטיבת הנחתים הזמנית הראשונה (חטיבת נחתים אשר התקיימה בין השנים 1912 - 1950 והוקמה בכל פעם לתקופת זמן מוגבלת). בספטמבר 1950 נשלח לאינצ'ון, קוריאה והצטרף לדיוויזיית הנחתים הראשונה.
במהלך המלחמה השתתף הגדוד בקרבות בחזית המרכזית-מזרחית, בחזית המערבית ובמספר קרבות מפורסמים. בעקבות הסכם שביתת הנשק הקוריאני, הפך הגדוד לכוח שומר באזור המפורז בין המדינות החדשות - קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית.
מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 במאי 1963 ייועד הגדוד מחדש כגדוד ההנדסה הראשון ויצא מנמל סן דייגו למחנה חנסן שביפן; משם יצאו אל קוי-נון ונחתו בווייטנאם ב־6-7 יוני 1965. במהלך מלחמת וייטנאם, סייע הגדוד לחטיבת הנחתים הראשונה, חטיבת הנחתים השנייה וחטיבת הנחתים השלישית. באוגוסט 1965 זכה סמל רוברט א. אומלי בעיטור הכבוד הראשונה במלחמת וייטנאם.
שנות ה-80 וה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגדוד השתתף במלחמת המפרץ מאוגוסט 1990 עד מרץ 1991. לאחר מכן לקח חלק במלחמת האזרחים בסומליה כחלק מכוחות האו"ם באזור מדצמבר 1992 עד פברואר 1993. כמו כן, השתתפו הכוחות במאמצים לכיבוי שרפות במערב ארצות הברית במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר, בשנת 1994.
המלחמה הבינלאומית בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגדוד השתתף במלחמת עיראק ממרץ 2003 עד אשר הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבתה במדינה, בשנת 2011. מפקדת הגדוד ושלוש פלוגות הנדסה נפרסו באפגניסטן בשנת 2009 כחלק ממתקפת הנגד של נאט"ו במחוז הלמנד, וחזרו שוב בשנים 2011 ו-2013.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיל הנחתים של ארצות הברית
- קרב גוודלקנל
- הפסיפיק - מיני סדרה העוסקת בנחתי הדיוויזיה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Frank, Richard. Guadalcanal: The Definitive Account of the Landmark Battle. Random House, 1990. ISBN 0-394-58875-4.
- Leckie, Robert. Helmet for My Pillow: From Parris Island to the Pacific. Random House Publishing Group, 2010. ISBN 9780553907483.
- Rottman, Gordon L. US Marine Corps Pacific Theater of Operations 1941–43, Osprey Publishing, 2004. ISBN 9781472801562.
- Simmons, Edwin H. The United States Marines: A History. Naval Institute Press, 2003. ISBN 1-59114-790-5.
- Sledge, Eugene. With the Old Breed, at Peleliu and Okinawa. Oxford University Press, 1981. ISBN 9780195067149.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דיוויזיית הנחתים הראשונה (באנגלית)
דיוויזיית הנחתים הראשונה, ברשת החברתית פייסבוק
דיוויזיית הנחתים הראשונה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דיוויזיית הנחתים הראשונה, ברשת החברתית אינסטגרם
- History of 1st Marine Division.
- John H. Johnstone, A Brief History Of The 1st Marines.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sledge, עמ' 155.
- ^ גל פרל, "אנחנו הורגים את הממזרים האלה במשך חודש. אל תדאגו, הם יהיו כאן גם מחר", הבלוג על הכוונת, 16 פברואר 2021.
