גדוד 32 (דרום אפריקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדוד 32
32 Battalion
Proelio Procusi (חושלו בקרב)
פרטים
כינוי הנוראים, גדוד התאו
מדינה דרום אפריקה
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1975–1993 (כ־18 שנים)
מקים היחידה קולונל יאן ברייטנבך
מלחמות מלחמת הגבול של דרום אפריקה

גדוד 32 (באנגלית: 32 Battalion) מכונה גם גדוד התאו (באנגלית: Buffalo Battalion) וגם הנוראים (בפורטוגזית: Os Terríveis) היה גדוד חי"ר קל של צבא דרום אפריקה שנוסד בשנת 1975. בשונה מרוב היחידות בצבא דרום אפריקה באותו הזמן, לגדוד גויסו חיילים שחורים וזאת למרות חוקי האפרטהייד שאסרו זאת[1]. הגדוד פורק ב־26 במרץ 1993[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הניצחון של התנועה העממית לשחרור אנגולה במלחמת העצמאות האנגולית בשנת 1975, חיילים רבים של יריבתה העיקרית, החזית הלאומית לשחרור אנגולה, מצאו מקלט בדרום מערב אפריקה (כיום נמביה) שהייתה אז בשליטת דרום אפריקה[3].

קולונל יאן ברייטנבך, ממקמי היחידה המיוחדת הראשונה של דרום אפריקה, וקומנדנט סיבי ואן דר ספוי הקימו מקרב הפליטים הללו יחידה צבאית בשם קבוצת בראבו אשר פעלה בשיטות גרילה ולוחמה זעירה[1]. קולונל ברייטנבך אימן את היחדה החדשה לפי הדגם של כוחות גרילה שהקימו הכוחות המיוחדים האמריקנים במלחמת וייטנאם. הוא צייד את היחידה במדים הדומים למדי האויב וחימש אותם בנשק שלל סובייטי זאת כדי שיוכלו להיטמע בשטח[1]. קבוצת בראבו סופחה לגדוד 201, אשר הוקם מקרב הבושמנים של נמביה, ושני הכוחות הללו היו בחוד החנית של כוח זולו במבצע סוואנה[1].

קבוצת בראבו כללה שתי פלוגות חי"ר, מחלקת מרגמות, מחלקה נגד טנקים ומחלקת מקלעים[1].

הקמה הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כישלון מבצע סוואנה הפליטים שירתו בקבוצת בראבו מצאו את עצמם ללא כל אפשרות לחזור לאנגולה, צבא דרום אפריקה אשר העריך את היעילות וכוח הלחימה של הפליטים החליט למסד את היחידה ושלח את קולונל ברייטנבך לגייס אנשים נוספים מקרב הפליטים ומקרב קבוצות שהתנגדו לממשלת התנועה העממית לשחרור אנגולה בדרום אנגולה[4]. קולונל ברייטנבך החליט להקים את הכוח החדש על דגם לגיון הזרים הצרפתי, זאת מפני שידע שהוא רק יוכל לדרוש מהם נאמנות ליחידה ולא לדרום אפריקה[5].

קולונל ברייטנבך מיקם את היחידה החדשה ליד הגבול עם אנגולה בנקורוקורו, דודג' סיטי ובאפלו. התנאים בבסיסים היו קשים, הנגדים והחוגרים התגוררו ביחד, החיילים הנשואים שיכנו את המשפחות שלהם בבסיסים גם כן[5]. בתחילה הייתה התנגדות בפיקוד הבכיר לגיוס חיילים שחורים (באותו הזמן הייתה יחדה אחת בלבד בצבא דרום אפריקה אשר הייתה מעורבת) אבל עקב החשש שאבדות בקרב החיילים הלבנים יכולות להוביל ללחץ על הצבא להפסקת הפעילות בדרום אנגולה הובילה לאישור היחידה ולארגונה במסגרת גדוד[5].

גדוד 32 הורחב לשבע פלוגות חי"ר, אגף סיור ופלוגת תמיכה המורכבת ממחלקת מרגמות 81 מ"מ, מחלקת נ"ט ומחלקת מקלעים[6].

בגדוד שירתו חיילים דרום אפריקנים לבנים לצד חיילים שחורים מאנגלוה שצבא דרום אפריקה מאפשר לחיילים מצבאות אחרים, כמו בריטניה ואוסטרליה, לשרת גם ביחידה אבל רק לאחר שקיבלו אזרחות דרום אפריקנית[7]. כל המשרתים בגדוד היה מתנדבים אשר עברו תהליך מיון קשה. הגדוד נוהל בעיקר בפורטוגזית וגם הלבנים שירתו ביחידה היו חייבים ללמוד את השפה[6].

הגדוד קיבל דגל וסמל רשמי רק ב־1985 והיה ליחדה הצבאית היחידה של צבא דרום אפריקה שקיבלה את הדגל והסמל שלה בשטח לחימה[8].

פעילות מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד של שלוחם בגדוד 32, המוזיאון הצבאי, יוהנסבורג.

הגדוד פעל באזור הגבול שבין דרום אפריקה לאנגולה, הגדוד התמקד בעיקר בפעילות כנגד הזרוע הצבאית של ארגון העם של דרום-מערב אפריקה וכנגד הזרוע הצבאית של התנועה העממית לשחרור אנגולה אשר סייעו לפעילות שלהם כנגד דרום אפריקה[9]. הגדוד היה מבצע סיורים עמוקים לתוך דרום אנגולה במסוקים או ברגל, משבש פאת פעילות האויב וחוטף טרוריסטים בשביל חקירות מודיעין. כאשר הגדוד היה יוצא למבצע רק מחצית הייתה יוצא בזמן שהמחצית השנייה נשארה בבסיס ובמבצע הבא היו מתחלפים[9]. הגדוד היה בין היחידות הראשונות לפעול בגדר המערכת בין דרום מערב אפריקה לאנגולה במסגרת מבצע סירת מפרש.

קיום הגדוד היה מסווג והצבא הסתיר את קיומו עד שב־1981, עקב כתבות בעיתונות העולמית שטענו שדרום אפריקה מפעילה יחידה של שכירי חרב לבנים בדרום אנגולה אשר מבצעים פשעי מלחמה, צבא דרום אפריקה הודע בקיום היחידה אבל הכחיש שמדובר ביחידה של שכירי חרב[10].

עם התחזקו הסיוע הקובני להתנועה העממית לשחרור אנגולה במאבק נגד האיחוד הלאומי לעצמאות מוחלטת של אנגולה, שכלל סיוע שריון כבד, הגדוד חומש בנשק כבד נגד טנקים וסוללת ארטילריה[11].

סיירת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגדוד הייתה סיירת (Recce Wing) אשר הוקמה 1978 וכללה 12 איש שהוגדלה ל־40 ב־1983, הסיירת הורכבה מקצינים שהראו יכולת פיקודית תחת אש ונגדים וחיילים בעלי וותק בגדוד[12]. הסיירת הייתה פועלת במנותק מהגדוד והייתה יוצאת לפשיטות עד 250 קילומטרים לתוך אנגולה שבהם אספו מידע מודיעני על פעילות האויב ומידע לעדכון המפות של אנגולה אשר היו בידי הצבא[12]. כאשר הסיירת הייתה משתתפת במצבעים התפקיד שלה היה משתנה מאיסוף מודיעין להקמת מצבורי דלק למסוקים, תפקיד גששות ליחידות הצבא הסדיר ועם התקדמות המלחמה גם לתפקידי רכישת לבבות של האוכלוסייה האזרחית והטרדת קווי האספקה של האויב בעומק השטח[13]. אף על פי שכל אנשי הסייר עברו קורס צניחה הם בדרך כלל יצאו למבצעים על גבי מסוקים[13]. הלוחמים בסייר אומנו בשימוש כל כלי הנשק של הגוש המזרחי שהיו באנגולה וזאת כדי לאפשר להם לפעול בחופשיות בעורף האויב מבלי להזדקק לתמיכה והספקה מדרום אפריקה[14].

צוות בסיירת כלל בין שלושה לחמישה אנשי צוות, אשר כללו מפקד, מפעיל רדיו ושני לוחמים, המפקד אשר היה קצין או נגד נקרא "בוס". המפקד נשא מכשיר רדיו אל חוטי, משקפת, משקפי ראיית לילה והיה חמוש ברובי AK-47 עם 12 מחסניות ו-50 כדורים בשרשירים עבור מקלע RPD שנשא המקלען. הסגן של המפקד היה מפעיל הרדיו והוא היה חמוש ב-AK-47 עם שבע מחסניות, מטול רימונים M-79 עם 20 רימונים ותחמושת נוספת עבור המקלען והיה מציוד ברדיו בעל תדר גבוה. לוחם אחד היה חמוש במקלע RPD ונשא כ־500 כדורים והלוחם השני היה חמוש ב-RPK עם שבע מחסניות ותחמושת נוספת עבור RPD[13].

במהלך פעילות בשטח הצוות היה מתקשר בעזרת קוד מורס בלבד וזאת כדי לחסוך בחיי הסוללות של מכשירי הקשר ולתת להם זמן רב יותר לפעול בעומק שטח האויב[13].

פירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת הזיכרון לנופלי הגדוד באנדרטת החלוצים בפרטוריה

לאחר עצמאות נמיביה בשנים 1989–1990, היחידה נסוגה לדרום אפריקה והוצבה בעיירה בפומפרט במדבר בפרובינציית כף הצפוני כ־50 קילומטרים מבוטסואנה. לאחר המעבר בחזרה לדרום אפריקה הגדוד נשלח לטפל במאבקים שבטיים בפרובינציית נטאל[12]. ב־8 באפריל 1992 חברי גדוד 32 היו מעורבים באירוע בפולה פארק, בחאוטנג, בו נורו ונהרגו אזרחים. האירוע עורר ביקורת נרחבת, במיוחד מהקונגרס הלאומי האפריקני והניע את שר הביטחון לבקש חקירה של ועדת גולדסטון[15][16].

כאחת מתוצאות המשא ומתן בין המפלגה הלאומית להקונגרס הלאומי האפריקני, היחידה פורקה במרץ 1993. לאחר פירוק הגדוד הועברו חברי היחידה הנותרים ליחידות אחרות. הממשלה ישבה את החיילים השחורים ומשפחותיהם בפומפרט, בשנת 2008 נותרו עדיין כרבע מאלף שלוש-שתיים המשפחות המקוריות בפומפרט, כאשר הם חיים בעוני.

לאנשים שירתו בגדוד לא הוענקו שום מדליות עבור אומץ, חייל אחד הומלץ על ידי מפקדיו לקבלת שני מדליות לאומץ אבל הבקשות נדחו על ידי הפיקוד העליו, רק מדליית עבור המולדת (מדליית מערכה צבאית) הוענקה על ידי ממשלת דרום אפריקה לחברי הגדוד[14].

מאוחר יותר חברי היחידה סייעו בהקמה או הצטרפות לחברות צבאיות פרטיות כמו אקזקיוטיב אאוטקמס, שלחמו בצד הממשלה האנגולית נגד האיחוד הלאומי לעצמאות מוחלטת של אנגולה.

מבנה הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כל פלוגה פיקד קצין לבן שנגד בכיר לבן משמש לו כסגן, על כל מחלקה פיקד סמל שחור שתחתיו היו כ־14 חיילים[6].

סמלי הגדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגי היחידה

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות שמגלם לאונרדו דיקפריו, דני ארצ'ר, בסרט לגעת ביהלום הוא לוחם לשעבר בגדוד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), Soith African Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 15, ISBN 978-1472800398
  2. ^ Nortje, Piet, 32 Battalion, Zebra Press, 2003, עמ' 280, ISBN 978-1-86872-914-2
  3. ^ Blaine De Lancey, meanwhile, in South Africa, the bloody capitalist-apartheid regime remains, Syracuse University, ‏November 1992
  4. ^ Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 15-16, ISBN 978-1472800398
  5. ^ 1 2 3 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 16, ISBN 978-1472800398
  6. ^ 1 2 3 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 18, ISBN 978-1472800398
  7. ^ Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 18, ISBN 978-1472800398
  8. ^ Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 19, ISBN 978-1472800398
  9. ^ 1 2 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africs Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 17, ISBN 978-1472800398
  10. ^ Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martiney (ע), South Africa Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 17-18, ISBN 978-1472800398
  11. ^ Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africs Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 18-19, ISBN 978-1472800398
  12. ^ 1 2 3 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africs Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 19, ISBN 978-1472800398
  13. ^ 1 2 3 4 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africs Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 20, ISBN 978-1472800398
  14. ^ 1 2 Fannell, Jeff and Pitta, Robert, Windrow, Martin (ע), South Africs Special Forces, London: Osprey Publishing Ltd, 1993, עמ' 21, ISBN 978-1472800398
  15. ^ Department of Information and Publicity, STATEMENT ON BATTALION 32'S RAMPAGE THROUGH PHOLA PARK
  16. ^ Human Rights Institute of South Africa, Goldstone Commission of Inquiry Regarding the prevention of Public Violence and Intimidation, ‏1992-06-10
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גדוד_32_(דרום_אפריקה)&oldid=37531585"