גדי דגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

גדי דגון (1 באוקטובר 195725 בינואר 2021) היה צלם אמנותי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדי דגון נולד במלבורן, אוסטרליה, לאב ניצול השואה ולאם שגדלה בתל אביב. ב-1960 עלה עם משפחתו לישראל וגדל בצהלה. אביו, לאון דגון, היה מתקן מצלמות, ואחר-כך סוכן של פולארויד בישראל וצלם אוויר בחיל האוויר. גדי דגון החל לצלם מגיל שלוש עשרה למחייתו, בצה"ל שירת כצלם בחיל השריון.

היה עוזרם של הצלמים גברא מנדיל, מיקי אסטל ובן לם.

ב-1977, דגון הקים ביחד עם רמי רוטהולץ את הירחון "מבט ספורט" שיצא לאור במשך שנה. ב-1978, אדם ברוך, שהפך למורו ורבו, קיבל אותו לעבודה בירחון "מוניטין". דגון היה צלם המערכת הראשון של ירחון זה. בנוסף, הוא עבד בשביל מעריב, ידיעות אחרונות, הארץ, גלובס, העולם הזה ו"שישי", מגזין אותו אדם ברוך הוציא. היה בעל טור במוסף הארץ, בימים שדב אלפון שימש כעורך המוסף.

דגון צילם פוליטיקאים שונים במערכות בחירות רבות, כמו בנימין נתניהו, שמעון פרס, יצחק שמיר ועוד. הוא עבד ביחד עם הבולטים שבמעצבים הגרפיים בישראל, ביניהם: דוד טרטקובר, גדעון עמיחי וצבי לוין.

החל מ-1990, מאז שאוהד נהרין התמנה למנהלה האומנותי של להקת בת שבע, הפך דגון לצלם הבית של הלהקה. הוא צילם להקות מחול עצמאיות. בתיאטרון הרבה לעבוד עם חנוך לוין וצילם את דיוקנו הידוע.

החל מ-1996 צילם את רוב הצילומים של תיאטרון גשר. שימש במשך 16 שנה צלם הבית של האופרה הישראלית והיה צלם הבית של התיאטראות החאן ותמונע. צילם חלק ניכר מהצגותיהם של תיאטראות בית ליסין והבימה.

דגון צילם בעיקר ריטואלים, טקסים, תנועה ודיוקנאות. השתתף בהרבה מאוד תערוכות צילום. מנישואיו נולדו לו שני ילדים. בנו הבכור, מיכאל דגון, הוא שף ותקליטן.

דגון נפטר ב-25 בינואר 2021 בגיל 64. הותיר אחריו את אשתו ושני ילדיו.

ספרים עם תצלומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]