גדליהו בן אחיקם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "גדליה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גדליה (פירושונים).
גדליה
גדליהו בן אחיקם
לידה המאה ה־7 לפנה״ס
ארץ ישראל
נרצח 586 לפנה"ס
א' או ג' בתשרי
האימפריה הבבלית, פחוות יהודה,
אב אחיקם
עיסוק נציב על פחוות יהודה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם (לעיתים גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם) הוא דמות מקראית, נכדו של שפן הסופר. היה נציב יהודי שמונה על ידי הבבלים כמנהיג תושבי יהודה, לאחר שנחרב בית המקדש הראשון בי' באב[1]. נרצח בידי ישמעאל בן נתניה פחות מחודשיים מאז מונה לתפקידו, בא' בתשרי[2] או בג' בתשרי[3]. בעקבות הירצחו ברחו תושבים רבים מיהודה למצרים, ולפי מקורות במסורת היהודית פסק אז כליל היישוב היהודי בארץ עד לשיבת ציון[4]. הרצח מסמל את חורבנו המוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל ואת השלב האחרון בחורבן בית המקדש, ולכן מציינים בג' בתשרי יום תענית לזכר החורבן, הנקרא צום גדליה.

חורבן ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 586 לפני הספירה (ועל פי המסורת היהודית בשנת ג'של"ח, 422 לפנה"ס) בא נבוכדנאצר השני מלך בבל בראש צבאו אל ירושלים, ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר. כעבור שבועות אחדים, בתשעה באב, נכבשה העיר ובית המקדש הראשון נשרף ונחרב למחרת היום.

אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך נמלט לערבות יריחו, אך נתפס שם על ידי הבבלים והוגלה לבבל. הבבלים החריבו כליל את ירושלים, והגלו את אצולת העם לבבל (התאוריה המקובלת סוברת שרק האצולה הוגלתה, עקב הקושי להעביר המוני אדם למרחק כה רב, והעובדה שהבבלים לא נהגו להגלות קהילות שלמות). על פי המקרא, ביהודה נותרו ששת אלפים איש מדלת העם, אשר היו עובדי האדמה: "כורמים ויוגבים", על מנת לספק מזון לאנשי הצבא ולפקידות הבבלית שהושארה ביהודה.

מלך בבל מינה לאוכלוסייה זו נציב יהודי, הוא גדליהו בן אחיקם, אשר חז"ל דרשו על פי המקרא כי היה מאלו שנשמעו לדרישת ירמיהו הנביא בזמן המצור ונכנע לבבלים[5], ולכן לא נענש על ידי הבבלים בגלות כשאר שרי צדקיהו. מאוחר יותר בחר ירמיהו הנביא לשבת עם גדליהו במקומו, במצפה[6].

גדליהו בן-אחיקם וסופה של ההנהגה היהודית ביהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדליהו בן אחיקם היה מחשובי ירושלים, ומשפחתו - משפחת שפן - מילאה תפקידים נכבדים בימי המלך יאשיהו ובניו[7][8]. ממינויו של גדליהו למושל מסתבר שהוא ומשפחתו נודעו כמתנגדים לקו האנטי-בבלי שנקטו צדקיהו ושרים בממשלתו, ונטו יותר לדרכו של ירמיהו[9].

גדליהו קבע את מושבו במצפה אשר בארץ בנימין. גדליהו קרא לאוכלוסייה שנותרה ביהודה, ולתושביה שברחו לארצות שכנות מפני הבבלים, לחזור ולהתיישב בערי בנימין: ”וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם“ (ירמיה מ, י).

קשה להגדיר במדויק מה היה מעמדו הרשמי של גדליהו. אין עדות לכך שהבבלים ארגנו את ארצות יהודה ובנימין לפחוות כמו שומרון וגדליה מונה לייצג את ענייני היהודים בלבד וסר למשמעתו של פחת שומרון. ככל הנראה, הבבלים לא שינו מעיקרה את החלוקה המנהלית של ארץ ישראל כפי שנקבעה על ידי שליטי האימפריה האשורית. סיוע לכך נמצא בפסוקים בספר יחזקאל מ"ז, ט"ו-י"ח, שם הוזכרו מקומות הידועים כפחוות אשוריות: חמת, דמשק וגלעד.

רצח גדליה בן אחיקם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישמעאל בן נתניה, "מזרע המלוכה", שככל הנראה השתייך למשפחת המלוכה של בית דוד, רקם קנוניה עם בעליס מלך עמון לרציחת גדליה. ייתכן וישמעאל קיווה לתפוס את השלטון בארץ יהודה בתמיכת בני עמון, וקיווה שיקבל גם את תמיכת רוב הקהילה היהודית שנותרה (מלבד המיעוט שגלה לבבל).

ברם, לאחר הרצח נתקל ישמעאל בהתנגדות האוכלוסייה היהודית, ובראשם איש הצבא יוחנן בן קרח, ונאלץ לברוח ולמצוא לו מקלט בעבר הירדן. הנשארים בבנימין וביהודה, וכן אלו שניצלו מידי ישמעאל, יראו מפני נקמת הבבלים ונמלטו מצרימה.[10]

בספר ירמיהו נאמר שנבוזראדן הגלה 745 יהודים בשנה ה-23 למלכות נבוכדנאצר[11] (582 לפנה"ס). ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר כי באותה השנה – השנה החמישית לחורבן ירושלים וה-23 למלך נבוכדנאצר, ערך נבוכדנאצר מסע לסוריה, במהלכו הכניע את העמונים והמואבים ושוב הגלה יהודים.[12] ניתן להניח שמסע זה והגליית היהודים בשנה זו היו תגובה של ממלכת בבל על רצח גדליהו.[13]

רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות נוספת בחברה היהודית ביהודה. בתקופה זו היגרו רבים מבני יהודה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון, ויום ג' בתשרי הוא מאז יום תענית לדורות. יש בספרי החסידות שדימו צום זה לצום תשעה באב משום שגדליה היה המנהיג האחרון המקובל על העם ולאחר הרצחו נתפרק העם כליל כשברחו כולם לארצות השכנות, גם אלו שסברו כי נרצח בא' בתשרי, מסבירים כי קובעי הצום דחוהו לג' בתשרי, כיוון שאין לצום בראש השנה, שהוא יום חג.

ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלכיש נמצאה בולה ועליה טביעת חותם בה נחקק: ”לגדליהו [א]שר על הבי[ת]”. יש המזהים בוודאות את גדליהו מחותם זה עם גדליהו בן אחיקם בעת שכיהן כשר בממשלת צדקיהו[14].

במקורות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל ראו בגדליה אדם צדיק, אבל ביקרו אותו על שלא שעה לאזהרתו של יוחנן בן קרח מפני ישמעאל בן נתניה[15]:

” 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה' (ירמיהו מ"א, ט'). וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא, מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח, ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן.”

ומדברים אלו הסיק האמורא רבא הלכה בהלכות לשון הרע:

”אמר רבא: לשון הרע זו - אף על פי שלקבל אותה [להאמין לה] אסור, לחשוש לה צריך [במקרה שיש בדברים אזהרה].”[16]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


  • יום הריגת גדליה בן אחיקם, י' מתלון, ירחון האוצר גיליון נ"ז עמודים קטז-קסו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכים ב', כ"ה, כ"ה; וירמיה, נ"ב.
  2. ^ כן כתבו האברבנאל והרד"ק בפירושם על ירמיהו, מ"א, א'. והאבן עזרא (זכריה ח יט). ורבינו ירוחם (הובא בבית יוסף על ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקמ"ט). על פי זה נמשך תפקידו 52 יום, וסימנך: גדליה=52 (בגימטריה), סדר הדורות שנת ג'של"ח.
  3. ^ ראו: סדר עולם רבה פרק כ"ו. תוספתא למסכת סוטה פרק ו, הלכה ז. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב'. משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ב', וכך משמע אף מן התלמוד הירושלמי מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'.
  4. ^ בתלמוד נאמר: "חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה";תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ה, עמוד ב'. על פי הרמב"ם: "יום שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן";משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ב'.
  5. ^ רש"י לירמיהו, ל"ט, י"ד.
  6. ^ ירמיהו, מ', ו'.
  7. ^ דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הערך: גדליהו, עמ' 199.
  8. ^ מלכים ב, כב, ג, יב
  9. ^ מאמרו של יהודה אייזנברג, באתר דעת
  10. ^ ירמיהו מ"ב-מ"ד.
  11. ^ ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ל'.
  12. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י, פרק ט, פסקה ז, סעיפים 180–182.
  13. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ד, יחידה 12, עמ' 403.
  14. ^ יצחק אבישור ומיכאל הלצר, השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם: אשר על הבית, באתר מקראנט: ”לגבי הבולה של גדליהו יש להסכים ללא ספקות שמדובר בגדליהו בן אחיקם”.
  15. ^ בבלי, נדה סא ע"א.
  16. ^ בבלי שם, בתרגום לעברית.