גדליהו בן אחיקם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גדליה בן אחיקם)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גדליה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גדליה (פירושונים).
שער עשתר המשוחזר, כפי שהקימו נבוכדנאצר השני מלך בבל, במוזיאון פרגמון בברלין (2004)

גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם (לעתים גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם), דמות מקראית, היה נציב יהודי שמונה על ידי הבבלים כמנהיג תושבי יהודה בתאריך י' באב, לאחר שנחרב בית המקדש הראשון[1]. גדליהו נרצח בידי ישמעאל בן נתניה פחות מחודשיים מאז מונה לתפקידו; יש האומרים שנרצח בא' בתשרי,[2] ויש אומרים בג' בתשרי[3], וכך משמע אף מן התלמוד הירושלמי (מסכת תענית ד', ח'). בעקבות הירצחו ברחו תושבים רבים מיהודה למצרים, ולפי מקורות במסורת היהודית פסק אז כליל היישוב היהודי בארץ עד לשיבת ציון[4]; במחקר ההיסטורי מקובלת הדעה, כי רק האליטה הכלכלית עזבה את יהודה בעקבות הרצח[דרוש מקור]. לזכרו, ולאות אבלות על הירצחו המסמל את חורבנו המוחלט של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית המקדש הראשון, מציינים את צום גדליה, בג' בתשרי.

חורבן ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 586 לפני הספירה (ועל פי המסורת היהודית בשנת ג'של"ח, 422 לפנה"ס) בא נבוכדנאצר השני מלך בבל בראש צבאו אל ירושלים, ולאחר מצור ממושך נפרצה חומת העיר. כעבור שבועות אחדים, בתשעה באב, נכבשה העיר ובית המקדש הראשון נשרף ונחרב למחרת היום.

אחרון מלכי יהודה, צדקיהו המלך ניסה להימלט לערבות יריחו, אך נתפס על ידי הבבלים והוגלה. הבבלים החריבו כליל את ירושלים, והגלו את אצולת העם לבבל (התאוריה המקובלת סוברת שרק האצולה הוגלתה, עקב הקושי להעביר המוני אדם למרחק כה רב, והעובדה שהבבלים לא נהגו להגלות קהילות שלמות). על פי המקרא, ביהודה נותרו ששת אלפים איש מדלת העם, אשר היו עובדי האדמה: "כורמים ויוגבים", על מנת לספק מזון לאנשי הצבא ולפקידות הבבלית שהושארה ביהודה.

מלך בבל מינה לאוכלוסייה זו נציב יהודי, הוא גדליהו בן אחיקם, אשר חז"ל דרשו על פי המקרא כי היה מאלו אשר נשמעו לדרישת ירמיהו הנביא בזמן המצור ונכנע לבבלים[5], ולכן לא נענש על ידי הבבלים בגלות כשאר שרי צדקיהו. מאוחר יותר בחר ירמיהו הנביא לשבת עם גדליהו במקומו, במצפה[6].

גדליהו בן-אחיקם וסופה של ההנהגה היהודית ביהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדליהו בן אחיקם היה מחשובי ירושלים, ומשפחתו - משפחת שפן - מילאה תפקידים נכבדים בימי המלך יאשיהו ובניו[7] (מלכים ב כב,ג,יב). בלכיש נמצאה טביעת חותם ובה כתוב: "לגדליהו אשר על הבית", ויש המזהים את גדליהו מחותם זה עם גדליה בן אחיקם בעת היותו שר בממשלת צדקיהו[8]. ממינויו של גדליהו למושל מסתבר שהוא ומשפחתו נודעו כמתנגדים לקו האנטי-בבלי שנקטו צדקיהו ושרים בממשלתו, ונטו יותר לדרכו של ירמיהו[9].

גדליהו קבע את מושבו במצפה אשר בארץ בנימין, שהיא ככל הנראה נבי סמואל שממערב לצפון ירושלים ליד גבעון (נחמיה ג', ז'), דרכה עבר ישמעאל בן נתניה בדרכו לעמון (ירמיה מ"א, י-י"ב). יש המזהים אותה כתל א-נצבה שליד אל-בירה, בו התגלו סימנים ארכאולוגיים לרצף יישובי במשך כל המאה ה-6 לפנה"ס. גדליהו קרא לאוכלוסייה שנותרה ביהודה, ולתושביה שברחו לארצות שכנות מפני הבבלים, לחזור ולהתיישב בערי בנימין: "וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם" (ירמיה מ,י).

קשה להגדיר במדויק מה היה מעמדו הרשמי של גדליהו. אין עדות לכך שהבבלים ארגנו את ארצות יהודה ובנימין לפחות שומרון, וגדליה מונה לייצג את ענייני היהודים בלבד וסר למשמעתו של פחת שומרון. ככל הנראה, הבבלים לא שינו מעיקרה את החלוקה המנהלית של ארץ ישראל כפי שנקבעה על ידי שליטי האימפריה האשורית. סיוע לכך נמצא בפסוקים בספר יחזקאל מ"ז, ט"ו-י"ח, שם הוזכרו מקומות הידועים כפחוות אשוריות: חמת, דמשק וגלעד.

ישמעאל בן נתניה, "מזרע המלוכה", שככל הנראה השתייך למשפחת המלוכה של בית דוד, רקם קנוניה עם בעליס מלך עמון לרציחת גדליה. ייתכן וישמעאל קיווה לתפוס את השלטון בארץ יהודה בתמיכת בני עמון, וקיווה שיקבל גם את תמיכת רוב הקהילה היהודית שנותרה (מלבד המיעוט שגלה לבבל).

ברם, לאחר הרצח נתקל ישמעאל בהתנגדות האוכלוסייה היהודית, ובראשם איש הצבא יוחנן בן קרח, ונאלץ לברוח ולמצוא לו מקלט בעבר הירדן. הנשארים בבנימין וביהודה, וכן אלו שניצלו מידי ישמעאל, יראו מפני נקמת הבבלים ונמלטו מצרימה (ירמיהו מ"ב-מ"ד).

רצח גדליהו בן אחיקם הביא להתפוררות נוספת בחברה היהודית ביהודה. בתקופה זו היגרו רבים מבני יהודה למצרים ולארצות אחרות. רצח פוליטי זה נחשב לאסון היסטורי בהיסטוריה היהודית ולסוף תקופת הבית הראשון, ויום ג' בתשרי הוא מאז יום תענית לדורות. גם אלו שסברו כי נרצח בא' בתשרי, מסבירים כי קובעי הצום דחאוהו לג' בתשרי, כיוון שאין לצום בראש השנה, שהוא יום חג.

במקורות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל ראו בגדליה אדם צדיק, אבל ביקרו אותו על שלא שעה לאזהרתו של יוחנן בן קרח מפני ישמעאל בן נתניה[10]:

" 'והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה' (ירמיהו מ"א, ט'). וכי גדליה הרגן?! והלא ישמעאל הרגן! אלא, מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח, ולא חש - מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן."

ומדברים אלו הסיק האמורא רבא הלכה בהלכות לשון הרע:

"אמר רבא: לשון הרע זו - אף על פי שלקבל אותה [להאמין לה] אסור, לחשוש לה צריך [במקרה שיש בדברים אזהרה]."[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלכים ב, פרק כה פסוק כה; וירמיה נב, על פי או: סדר עולם רבה פרק כ"ו. וכן כתבו האברבנאל והרד"ק בפירושם על ספר ירמיהו מא א. על פי זה נמשך תפקידו 52 יום, וסימנך: גדליה=52 (בגימטריה), סדר הדורות שנת ג'של"ח.
  2. ^ ראו: סדר עולם רבה פרק כ"ו. וכן כתבו האברבנאל והרד"ק בפירושם על ספר ירמיהו מא א. על פי זה נמשך תפקידו 52 יום, וסימנך: גדליה=52 (בגימטריה), סדר הדורות שנת ג'של"ח.
  3. ^ מסכת ראש השנה יח, ב, רמב"ם, הלכות תענית פרק ה הלכה ב.
  4. ^ בתלמוד נאמר: "חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה";תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ה, עמוד ב'. על פי הרמב"ם: "יום שלושה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן";משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תענית, פרק ה', הלכה ב'.
  5. ^ רש"י ומצודות על ירמיהו לט יד
  6. ^ ירמיהו מ ו
  7. ^ דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הערך: גדליהו, עמ' 199.
  8. ^ אתר מקראנט
  9. ^ מאמרו של יהודה אייזנברג, באתר דעת
  10. ^ בבלי, נדה סא ע"א.
  11. ^ בבלי שם, בתרגום לעברית.