גדעון גינת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון גינת
גדעון גינת
גדעון גינת
לידה 19 בפברואר 1945 (בן 76)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גדעון גינת (נולד ב-19 בפברואר 1945) הוא משפטן ישראלי, שכיהן כשופט בכיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לשעבר סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה ובתל אביב. עד סוף 2019 גינת כיהן כשופט עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה. כיום עוסק בבוררויות וגישורים, עם דגש על סכסוכים מסחריים מורכבים ותחומי קניין רוחני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינת נולד בתל אביב. תוך כדי שירות חובה בצה"ל בין השנים 1965-1962, נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים - השלוחה בתל אביב וסיים את לימודיו בשנת 1968. את לימודי התואר השני סיים בשנת 1973 בהצטיינות, באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו, כתב עבודת גמר מחקרית במשפט מנהלי, בהדרכת פרופ' יצחק-הנס קלינגהופר.

גינת אב לשניים.

פעילותו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 החל להתמחות אצל פרופ' זאב צלטנר, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שהוסמך, עבד כעורך-דין עצמאי בתל אביב בין השנים 1972 ל-1989 בין היתר בשותפות עם ד"ר רודי אברהם. הופיע בבתי-משפט במגוון רחב של משפטים בתחום האזרחי, והתמחה בפרט במשפטים הקשורים לדיני הקניין הרוחני. ייצג, בין השאר, את המפעלים הבאים: ק.ל.מ. ג'ילט, לאקוסט, לגו, ביצ'ם, מפעלי מתכת נען. במשך 14 שנה כיהן כחבר בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל אביב.

בשנים 1979–1980 כתב מעת לעת מאמרים בעיתון דבר בעד כיבוד החלטות בית המשפט[1] וחיזוק מעמדו[2]. כן התבטא נגד הקמת התנחלויות על קרקעות מופקעות וקרא לבית המשפט העליון לאסור מדיניות זאת[3], כפי שאכן קרה בפסק הדין של בג"ץ אלון מורה.

כשופט מחוזי, סגן נשיא ושופט בכיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 מונה לכהונת שופט בית-המשפט המחוזי. תחילה כיהן בבתי-המשפט המחוזיים בנצרת ובירושלים, ובהמשך עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעיר בה הוא מתגורר עד היום. בחודש מרץ 2003 מונה לכהונת סגן נשיא, כיהן במינוי זה תחילה בבית המשפט המחוזי בחיפה, ואף היה מועמד בולט להחליף את הנשיא מיכה לינדנשטראוס אך בהחלטת שרת המשפטים, ציפי לבני, לא מונה לתפקיד. בחודש אוקטובר 2010 עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב כסגן הנשיאה, ומפברואר 2012 ואילך משמש כשופט בכיר. בנוסף לתפקידו כשופט בבית המשפט המחוזי, כיהן גם כשופט בבית-הדין הצבאי לערעורים לצד הנשיא, האלוף במילואים ישי בר.

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמד כמורה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בתחומי קניין רוחני ודיני תעופה. לימד נושאים אלה גם בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. פרסם מאמר יסוד על העוולה "גנבת עין", במסגרת "דיני הנזיקין: העוולות השונות", בעריכת פרופ' גד טדסקי.

הסכסוך עם נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, פורסם בכלי התקשורת אודות סכסוך בין גינת לבין נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, בעקבות פסק דין שנוי במחלוקת, בו היה מעורב משרדו של בעלה. הסכסוך הביא למסכת השמצות של שני הצדדים וכלל בירור של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג. בשל הגרסאות הסותרות, גינת נאלץ לעבור ממקום כהונתו בחיפה לתל אביב. פרופ' שמעון שטרית התבטא על ההתרופפות בדין המשמעתי לשופטים. שטרית ציין בנימה ביקורתית, כי "במקום לטפל בשופטת - העבירו את השופט גינת לתל אביב". אליעזר גולדברג העיר שהדבר נגד את התחייבותה של גילאור שלא לטפל בתיקים כאלו, אך שטרית תהה מדוע בכלל היה צורך בהתחייבות כזו[4]. מרדכי קרמניצר ניסח חוות דעת בה כתב כי צרוף העובדות במקרה זה - יוצר חזות קשה. החשדן עשוי לראות בהתנהלותה של הנשיאה לא רק פגיעה בכלל בדבר הימנעות מפעולה בניגוד עניינים הפוגעת בסדר התקין אלא גם פעולה שנועדה לקדם את ענייניה הכלכליים[דרוש מקור].

פסיקה מרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינת נתן פסקי-דין מכוננים[דרוש מקור] בתחום דיני הפירוק והקפאת הליכים ובנושאים רבים בדיני הקניין הרוחני, דיני הנזיקין והמשפט המינהלי. בין אלה: פסק-דין המאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד "פועלים שוקי הון" בעקבות התמוטטות חברת אפאר; קביעת היקף חבות רשויות שלטון בנזיקין בעקבות שיטפונות במפרץ חיפה; בחן, לראשונה, את היקף חבות המדינה בנזיקין בשל נזק נטען שנגרם כתוצאה מפעילות צה"ל בשטחים באינתיפאדה הראשונה; קבע את תחולת חוק האזנת סתר גם לגבי פעילות משטרתית מחוץ לגבולות המדינה; קבע זכות של אם חד-הורית לשוויון במסגרת חלוקת דירות מגורים בקיבוץ; דחה את טענתו של הרוצח גלעד שמן לענישה מופחתת בעקבות הריגת חברתו; בחן את היקף תחולת דוקטרינת "פירות העץ המורעל" בהחלטה תקדימית בעניין מדינת ישראל נגד עודה. לימים בית המשפט העליון אישר בפסק-דין יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי) את הדוקטרינה האמורה.

בשנים האחרונות, עלה שמו של גינת לכותרות בעיקר בשל הלכת ירדן שעסקה ברכישה ממונפת של ההנהלה בחברה פרטית[5]. בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין במסגרת פשרה בין הצדדים, מבלי שנשמע הערעור לגופו[6]. באוגוסט 2012 פורסם מאמר ביקורת שצידד בפסק הדין של גינת וביקר את החלטת בית המשפט העליון[7].

בשלהי שנת 2011, קבע גינת באופן תקדימי כי הסופר יורם קניוק רשאי להירשם כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין[8]. גינת ציין שבחוק מרשם אוכלוסין אין התייחסות למקרה בו לרשות שלטונית אין סמכות להנפיק תעודה ציבורית (הנדרשת לשינוי הרישום במרשם) כאשר ברצון הפרט לשנות את סעיף דתו מדת פעילה ל"חסר דת". לאור לקונה משפטית זו בחוק ולאור כללי הפרשנות קבע גינת כי בנסיבות אלו זכותו של המבקש לחופש מדת אמורה להכריע את הכף לטובתו ולאפשר לו להגשים את הגדרתו העצמית במרשם.

בחודש מאי 2015 קבע השופט גינת באופן תקדימי כי אתר הורדות למוזיקה פיראטית ייחסם לגלישה ברשת. גינת קבע כי אתר UNIDOWN אינו אלא פלטפורמה מפירה ל"הורדת" יצירות מוגנות במסווה של מנוע חיפוש, וכי התובעות הוכיחו שהאתר, שנחזה להיות "מנוע חיפוש" לגיטימי ברשת האינטרנט, אינו אלא כלי שרת בידי בעליו, המעודד ומשדל את משתמשיו "להוריד" יצירות מוגנות באופן שמפר את זכויות היוצרים של התובעות, חברות התקליטים אן.אם. סי יונייטד אנטרטיינמנט בע"מ, הד ארצי בע"מ, הליקון בע"מ, לב גרופ מדיה בע"מ ו-התו השמיני בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]