גדעון גינת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גדעון גינת
כב' השופט גדעון גינת, בית המשפט המחוזי ת"א-יפו
לידה 19 בפברואר 1945 (בן 74)
תל אביב, ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תפקידים בולטים

גדעון גינת (נולד ב-19 בפברואר 1945) הוא משפטן ישראלי, שכיהן כשופט בכיר בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לשעבר סגן נשיא בבית המשפט המחוזי בחיפה ובתל אביב. כיום גינת מכהן כשופט עמית בבית המשפט המחוזי בחיפה, על-פי כתב מינוי של שרת המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון שתוקפו יפוג בשנת 2020.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינת נולד בתל אביב. לאחר שלוש שנות שירות חובה בצה"ל, נרשם ללימודים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית וסיים את לימודיו בשנת 1968. את לימודי התואר השני סיים בשנת 1973 בהצטיינות, באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו, כתב עבודת גמר מחקרית במשפט מנהלי, בהדרכת פרופ' יצחק-הנס קלינגהופר.

גינת נשוי, אב לשניים. בנו הבכור, יהונתן, הוא עו"ד בהכשרתו.

פעילותו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 החל להתמחות אצל פרופ' זאב צלטנר, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שהוסמך, עבד כעורך-דין עצמאי בתל אביב בין השנים 1972 ל-1989 בין היתר בשותפות עם ד"ר רודי אברהם. הופיע בבתי-משפט במגוון רחב של משפטים בתחום האזרחי, והתמחה בפרט במשפטים הקשורים לדיני הקניין הרוחני. ייצג, בין השאר, את המפעלים הבאים: ק.ל.מ. ג'ילט, לאקוסט, לגו, ביצ'ם, מפעלי מתכת נען. במשך 14 שנה כיהן כחבר בית-הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל אביב.

בשנים 1979–1980 כתב מעת לעת מאמרים בעיתון דבר בעד כיבוד החלטות בית המשפט[1] וחיזוק מעמדו[2]. כן התבטא נגד הקמת התנחלויות על קרקעות מופקעות וקרא לבית המשפט העליון לאסור מדיניות זאת[3], כפי שאכן קרה בפסק הדין של בג"ץ אלון מורה.

כשופט מחוזי, סגן נשיא ושופט בכיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 מונה לכהונת שופט בית-המשפט המחוזי. תחילה כיהן בבתי-המשפט המחוזיים בנצרת ובירושלים, ובהמשך עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעיר בה הוא מתגורר עד היום. בחודש מרץ 2003 מונה לכהונת סגן נשיא, כיהן במינוי זה תחילה בבית המשפט המחוזי בחיפה, ואף היה מועמד בולט להחליף את הנשיא מיכה לינדנשטראוס אך בהחלטת שרת המשפטים, ציפי לבני, לא מונה לתפקיד. בחודש אוקטובר 2010 עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב כסגן הנשיאה, ומפברואר 2012 ואילך משמש כשופט בכיר. בנוסף לתפקידו כשופט בבית המשפט המחוזי, כיהן גם כשופט בבית-הדין הצבאי לערעורים לצד הנשיא, האלוף במילואים ישי בר.

פעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמד כמורה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בתחומי קניין רוחני ודיני תעופה. לימד נושאים אלה גם בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. פרסם מאמר יסוד על העוולה "גניבת עין", במסגרת "דיני הנזיקין: העוולות השונות", בעריכת פרופ' גד טדסקי.

הסכסוך עם נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, פורסם בכלי התקשורת אודות סכסוך בין גינת לבין נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, בלהה גילאור, בעקבות פסק דין שנוי במחלוקת, בו היה מעורב משרדו של בעלה. הסכסוך הביא למסכת השמצות של שני הצדדים וכלל בירור של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג. בשל הגרסאות הסותרות, גינת נאלץ לעבור ממקום כהונתו בחיפה לתל אביב. פרופ' שמעון שטרית התבטא על ההתרופפות בדין המשמעתי לשופטים. שטרית ציין בנימה ביקורתית, כי "במקום לטפל בשופטת - העבירו את השופט גינת לתל אביב". אליעזר גולדברג העיר שהדבר נגד את התחייבותה של גילאור שלא לטפל בתיקים כאלו, אך שטרית תהה מדוע בכלל היה צורך בהתחייבות כזו[4]. מרדכי קרמניצר ניסח חוות דעת בה כתב כי צרוף העובדות במקרה זה - יוצר חזות קשה. החשדן עשוי לראות בהתנהלותה של הנשיאה לא רק פגיעה בכלל בדבר הימנעות מפעולה בניגוד עניינים הפוגעת בסדר התקין אלא גם פעולה שנועדה לקדם את ענייניה הכלכליים[1][דרוש מקור].

פסיקה מרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינת נתן פסקי-דין מכוננים[דרוש מקור] בתחום דיני הפירוק והקפאת הליכים ובנושאים רבים בדיני הקניין הרוחני, דיני הנזיקין והמשפט המינהלי. בין אלה: פסק-דין המאשר הגשת תביעה יצוגית נגד "פועלים שוקי הון" בעקבות התמוטטות חברת אפאר; קביעת היקף חבות רשויות שלטון בנזיקין בעקבות שטפונות במפרץ חיפה; בחן, לראשונה, את היקף חבות המדינה בנזיקין בשל נזק נטען שנגרם כתוצאה מפעילות צה"ל בשטחים באינתיפאדה הראשונה; קבע את תחולת חוק האזנת סתר גם לגבי פעילות משטרתית מחוץ לגבולות המדינה; קבע זכות של אם חד-הורית לשוויון במסגרת חלוקת דירות מגורים בקיבוץ; דחה את טענתו של הרוצח גלעד שמן לענישה מופחתת בעקבות הריגת חברתו; בחן את היקף תחולת דוקטרינת "פירות העץ המורעל" בהחלטה תקדימית בעניין מדינת ישראל נגד עודה. לימים בית המשפט העליון אישר בפסק-דין יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי) את הדוקטרינה האמורה.

בשנים האחרונות, עלה שמו של גינת לכותרות בעיקר בשל הלכת ירדן שעסקה ברכישה ממונפת של ההנהלה בחברה פרטית[5]. בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין במסגרת פשרה בין הצדדים, מבלי שנשמע הערעור לגופו[6]. באוגוסט 2012 פורסם מאמר ביקורת שצידד בפסק הדין של גינת וביקר את החלטת בית המשפט העליון[7].

בשלהי שנת 2011, קבע גינת באופן תקדימי כי הסופר יורם קניוק רשאי להירשם כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין[8]. גינת ציין שבחוק מרשם אוכלוסין אין התייחסות למקרה בו לרשות שלטונית אין סמכות להנפיק תעודה ציבורית (הנדרשת לשינוי הרישום במרשם) כאשר ברצון הפרט לשנות את סעיף דתו מדת פעילה ל"חסר דת". לאור לקונה משפטית זו בחוק ולאור כללי הפרשנות קבע גינת כי בנסיבות אלו זכותו של המבקש לחופש מדת אמורה להכריע את הכף לטובתו ולאפשר לו להגשים את הגדרתו העצמית במרשם.

בחודש מאי 2015 קבע השופט גינת באופן תקדימי כי אתר הורדות למוזיקה פיראטית ייחסם לגלישה ברשת. גינת קבע כי אתר UNIDOWN אינו אלא פלטפורמה מפירה ל"הורדת" יצירות מוגנות במסווה של מנוע חיפוש, וכי התובעות הוכיחו שהאתר, שנחזה להיות "מנוע חיפוש" לגיטימי ברשת האינטרנט, אינו אלא כלי שרת בידי בעליו, המעודד ומשדל את משתמשיו "להוריד" יצירות מוגנות באופן שמפר את זכויות היוצרים של התובעות, חברות התקליטים אן.אם. סי יונייטד אנטרטיינמנט בע"מ, הד ארצי בע"מ, הליקון בע"מ, לב גרופ מדיה בע"מ ו-התו השמיני בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל: הגנה שתערער שלטון החוק, דבר, 17 בינואר 1980
    גדעון גינת, הכל שמחים - ומי האשם?, דבר, 21 ביולי 1980
  2. ^ למשל: בג"ץ עמד דום לפני שיקולי בטחון, דבר, 9 בספטמבר 1979
    בג"ץ שעון הקיץ, דבר, 24 ביולי 1980
  3. ^ גדעון גינת, עדותו של בר סמכא, דבר, 17 במרץ 1980
  4. ^ איתמר לוין, התרופפות בדין המשמעתי, NEWS1, 12.05.2012
  5. ^ ת"א (חי') 474/04 רות ירדן נ' משה ליפשיץ, פסק דין של בבית המשפט המחוזי בחיפה, 20 באוגוסט 2007
  6. ^ ע"א 9849/08 משה ליפשיץ נ' רות ירדן, ניתן ב-1 בדצמבר 2011
  7. ^ דון סוסונוב, האם רכישה ממונפת על ידי ההנהלה תיחשב בנסיבות חריגות לעסקה פסולה תאגידים ט/3, 15 באוגוסט 2012, עמ' 90-141.
  8. ^ ה"פ 25477-05-11 קניוק נ' משרד הפנים, ניתן ב-29 בספטמבר 2011