גד אולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גד אולמן
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביולי 1935 (בן 86) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גד אולמן (נולד ב-1935 בתל אביב) הוא אמן רב תחומי - צייר, פסל, אמן חזותי וגרפיקאי ישראלי. מעבודותיו - יצירות גדולות לקירות במבני ציבור, פיסול במרחב הציבורי, עבודות עיצוב וגרפיקה, פיסול סביבתי, מיצגים ומיצבים.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גד אולמן נולד בתל אביב בשנת 1935 להורים שעלו מגרמניה. הוא החל ללמוד אמנות בשנת 1949 במכון אבני בתל אביב. שם למד אצל שטרייכמן וסטימצקי. לאחר מכן למד אולמן ב"בצלאל" וסיים את לימודיו שם ב-1960 במגמת עיצוב גרפי והדפס. בין השנים 19611975 הוא עסק באיור ובעיצוב גרפי. משנת 1964 התמנה אולמן לעורך גרפי של עיתון "הארץ". ב-1965 התקיימה תערוכת היחיד הראשונה שלו.[2]

אולמן כתב מאמרים לעיתונות, בין 1972 ל-1976 כתב לרבעון "ציור ופיסול". הוא כתב בעיקר על הדפסים כמו ליתוגרפיות, חיתוכי עץ והדפסי רשת. בשנת 1971 הוציא הגדה לפסח בנוסח קיבוצי שהוא אייר בהדפסים מסוגים שונים. בשנים 1976 -1977 הוא הרצה בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-70 עבד אולמן על יצירות גדולות ממדים למבני ציבור, בנוסף לעיסוקו בעיצוב גרפי. אולמן גם לימד במסגרות שונות, אקדמיות וחובבניות, לאורך השנים. משנות ה-80 עבר למדיות נוספות והתחיל לפסל, ובהמשך גם ליצור עבודות וידאו, פיסול סביבתי ופיסול למרחב הציבורי.[2]

גד אולמן חי בעיר תל אביב כל חייו. יצר, למד ולימד, והציג בעיר תערוכות רבות. הוא לקח חלק באגודת האמנים של תל אביב והבית של האגודה ברח' אלחריזי היה לו בית שני. כבן העיר בילה אינספור שעות בים ובחוף. הוא קשור לים, וקשר זה ניכר בחלק מעבודותיו.[1] גד אולמן הוא האח הבכור לאמנים מיכה אולמן ותרצה אולמן.

אולמן הרבה לעסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים בחברה הישראלית. היה ער והגיב לאירועים שקרו במדינה כל חייו. עבודותיו גם מגיבות לשינויים שקרו בעולם האמנות.

בתקופות שונות מתכתב אולמן עם אמנות קדומה ומקומית כמו האמנות המצרית, הכנענית, הבבלית ותרבויות אחרות שמאפיינות את אזור ארץ ישראל.

עבודתו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גד אולמן הוא אחד המומחים הגדולים בתחום ההדפסים, לא רק כיוצר אלא גם כחוקר שפרסם מגוון רחב של מידע על טכניקות הדפס שונות. הוא משלב בעבודתו הגרפית בנוסף לטכניקות מסורתיות גם מומחיות בצילום והדפסות מסחריות. אולמן הוא אחד הראשונים שהפך את הצילום לגורם עיקרי בתכנון גרפי ובעיתונות. משנות ה-70 והלאה יצר אולמן ציורי קיר גדולים במרחב הציבורי, כמו למשל על בנין התקשורת, בבית הלוחם, על בנין תדיראן, ועל בנין עיתון "ידיעות אחרונות". קירות אלו נוצרו בשיטות הדפס מגוונות וחדשניות ובשימוש בצילומים מקוריים של האמן. בכל עבודות הקיר התוכן מתייחס למה שנעשה במבנה באופן ייחודי.[2] [3]

משנות ה-80 החל אולמן ליצור עבודות גדולות בחללים ציבוריים שבהן הוא ניצל את ניסיונו בטכניקות חזותיות. חלק מעבודותיו אלה מכילות פיסול קינטי השואב את השראתו ממשחקי ילדים, נדנדות ופעילויות ספורט כמו משחק מטקות.

בשנת 2006 אולמן חוה התקף לב שהשפיע על עבודותיו שלאחר מכן המשקפות את חולשת הגוף וחורבנו העתידי. על אירוע זה והרגשות שנלוו אליו בנוגע לשבריריות החיים ולמוות יצר אולמן סדרה של עבודות מיצג, וידאו, צילום והדפס.[4] בשנים האחרונות החל אולמן לחזור לציור בפחם על משטחים חומים גדולים. ציורים אלה הם בעלי אופי אקספרסיבי ומציגים דמויות גדולות ממדים. חלק מהדמויות מכונות בשמות של אלים, טיטאנים או גיבורים מהמיתולוגיה היוונית. יחד עם זאת הדמויות נראות כמלופפות בקשרי חבלים שמוצאם מהים. יצירותיו של אולמן משנות 2000 והלאה הולכות ונעשות יותר ויותר אישיות, מביעות תחושות ורגשות פנימיים עמוקים, ומתייחסות לגורל האנושי.[5][6]

מגוון החומרים ביצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחושת היא המתכת האהובה על האמן. כבר בתקופת הלימודים בבצלאל הוא עסק ביצירת תצריב צילומי על נחושת. מאוחר יותר הוא שילב תצריבי ענק בציפוי קירות כמו: בית אסיה, מלון המלך שלמה ואחרים. בחומר זה הוא גם יצר שבשבות רוח ופסלים בתנועה. הנחושת הייתה החומר האופייני לפסלי הראשים אותם חזר ועשה לאורך שנים[1].
אולמן מרבה ליצור מטקות מפוסלות מכל מיני סוגי חומרים, עבודות אלה מהוות לעיתים סיפורי אגדות או איורים בספרים שונים כמו "הכריש והדג" שכתב גלעד שליט. אין ספק שעיסוקו רב השנים במשחק זה, משפיע על יצירתו. הוא מבלה כמעט כל בוקר בחוף הים ובמשחק המטקות. על סמך הסקיצות והתצלומים שעשה בשהותו בחוף הים יצר גם סדרת עבודות במגוון של חומרים כמו צבע שמן, אקריליק, עץ ואחרים, שהאמן קורא להן "שפת הים"[1].
עבודות היודאיקה שלו נסמכות על זיכרונות של תשמישי הקדושה מכסף שמילאו את ביתם של סבו וסבתו. במהלך השנים אייר וייצר טיפוגרפיה לשלוש הגדות לפסח, בשנים 1964, 1972, 1985. עם זאת, טיפל בווריאציות שונות ובחומרים שונים, בחלת השבת ובטקס הקידוש של יום שישי[1].
בבצלאל למד את מלאכת הפרסקו, אצל פרופסור אריה מרגושילסקי. הטיח מהווה מרכיב חשוב בציורים שלו, לעיתים גם בחיבור עם חומרים אחרים כמו זכוכית, נחושת או פסיפס.

בתחילת דרכו נודע גד אולמן בעיקר בזכות רישומיו שהיו, עד מלחמת ששת הימים, רק בצבעי שחור ולבן. במשך השנים הרחיב את טווח יצירתו ועבר לציור בצבעים. בתקופות מלחמה ועתות משבר, הוא שב וחוזר לרישום ללא צבע. בשנת 1978 במסגרת סדנאות אמנות, יצר מיצגים בראש הר משה. לאחר שסיים קורס ביצירת מיצגים, החל מציגם בכל תערוכת יחיד אותה ערך. חלק מהמיצגים מלווים במטקות, אחרים מכילים דמויות מעונות ועטופות כמחווה למשפחתו שנספתה בשואה[1].

בשנות העשרה של המאה ה-21 חזר אולמן לרישום ספונטני ואינטואיטיבי בפחם על גבי נייר חום או קרטונים גדולים שנפלטו מהעולם המסחרי - אריזות גדולות מאד של מוצרי חשמל. האריזות מעידות על "תרבות הקרטונים", כפי שמכנה זאת אולמן. במשפחתו לא היו זורקים, אלא עושים שימוש חוזר בחפצים וחומרים. כך גם בעבודות אלה אולמן עושה שימוש חוזר בקרטון. אריזות אלו עמדו בפני עצמן בתערוכת הרישומים בנושא "קשרים" שצוירו עליהן. רישומיו של אולמן בתקופה מאוחרת זו מעידים על וירטואוזיות של עבודת היד, העפרון, המחק והפחם.[6]

בשנות חייו המאוחרות עבר אולמן מתחום העיצוב והפיסול במרחב הציבורי לאמנות אישית החושפת את עולמו הפנימי של האמן ומביעה רגש עז.[7]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוראה וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1965 תערוכת היחיד הראשונה.
  • 1965 - השתתפות בביאנלה לאמנים צעירים בפריז.
  • 1983 - "צעדים אחרונים" בגלריה "עמליה ארבל".
  • 1997 - "על הפנים" בגלריה לפיסול על שם יוסף קונסטנט ברמת גן.
  • 2003 - "חיות יוצאות מאגדות, מסיפורים וממשלים" (תערוכה קבוצתית) הגלריה העירונית בבית יד לבנים רעננה.
  • 2005 - "לקראת חלה" טובה אוסמן.
  • 2005 - "לב חולה" : בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב.
  • 2005 - "סינמה" (תערוכה קבוצתית) הגלריה העירונית בבית יד לבנים רעננה.
  • 2006 - "אשה רבוע" - גלרינה בת שלמה.
  • 2007 (ינואר) - מוזיאון חניתה.
  • 2007 - "גוף בעימות" (שלשה אמנים) בית יגאל אלון.
  • 2007 - "משחקים" (תערוכה קבוצתית) הגלריה העירונית בבית יד לבנים רעננה.
  • 2008 - "חתכים" הגלריה העירונית לאמנות - עפולה.
  • 2008 - "שיווי משקל" המשכן לאמנות, ע"ש מאירוב, חולון.
  • 2012 - "האם דיוקן עצמי?" (תערוכה קבוצתית) גלריה הבית האדום תל אביב.
  • 2012 - "קשרים והקשרים" בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב.
  • 2019 - "מעוכים" בית האמנים ע"ש זריצקי תל אביב.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1982 - פרס בן-יצחק לאיור ספרי ילדים, מוזיאון ישראל, ירושלים.
  • 1993 - פרס צילינדר הזהב, אמנות לעם.
  • 19992006 - פרס ראשון בתחרות חתך הזהב, אגודת המעצבים בישראל בתחום העיצוב הסביבתי.
  • 2002 - פרס ראשון, תחרות של ארגון המעצבים הגרפיים הישראלי.
  • 2004 - פרס ראשון, תחרות של ארגון המעצבים הגרפיים הישראלי.

יצירות אמנות במרחב הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 - אולם הכניסה, בנין ידיעות אחרונות, תל אביב. "האות העברית המודפסת מאל"ף ועד ת"ו" (ציור קיר עשוי אלומיניום)
  • 1977 - בית אסיה, תל אביב. "מדע ועבודות יד", (לוחות נחושת צרובים - בשש הקומות של בית אסיה).
  • בין השנים 1982 עד 2000 ציורים בארבעה-עשר סניפים של בנק לאומי.
  • 1986 - "מגן הדסה" לפארק עירוני תל אביב, (שמן על עץ).
  • 1991 - "קצה של המים", ציור קיר, בדיור מוגן מגורים, הרצליה.
  • 1993 - "בלתי נראים" בכניסה לסינמטק בתל אביב
  • 2013 - "פסלי ספורטאים" שדרת בן-גוריון בנתניה.

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 גד אולמן, עבודות במרחב הציבורי, האתר של גד אולמן, ‏2019
  2. ^ 1 2 3 פיטר מלץ, גד אולמן, מפגשים מהסוג החזותי בעידן המודרני
  3. ^ אלכסנדרה לוקש, מא' ועד ת': שיחה צפופה עם גד אולמן, ידיעות אחרונות, 3.8.2016
  4. ^ גד אולמן, מיצגים, האתר של גד אולמן, ‏2006
  5. ^ נאוה סביליה שדה, קשרים טיטאניים, קטלוג התערוכה, דמטר, אוצרות, מחקר והרצאות עומק באמנות, 2012
  6. ^ 1 2 אדל מרקוביץ', קשרים והקשרים - תערוכתו של האמן גד אולמן, News1, ‏2012
  7. ^ מעוכים, גד אולמן, בית האמנים ת"א, ‏2019