גודוויל זווליתיני, מלך הזולו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גודוויל זווליתיני
Goodwill Zwelithini
גודוויל בשנת 2011
גודוויל בשנת 2011
גודוויל בשנת 2011
לידה 14 ביולי 1948
נונגומה, איחוד דרום אפריקה
פטירה 12 במרץ 2021 (בגיל 72)
דרבן, דרום אפריקה
שם מלא גודוויל זווליתיני קאבקוזולו
מדינה ממלכת הזולו - דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
עיסוק מונרך
בת זוג מנטופי דלאמי, נסיכת אסוואטיני
שושלת מלוכת הזולו
אב סיפריאן בקוזולו
אם תומוזיל ג'זנגאני
צאצאים מיסוזולו קאזווליתיני, מלך הזולו עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 28
מלך הזולו
17 בספטמבר 196812 במרץ 2021
(52 שנים)
תחת הנשיא יאקובוס יוהנס פושה
יוהאנס דה קלרק
ניקולאס יוהאנס דידריקס
מרה פיליון
ג'ון פורסטר
פיטר וילם בותה
פרדריק וילם דה קלרק
נלסון מנדלה
תאבו מבקי
קגאלמה מוטלנטה
ג'ייקוב זומה
סיריל רמפוזה
→ סיפריאן בקוזולו

גודוויל זווליתיני קאבקוזולוזולו: Goodwill Zwelethini kaBhekuzulu;‏ 14 ביולי 194812 במרץ 2021) היה מלך ממלכת הזולו בין שנת 1968 ועד למותו. גודוויל היה המלך הרביעי של בני הזולו שפעל תחת סמכות הממשל של דרום אפריקה והמלך השמיני מאז הקמת ממלכת הזולו בידי שאקה זולו. אף על פי שלא אחז בסמכויות ממשל רשמיות, הוא אחז בהשפעה תרבותית נרחבת על קהילת בני הזולו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודוויל נולד בשנת 1948 בנונגומה, כיום בקוואזולו-נטאל, דאז איחוד דרום אפריקה. אביו היה המלך סיפריאן בקוזולו שעלה לשלטון באותה השנה שגודוויל נולד. הוא התחנך במכללת בקזולו לצ'יפים של הזולו ובהמשך חונך באופן פרטי. הוא התגורר במעונו המלכותי הרשמי של אביו בח'תומתנדאיו וקיבל הוראה רשמית במנהגי זולו המסורתיים. כאשר נפטר אביו בשנת 1968 ברח גודוויל לגלות בטרנסוואל עקב החשש להתנקשות בחייו. בתקופת היעדרותו מממלכת הזולו, מועצת עוצרים מילאה את תפקידו. בשנת 1971 חזר אל ממלכת הזולו והוכתר בצורה רשמית בתמיכת הממשלה הדרום אפריקאית.

בפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקת המדינה הדרום-אפריקאית הפכה את תפקיד המלוכני לטקסי בלבד וכפוף לסמכותו של השר הראשי שהיה מקושר אל הממשלה הלאומית, תפקיד אשר מולא דאז בידי מנגוסוטו בוטלזי[1]. תוך זמן קצר מירושת הכתר מתיחות נוצרה בין שני המנהיגים. בשנת 1975 האשים בוטלזי את גודוויל בהתערבות בפוליטיקה המפלגתית. כתוצאה מכך, ממשלת קוואזולו-נטאל דרשה מהמלך לקבל את אישור הקבינט במטרה לנסוע מחוץ לאזור הנתון לרשות השבטים של נונגומה. בשנת 1979 הואשם גודוויל בידי הממשל של קוואזולו-נטאל על כך שיצר קשרים עצמאיים עם ממשלת מוזמביק. בתגובה טען גודוויל כי ממשל קוואזולו-נטאל הוא למעשה בובה פוליטית של הממשלה הלאומית בפרטוריה, שהונהגה בידי האפרטהייד.

בתגובה לטענות אלו הוציאה ממשלת קוואזולו-נטאל רישום פרוטוקולים שהגביל את תפקידו החוקתי של המלך גודוויל. הוא סירב להתייחס לאספה המחוקקת של קוואזולו-נטאל כמקובל בפרוטוקולים, והשמועות על אי ישיבתו גררו תסיסה אזרחית. תגובתו של בוטלזי הייתה קיצוץ השכר המלכותי ונפתח דיון משפטי בנוגע לטענות על התנהגות בלתי הולמת של המלך. חלק מהחקירה סבבה על תמיכתו לכאורה של המלך גודוויל במהפכה מזוינת נגד ממשל דרום אפריקה תומך האפרטהייד. המלך גודוויל הכחיש את ההאשמות, כולל טענה כי הוא דגל באלימות בקוואזולו-נטאל להפלת מוסדות השלטון של הממשל האזורי. בסופו של דבר ממשלת קוואזולו-נטאל השיבה את משכורתו הקודמת.

מעבר הממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 נאסר על גודוויל לקבל ראיונות ללא הסכמתו הרשמית של שר המשפטים המחוזי של קוואזולו-נטאל. מעבר למאבקים בין גודוויל לממשל המחוזי בקוואזולו-נטאל החלו מאבקים בינו לבין הממשל הלאומי של דרום אפריקה והוא נכנס לניגוד אינטרסים עם הקונגרס הלאומי האפריקני, אשר האשים אותו בשנת 1989 בהסתה לאלימות. גודוויל דרש התנצלות רשמית על טענה זאת ועשה זאת בניגוד לאילוצים שהוטלו עליו, שמנעו ממנו להתייחס לנושאים פוליטיים. הקונגרס הלאומי האפריקני היה נסער במיוחד מהתנגדותו של גודוויל להטלת סנקציות בינלאומיות נגד האפרטהייד. בשנת 1989 הוא תקף את הנהגת הקונגרס הלאומי האפריקאי על שלא הזמינו אותו ואת בוטלזי לעצרת קבלת פנים לשחרור אסירים שנעצרו על התנגדותם למדיניות האפרטהייד. ביוני 1991 הגיע לביקור בישראל עם רעייתו וביקר בכנסת.

בשנת 1991 הוא קרא לסיום המאבק הפוליטי בעצרת רשמית והאשים את הקונגרס הלאומי האפריקני על כך שטיפח מדיניות הפונה נגד בני הזולו. במהלך האמנה למען דרום אפריקה דמוקרטית מעמדו של המלך הפך לנקודת מחלוקת מרה בין בוטלזי לנציגי הקונגרס הלאומי האפריקני. ביולי 1992 הבטיח נלסון מנדלה למלך גודוויל כי מעמדו מובטח תחת הממשלה החדשה שתביא לסיום האפרטהייד. הבטחה זאת יצרה ציפיות רחבות יותר לחיזוק מעמדן האזורי של ממלכות אתניות שונות בדרום אפריקה. התפקיד וההשפעה של קהילת זולו על דרום אפריקה המודרנית עוצבו למעשה על ידי היחסים בין המלך גודוויל לבין בוטלזי, שהיה בתפקיד השר לענייני הפנים בקוואזולו-נטאל משנת 1994 ועד 2004[2].

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כספיו של המלך גודוויל וכספי משפחת האצולה בכלל, הושמו לרשות על ידי הרשויות המחוזיות בקוואזולו נטאל ואורח חייו המפואר ועתידו של בית המלוכה של זולו היה נתון מזה זמן רב לדיון נרחב. המלך גודוויל נישא בחייו לשש נשים, מתוכן מנטופי דלאמי, נסיכת אסוואטיני, נבחרה להיות המלכה הרעייה הרשמית. לאורך העשורים האחרונים לחייו שימר את מעמד המלוכה כסמלית בלבד ולא התערב בפוליטיקה הארצית. המלך גודוויל נפטר ב-12 במרץ 2021 לאחר שנדבק בנגיף SARS-CoV-2 וחלה בסוכרת[3]. הוא נקבר ב-17 במרץ.

לאחר מותו החל שלטון עוצרות בראשות אשתו השלישית, מנטופי דלאמי, נסיכת אסוואטיני, אשר הוסמכה לבחור יורש. היא נפטרה כעבור חודש והשאירה צוואה בה הורתה כי בנם המשותף, מיסוזולו קאזווליתיני, ירש את המלוכה. מאבקים בין ענפים שונים של המשפחה והנוהג להעביר את המלוכה בעל פה הובילו למאבק ירושה, שהגיע גם לבתי המשפט. ב-20 באוגוסט 2022 הוכתר מיסוזולו כמלך.[4][5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]