גודריק רוז'ה
.jpg) | |
| גודריק רוז'ה | |
| לידה |
6 בספטמבר 1846 מייאס, ממלכת הצרפתים  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1917 (בגיל 70) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מקום קבורה |
קסטלנודארי  |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| דרגה | ז'נרל דה בריגדה |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת צרפת–פרוסיה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
גודריק רוז'ה (בצרפתית: Gaudérique Roget; 6 בספטמבר 1846 – 7 באפריל 1917) היה ז'נרל דה בריגדה בצבא צרפת אשר התפרסם בשל חלקו בניסיון ההפיכה ב-23 בפברואר 1899.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוז'ה נולד בעיר מייאס ב-6 בספטמבר 1846. באוקטובר 1864 הוא נכנס ללימודים באקדמיה הצבאית סן-סיר, ולאחר סיום לימודיו ב-1866 הוצב כלוטננט משנה בצבא צרפת. לאחר מכן למד בבית ספר לקצינים אותו סיים ב-1867. לאחר מכן הוא הוצב באלג'יריה, אולם עם פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה חזר לצרפת כדי להשתתף בקרבות. הוא השתתף בקרב גרבלוט ובמצור על מץ, ולאחר המצור נפל בשבי הפרוסי. הוא שוחרר עם סיום המלחמה וחזר לצרפת. למשך תקופה קצרה הוא היה מוצב בארמיית ורסאי, ובמהלך תקופה זו הועלה לדרגת קפטן וקיבל את אות לגיון הכבוד. ב-1871 הוא הפך לאביר לגיון הכבוד וב-1892 לקצין בלגיון הכבוד. ב-1875 הוא קיבל עיטור קצין במסדר הדקל האקדמי.
ב-1883 מונה רוז'ה למפקד גדוד וב-1890 הועלה לדרגת לוטננט קולונל, והוחזר לאלג'יריה שם שירת בשש השנים הבאות. ב-1896 הוא הועלה לדרגת קולונל, ושנה לאחר מכן לדרגת ז'נרל דה בריגדה. בעקבות קידומו הוא הוצב במטה הכללי עד אוקטובר 1898, עת קיבל פיקוד על הבריגדה ה-17, שחנתה בפריז. במהלך פרשת דרייפוס היה רוז'ה מתנגד בולט לעריכת משפט חוזר לקצין היהודי אלפרד דרייפוס שהואשם בריגול.
במהלך הלווייתו של נשיא צרפת פליקס פור ב-23 בפברואר 1899, השתתפו הרגימנטים ה-4 וה-82, אשר היו חלק מהבריגדה שלו, במסע ההלוויה של הנשיא. ללא ידיעתו של רוז'ה ניסו הליגות הלאומניות והאנטישמיות של פריז בהנהגת פול דרולד להוביל הפיכה צבאית, וקיוו לקבל את תמיכת הצבא. הלאומנים סיכמו עם ז'ורז'-גבריאל דה פלייה שיעשה זאת, אולם ברגע האחרון פלייה לא הגיע, ולפיכך הם החליטו לבקש את תמיכתו של רוז'ה. כאשר אנשיו של רוז'ה חזרו מהלוויה, דרולד ניגש אל רוז'ה המופתע וצעק: "רכב אחרינו, אדוני הגנרל, רחם על המולדת, הצל את צרפת ואת הרפובליקה. לארמון האליזה, אדוני הגנרל!". אנשי הליגות החלו לצעוק, וסוסו של רוז'ה נעמד על רגליו האחוריות. רוז'ה שלף את חרבו ופקד על אנשיו לסגת חזרה לקסרקטינים הסמוכים לכיכר. אנשיו של דרולד ניסו לחסום את הדרך, אולם רוז'ה הסתער עליהם בעצמו ופרץ את הדרך. דרולד רץ אל שער הקסרקטין וניסה לאחוז במושכות סוסו של רוז'ה. אנשיו של רוז'ה צעדו כולם אל תוך הקסרקטין, ודרולד מצא את עצמו אסיר בפנים יחד עם סגנו מרסל האבר. רוז'ה היה נבוך כליל ולא ידע מה לעשות. הוא הציע לדרולד והאבר לעזוב את הקרסקטין, אולם דרולד היה נחוש להפוך לקדוש מעונה ולפיכך הוא נשאר בפנים וצעק החוצה אל ז'ול גרן: "לך ואמור בפריז כי אני אסיר בידי הצבא!" רוז'ה ניסה להוציא אותם החוצה בכוח, אולם בסופו של דבר נכנע לבקשתם ואסר אותם.
למרות הפגנת נאמנות זו, נראה כי עצם העובדה שהלאומנים פנו אליו החשידה את רוז'ה בעיני מפקדי הצבא. ביוני של אותה שנה הוא הועבר לאורליאן ובהמשך לבלפור, שם שימש כמפקד הבריגדה ה-28. הוא הבין שעתידו בצבא חסום, וב-1907 ביקש להתפטר. ב-1908 הוא הועבר לכוחות המילואים.
הוא נפטר בביתו שבפריז ב-7 באפריל 1917 לאחר מחלה ממושכת, בגיל 70. הלווייתו נערכה בפריז, אולם הוא נקבר בעיר קסטלנודרי.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, דביר, 1998.
