גווילם אייבור תומאס
 | |
| לידה |
23 ביולי 1893 מרילבון, לונדון, בריטניה   |
|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1972 (בגיל 79) סליסבורי, רודזיה  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
קולג' צ'לטנהאם |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| תקופת הפעילות | 1912–1952 (כ־40 שנה) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-43 מפקד הקורפוס ה-1 מפקד פיקוד הנ"מ | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מסדר האמבט (אביר הצלב הגדול) מסדר האימפריה הבריטית (אביר מפקד) אות השירות המצוין הצלב הצבאי | |
  | |
סר גווילם אייבור תומאס (באנגלית: Sir Gwilym Ivor Thomas; 23 ביולי 1893 - 29 באוגוסט 1972) היה קצין בכיר בצבא הבריטי שלחם בשתי מלחמות העולם. הוא בלט ביותר בפיקוד על הדיוויזיה ה-43 (וסקס) לאורך כל המערכה במערב אירופה מיוני 1944 ועד ליום הניצחון באירופה במאי 1945, ובהמשך היה מפקד אגף האפסנאות של הצבא.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומאס נולד במרילבון, לונדון, ב-23 ביולי 1893, והיה בנו של ג'ון תומאס, נגן הנבל של המלכה ויקטוריה והמלך אדוארד השביעי וג'ואן פרנסיס, בתו הצעירה של ויליאם דני.[1] הוא למד במכללת צ'לטנהאם בגלוסטרשייר, ומאוחר יותר באקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ', שם הוא הוסמך כלוטננט משנה בהתותחנים המלכותיים ב-20 בדצמבר 1912.[2]
תומאס נלחם במלחמת העולם הראשונה, והגיע אל החזית המערבית מהודו עם סוללה II, חטיבה XIII, ארטילריית השדה המלכותית, שהייתה חלק מהדיוויזיה ההודית ה-7 (מיראט), באוקטובר 1914. תומאס עלה במהירות בדרגתו, והפך ללוטננט ב-9 ביוני 1915, ולקפטן ב-12 בינואר 1916. הוא נשאר בחזית המערבית לאורך כל הסכסוך, נפצע פעמיים, קיבל את עיטור הצלב הצבאי ואוזכר בשדרים בשנת 1917, ובינואר 1918 קיבל את אות השירות המצוין (DSO). [3][2]
בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה שירת תומאס ביחידות צבא טריטוריאליות שונות, כולל חטיבת השדה ה-68 (דרום מידלנד), הארטילריה המלכותית, שהייתה חלק מהדיוויזיה ה-48 (דרום מידלנד), ולמד במכללה לפיקוד ומטה בקימברלי בין השנים 1924–1925.[1] בין חבריו ללימודים היו מספר רב של קצינים כלליים עתידיים, ביניהם דריל ווטסון, דגלאס גרהאם, סיריל דורנפורד, מייקל קריג, רייד גודווין-אוסטין, גאי רובינסון, ארצ'יבלד ניי, נואל ברספורד-פייר, רופוס לורי, ג'ון ריב, נואל נאפייר-קלאברינג, האמפרי גייל, קליפורד מלדן, נואל אירווין, וילוובי נורי, ג'פרי רייקס, פרדריק היילנד, תומאס רידל-וובסטר, סידני וייסון, ג'יימס הרטר, ג'רלד ברונסקיל, אוטו לונד, ג'רלד פיצג'רלד, ג'ורג' לאמי, לנגלי בראונינג, ג'רלד גרטלן, פופ ויויאן, רוברט סטודרט וליונל פינץ'. לאחר מכן הוא הפך לקצין הארטילריה של הדיוויזיה ה-1 בפיקוד אלדרשוט משנת 1926 עד 1930, ובמהלך תפקידו הועלה לדרגת מייג'ור ב-1 ביולי 1929.
בשנת 1931 שימש תומאס במטה חיל התותחנים המלכותי בוווליץ', קנט, ובינואר 1932 הפך לקצין מטכ"ל של גנרל סר דייוויד קמפבל, המושל והמפקד הראשי של מלטה.[2] לאחר שהועלה לדרגת לוטננט קולונל ב-1 ביולי 1933, הוא חזר לאנגליה ולמד במכללה הימית המלכותית, גריניץ', בשנת 1934. לאחר מכן שימש כקצין מטה במשרד המלחמה וב-12 במאי 1938 הועלה לדרגת קולונל. ב-14 ביולי 1939 הוא הועלה לדרגת בריגדיר ומונה לסגן מנהל הגיוס והארגון במשרד המלחמה, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובשנת 1940 מונה למנהל ארגון במשרד המלחמה.[3]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1940 תומאס[2] מונה למפקד הארטילריה המלכותית (CRA) של הדיוויזיה ה-2, שלחמה בצרפת עם חיל המשלוח הבריטי (BEF).[1]
תומאס נשאר בתפקיד זה עד מרץ 1942, אז הועלה לדרגת מייג'ור גנרל והפך למפקד הדיוויזיה ה-43 (וסקס), שהורכבה מחטיבות הרגלים 128, 129 ו-130, יחד עם כוחות תומכים - הייתה המערך הטריטוריאלי הראשון שגויס מהאזור המערבי של אנגליה, ושירתה בקנט בתפקידים נגד פלישה כחלק מהקורפוס ה-12, תחת פיקודו של ג'יימס גאמל, שהוחלף בנובמבר על ידי מונטגיו סטופפורד, שבנובמבר שלאחר מכן הוחלף בעצמו על ידי ניל ריצ'י.[1]
ביוני 1942, הייתה הדיוויזיה ה-43 אחת מני רבות שנבחרו להמרה לדיוויזיה "מעורבת", של חטיבת טנקים אחת ושתי חטיבות חי"ר. כתוצאה מכך, החטיבה ה-128 של בריגדיר מנלי ג'יימס עזבה את הדיוויזיה והוחלפה על ידי חטיבת הטנקים ה-25, שבספטמבר הוחלפה על ידי חטיבת הטנקים ה-34. עם זאת, בספטמבר 1943 ננטש הניסוי עם דיוויזיות "מעורבות", ועם הגעתה של החטיבה ה-214 של בריגדיר הוברט אסמה, לשעבר יחידה עצמאית, חזרה הדיוויזיה להיות דיוויזיית חי"ר רגילה.[1] בשלב זה נבחרה הדיוויזיה של תומאס להשתתף בפלישת בעלות הברית לנורמנדי, אשר הייתה אמורה להתקיים במאי 1944, כחלק מהארמייה הבריטית השנייה שהוקמה קודם לכן (בתחילה תחת פיקודו של קנת' אנדרסון, אשר הוחלף בינואר 1944 על ידי מיילס דמפסי), והאימונים בשיתוף פעולה של כל הזרועות, שהיו כבר בסטנדרט גבוה מאוד בגלל שיטותיו האנרגטיות והאכזריות של תומאס, התגברו, והוא דרש רק את הסטנדרטים הגבוהים ביותר.[2]
לאחר שנים של אימונים בפיקודו של תומאס, הדיוויזיה ה-43 נחתה בנורמנדי באמצע יוני 1944, אך לא הייתה מעורבת מייד בשום לחימה מהותית. ב-24 ביוני הוקצתה הדיוויזיה ה-43 מהקורפוס ה-12 של ריצ'י לקורפוס ה-8 של ריצ'רד אוקונור, וימים אחדים לאחר מכן לקחה חלק במבצע אפסום, בניסיון לכבוש את קן, שלמרות שהייתה המטרה של הדיוויזיה ה-3 ליום ה-D, עדיין נותרה בידי האויב.[4] הדיוויזיה מילאה רק תפקיד מינורי יחסית במבצע אך מילאה תפקיד מרכזי במבצע יופיטר, הניסיון הבריטי לכבוש את גבעה 112. הפעולה, שהחלה ב-10 ביולי והסתיימה למחרת, הייתה בסופו של דבר ניצחון בריטי, אך עלתה לדיוויזיה של תומאס, יחד עם התמיכה המשוריינת של חטיבת השריון ה-4 של מייקל קארבר, כמעט 2,000 נפגעים.
כשהוחזרה הדיוויזיה לקורפוס ה-12 של ריצ'י, היא נשלחה לקרב הבא שלה, הקרב השני באודון. הפעולה לא הצליחה להשיג את יעדיה במלואם, ועלתה לדיוויזיה בנפגעים נוספים שהיא לא יכלה להרשות לעצמה. אולם זה משך את תשומת לבם של דיוויזיות הפאנצר הגרמני מהחזית האמריקאית לחזית הבריטית.[5]
התפקיד הבא של הדיוויזיה של תומאס היה עדיין כחלק מהקורפוס ה-30 של הורוקס, במבצע מרקט גארדן, ניסיון בעלות הברית לסיים את המלחמה לפני חג המולד 1944. תומאס היה מעורב מקרוב במבצע ברלין להצלת הדיוויזיה המוטסת ה-1 לאחר שכוחות הדיוויזיה הובסו בקרב על ארנהם, בספטמבר 1944. [6]
מ-27 בדצמבר 1944 עד 28 בינואר 1945, במהלך הקרב על הבליטה בו לא נטלה חלק הדיוויזיה ה-43, פיקד תומאס באופן זמני על הקורפוס ה-30, בעוד הורוקס, שהה באנגליה לצורך מנוחה. [7][2]
התפקיד הבא של הדיוויזיה היה במבצע בלקוק. שוב חלק מהקורפוס ה-30, שהועבר עכשיו מהארמייה הבריטית השנייה של דמפסי לארמייה הקנדית הראשונה של הארי קריראר, ולאחר מכן מילאה הדיוויזיה ה-43 תפקיד מרכזי במבצע וריטבל.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הוא מונה למפקד הקורפוס ה-1 בארמיית הריין הבריטית (BAOR), ואחר כך למנהל כוחות פולין במערב במפקדה הבריטית בשנת 1947.[3] בשנת 1948 הוא הפך למפקד כוחות הנ"מ, ובשנת 1950 מונה לראש אגף האפסנאות בצבא. תומאס פרש בשנת 1952, ומת בביתו בסליסבורי, רודזיה ב-29 באוגוסט 1972.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Smart, p. 308
- ^ 1 2 3 4 5 6 "British Army officer histories". Unit Histories. נבדק ב-31 במאי 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Thomas, Sir (Gwilym) Ivor (1893–1972) Liddell Hart Centre for Military Archives
- ^ Mead, p. 334
- ^ Mead, p. 387
- ^ Spink Medal Circular April 1998
- ^ Hamilton, p. 256
- קצינים בריטים במלחמת העולם הראשונה
- גנרלים בריטים במלחמת העולם השנייה
- מעוטרי הצלב הצבאי
- המערכה בנורמנדי: אישים
- קצינים בלגיון הכבוד
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- אבירים מפקדים במסדר האימפריה הבריטית
- בוגרי האקדמיה הצבאית המלכותית בווליץ'
- מעוטרי אות השירות המצוין
- אוזכר בשדרים
- בריטים שנולדו ב-1893
- בריטים שנפטרו ב-1972