גוונדולין ברוקס
 | |
| לידה |
7 ביוני 1917 טופיקה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
3 בדצמבר 2000 (בגיל 83) שיקגו, ארצות הברית |
| שם לידה | Gwendolyn Elizabeth Brooks |
| מדינה |
ארצות הברית |
| לאום |
אפרו-אמריקאים |
| מקום קבורה |
בית הקברות לינקולן בבלו איילנד, אילינוי |
| מקום מגורים |
South Side, טופיקה, אילינוי, Michigan Boulevard Garden Apartments |
| מקום לימודים |
מכללת קנדי-קינג, בית הספר התיכון אינגלווד, תיכון הייד פארק, תיכון ונדל פיליפס |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Jump Bad: a New Chicago Anthology |
| תקופת הפעילות |
מ-1930 |
| הושפעה מ |
לנגסטון יוז, ריצ'רד רייט |
| צאצאים |
נורה ברוקס בלייקלי |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
גוונדולין אליזבת ברוקס (באנגלית:Gwendolyn Elizabeth Brooks 7 ביוני 1917 –3 בדצמבר 2000) הייתה משוררת, סופרת ומורה אמריקאית, ממוצא אפרו-אמריקאי. יצירותיה מתארות בדרך כלל את חייהם של האנשים פשוטים בקהילתה. ב-1 במאי 1950 היא זכתה בפרס פוליצר לשירה עבור קובץ השירים "אני אלן" והייתה לאפרו-אמריקאית הראשונה שקיבלה פרס פוליצר. הייתה לאורך שנים רבות תושבת העיר שיקגו והחל מ-1968 עד יום מותה הייתה משוררת הבית (laureate poet) של מדינת אילינוי. ב-1986-1985 נבחרה כמשוררת הבית של ארצות הברית וב-1976 הייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהתקבלה לשורות האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| במקור באנגלית | בתרגום העברי של | |
|
And if sun comes. |
ואם יבוא השמש |
גוונדולין ברוקס נולדה ב-1917 בטופיקה, קנזס[1] כבת בכורה של דייוויד אנדרסון ברוקס וקזיה ברוקס לבית וימס. אמה של ברוקס הייתה פסנתרנית ומורה בבית ספר בטופיקה ובעלה שאף ללמוד רפואה אך לבסוף עבד כשוער בעסק למוזיקה כדי לפרנס את המשפחה. [2] [3] לפי סיפורים במשפחה בימי מלחמת האזרחים האמריקאית סבה מצד אביה ברח מעבדות והצטרף להצפון. [4] בימי ההגירה האפרו-אמריקאית הגדולה כשהייתה תינוקת בת ששה שבועות עברה משפחתה לגור בשיקגו. היא למדה שם בבית ספר יסודי פורסטוויל ברובע South Side. [5] ולאחר מכן בתיכון יוקרתי הייד פארק שתלמידיו היו רובם לבנים. הועברה משם לתיכון ונדל פיליפס שנועד לשחורים בלבד. לבסוף את לימודי התיכון סיימה בבבית ספר ששילב תלמידים לבנים ושחורים - התיכון אנגלווד. בנעוריה נחשפה ברוקס לעוולות רבות על רקע גזעני, מציאות המשתקפת ברבות מיצירותיה. כתבה מגיל ילדות ואמה עודדה אותו באומרה:"את תגיעי כמו פול לורנס דנבר בגרסה נשית". ברוקס שלחה שירים מחורזים והגיגים לעיתונים שונים. השיר הראשון שלה Eventide פורסם כשהייתה בת 13 במגזין American Childhood. כשסיימה את התיכון ב-1935 כבר הייתה כותבת קבועה בעיתון האפרו-אמריקאי The Chicago Defender לא רצתה ללמוד עוד ארבע שנות מכללה כי זה נראה לה מיותר בתור סופרת. ב-1936 סיימה תוכנית דו-שנתית במכללת Wilson Junior College, הידועה כיום כ Kennedy-King College. עבודתה הראשונה הייתה ככתבנית. בהמשך התפרנסה כמנהלת ליחסי ציבור באיגוד הלאומי ולקידום האנשים הצבעוניים (NAACP) בשיקגו.
הקריירה ספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד גיל 16 כתבה ופרסמה כ-75 שירים. בגיל 17 שלחה יצירות ל " « Lights and Shadows », מדור השירה של Chicago Defender. שיריה, שרבים מהם התפרסמו כאשר הייתה תלמידה במכללה, היו בלדות, סונטות מסורתיות ועד שירים בחרוזים חפשיים ובמקצבי בלוס. סופרים כמו ג'יימס ולדון ג'ונסון, ריצ'רד רייט ולנגסטון יוז שיבחו את שירתה ועודדו אותה להתמיד בכתיבה. ג'ונסון היה הראשון ששלחה לה את הביקורתוהחיובית כשהייתה בת 16.
ביצירתה תיארה ברוקס את חיי האנשים הפשוטים בשכונות ה"דאונטאון" של שיקגו. היא עצמה התגוררה בדירה קטנה בקומה השנייה של בניין בצומת בין שני רחובות. הסתקרנה לעקוב אחר המתרחש בשני הרחובות הסמוכים האלה וכדבריה "היה לה כבר מכך חומר בסיסי לעבודתה". ב-1941 ברוקס שכללה את כתיבתה והעשירה את הידע בתחום השירה בסדנעות לכיתבת שירה. אחת מהן קוימה על ידי אשה לבנה בקיאה בתחום הספרות, אינז קנינגהם סטארק. סטארק לימדה במרכז הקהילתי סאות' סייד. המשורר לנגסטון יוז פגשה שם את ברוקס כשהיא דיקלמה את "הבלדה של פרק מיי לי". ב-1944 הגשימה ברוקס את אחת משאיפותיה מילדות - כששני שירים שלה יצאו לאור במגזין Poetry בגיליון של חודש נובמבר. ב-1945 פרסמה בהוצאה Harper & Brothers את הקובץ הראשון לשירים A Street in Bronzeville (רחוב בברוזוויל) עם המלצות חמות מריצ'רד רייט. רייט כתב למו"ל" :
אין בו רחמים עצמיים, גם לא שאיפה לאפקטים. היא תופסת את המציאות ומשקפת אותה באמינות. היא קולטת בנקל את הפאתטיות של הגורלות הקטנים, יבבת הפצועים, התאונות הקטנות הפוקדות את חיי העניים המרודים ואת בעיית הדעות הקדומות סביב צבע העור בקרב השחורים
הספר התקבל בברכה בגלל תמונות החיים מחיי ברונזוויל הרקומות באותנטיות. המבקר פול אנגל ב"Chicago Tribune" כתב מאמר בקורת מתלהב עליו. הוא טען ששיריה של ברוקס הם לא יותר "שירה שחורה" מאשר שירתו של רוברט פרוסט היא "שירה לבנה". ב-1946 זכתה ברוקס במלגת גוגנהיים ראשונה ונכללה במגזין "Mademoiselle " ברשימת "עשר הנשים הצעירות של השנה"
קובץ השירה השני של ברוקס, "Annie Allen" (1949) התמקד בחייה וניסיונותיה של צעירה שחורה הגדלה בין נשות ברונזוויל. הספר זכה בפרס פוליצר ובפרס המגזין "Poetry" - פרס יוניס טיטיינס.
ב-1953 הוציאה לאור את הרומן שלה הראשון והיחיד Maud Martha המורכב מ-34 סיפורים קצרים, העוקבים אחרי חייה של אישה שחורה בשם מוד מרתה בראון - מילדותה ועד לגיל בוגר. מדובר באישה שאינה בוטחת בעצמה ומהרהרת על מהו מקומה בעולם. היא חוששת פחות מלהיות נחותה כמו להיחשב למכוערת, כפי שכתב הביוגרף של ברוקס, הרי ב. שו. מוד סובלת מדעות קדומות ומאפליה גם מצד אותם ההשחורים שגוון עורם יותר בהיר משלה. חוויה משקפת את חחויותיה האישיות של הסופרת. לקראת הסוף מוד מגיבה ומפנה את הגב לזבנית מתנשאת וגזענית. לדעתו של שו, נושא הספר הוא "ניצחון המושפלים". חוקרת מרי הלן וושינגטון ראתה בו "רומן על המרירות, הזעם, השנאה העצמית והשתיקה הנובעת מהדחקת הכעס".
ב-1967, שנת מותו של לנגסטון יוז, השתתפה ברוקס בוועידה השנייה של הסופרים השחורים באוניברסיטת פיק בנשוויל. שם כנראה התוודעה לפעילים ואמנים כמו אמאמו אמירי ברקה, דון ל.לי ואחרים שחשפו בפניה את פן הלאומנות התרבותית השחורה. מחקרים מאוחרים יותר גילו שבשיקגו הייתה ברוקס מעורבת למשך מספר שנים בפעילות שמאלית בשעיר ובעקבות המקארתיזם אימצה עמדות לאומניות שחורות על מנת להתרחק מקשריה הפוליטיים המוקדמים. עם תלמידיה בסדנה לכתיבה יוצרת נמנו גם כמה מחברי כנופיית הגגנסטרים השחורים Blackstone Rangers. ב-1968 היא כתבה את השיר,In the Mecca, פואמה ארוכה על אם המחפשת את ילדה שהלך לאיבוד בבניין מגורים בשיקגו. השיר היה מועמד לפרס הלאומי לספרי שירה.
ב-1972 יצא לאור הספר האוטוביוגרפי Report From Part One, הכולל זיכרונות, וינייטות, ריאונות וצילומים. חלק שני פורסם ב-1995, כשהייתה בת 80. יצירות אחרות כללו את Primer for Blacks (1980), Young Poet’s Primer (1980), To Disembark (1981), The Near-Johannesburg Boy, and Other Poems (1986), Blacks (1987), Winnie (1988), and Children Coming Home (1991).
פעילותה בהוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונה הראשון בהוראה אקדמית התרחש באוניברסיטת שיקגו, כשהתבקשה על ידי פרנק לונדון בראון ללמד קורס על הספרות האמריקאית. מאז המשיכה כל שאר חייה ללמד שירה וכתיבה יוצרת ברחבי ארצות הברית. לימדה במכללת קולומביה בשיקגו, באוניברסיטת נורת'איסטרן אילינוי, אוניברסיטת המדינה של שיקגו, מכללת אלמהרסט, אוניברסיטת קולומביה וסיטי קולג' של ניו יורק.
חייה האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1939 נישאה ברוקס להנרי לואוינגטון בלייקלי הבן, שאותו הכירה במועצת הצעירים של NAACP. נולדו להם שני ילדים:הנרי לואוינגטון בלייקלי השלישי ומורה ברוקס בלייקלי. הבן זוג של ברוקס נפטר ב-1996. [6] בנה, הנרי, שירת ב-1964-1961 במרינס בהתחלה בבסיס המיון בסן דייגו ואחר כך בקניוהי ביי. בתקופה זו לימדה ברוקס את כלתה, קתלין הרדימן, כתיבת שירה. הצעירים התחתנו ב-1965.[7]
גוונדולין ברוקס נפטרה מסרטן בביתה בשיקגו ב-3 בדצמבר 2000 בגיל 83. היא הובאה לקבורה בבית הקברות לינקולן במחוז קוק. [8]
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1946 - מלגת גוגנהיים בשירה
- 1946 - הפרס איוניס טייטיינס של המגזין Poetry
- 1950 - פרס פוליצר לשירה[9]
- 1968 -2000 משוררת הבית של מדינת אילינוי
- 1969 - פרס אניספילד-וולף לספרים - עבור In the Mecca. Poems[10]
- 1973 - יועצת כבוד לספרות אמריקאית בספריית הקונגרס של ארצות הברית
- 1976 חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות
- הפרס שלי של האגודה לשירה של אמריקה (Poetry Society of America)[12]
- 1981 - בית ספר תיכון בהארווי (אילינוי), נקרא על שמה.
- 1985 -1986 - יועצת לשירה של ספריית הקונגרס, משוררת הבית של ארצות הברית, אחרי קארל סנדברג
- 1988 - נבחרה להיכל התהילה הלאומי לנשים בארצות הברית[13]
- 1989 - מדליית רוברט פרוסט של האגודה לשירה של אמריקה על מפעל חייה[14]
- 1994 - נבחרה להציג הרצאת ג'פרסון בחסות הקרן הלאומית למדעי הרוח
- 1994 - מדליית הקרן הלאומית לספרים על תרומה מיוחדת לספרות האמריקאית[15]
- 1995 - המדליה הלאומית לאומנויות[16]
- עיטור המסדר לינקולן - עיטור הכבוד הגבוה ביותר של מדינת אילינוי[17]
- 1999 עמיתה של אקדמיית המשוררים האמריקאים עבור הישגים מיוחדים בשירה[18]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1969 - הוענק לראשונה הפרס גוונדולין ברוקס לספרות יפה - לסופרת איוג'יניה קולייה
עבור הסיפור "מיריגולדס" [19]
- נקראו על שמה:
- 1970 - מרכז לתרבות של אוניברסיטת וסטרן אילינוי במקומב, אילינוי
- 1990 - המרכז לספרות שחורה ולכתיבה יוצרת של אוניברסיטת המדינה של שיקגו[20]
- 1995 - בית ספר יסודי באורורה, אילינוי[21]
- 2001 - מכללת מכינה אקדמית בשיקגו
- 2002 - בית ספר חטיבת ביניים באוק פארק, אילינוי[22]
- 2003 - ספרייה ציבורית בספרינגפילד, אילינוי[23]
- 2004 - פארק היאסינת בשיקגו והוקם פסל לזכרה[24]
- 2012 - דואר ארצות הברית הנפיק בול דואר עם דיוקנה[25]
מבחר יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- A Street in Bronzeville, Harper, 1945.
- Annie Allen, Harper, 1949.
- Maud Martha, Harper, 1953.
- Bronzeville Boys and Girls, Harper, 1956.
- The Bean Eaters, Harper, 1960.
- We Real Cool, Brooks Press, 1960.
- In the Mecca, Harper, 1968.
- For Illinois 1968: A Sesquicentennial Poem, Harper, 1968.
- Riot, Broadside Press, 1969.
- Family Pictures, Broadside Press, 1970.
- Aloneness, Broadside Press, 1971.
- Report from Part One: An Autobiography, Broadside Press, 1972.
- Black Love, Brooks Press, 1982.
- Mayor Harold Washington; and, Chicago, the I Will City, Brooks Press, 1983.
- The Near-Johannesburg Boy, and Other Poems, David Co., 1987.
- Winnie, Third World Press, 1988.
- Report from Part Two, Third World Press, 1996.
- In Montgomery, and Other Poems, Third World Press, 2003.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוונדולין ברוקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.britannica.com/biography/Gwendolyn-Brooks אנציקלופדיה בריטניקה]
- ^ [ https://www.kcur.org/arts-life/2017-06-07/renowned-poet-gwendolyn-brooks-time-in-kansas-was-short-but-worth-a-birthday-party באתרNPR in Kansas City]
- ^ באתר www.modernamericanpoetry.org
- ^ George Kent - A Life of Gwendolyn Brooks University Press of Kentucky isbn=978-0-8131-2800-9y
- ^ Columbus Salley - The Black 100:A Ranking of the Most Influential African Americans 1999]
- ^ בעיתון Chicago Tribune ב-6 ביולי 1966
- ^ 1993 G.Kent עמ' 54-55,184
- ^ [https://www.chicagotribune.com/news/ct-lincoln-cemetery-blue-island-notable-graves-20210723-ke7n57ifyfg6pd6akwaz4tsi6a-story.html ב Chicago Tribune ב-21 ביולי 2021]
- ^ מאה שנה להולדתה של גוונדולין ברוקס באתר NRP 29 במאי 2017
- ^ ב-7 באוגסוט 2020 באתר wolf.org.books
- ^ Trudier Harris - Afro-American Writers 1940-1955 Dictionary of Literary Biography vol,76 p.23 1988
- ^ באתר poetry societyof America 24 בינואר 2015
- ^ באתר archive
- ^ באתר Poetry Society of America
- ^ [https://web.archive.org/web/20110310053959/http://www.nationalbook. באתר national book 20 במרץ 2011]
- ^ באתר National Endowment for the Arts
- ^ באתר אקדמיית לינקולן של מדינת האילינוי 1997
- ^ באתר אקדמיית המשוררים האמריקאים
- ^ באתר oxfordamerican
- ^ [ https://web.archive.org/web/20150225055321/http://www.csu.edu/gwendolynbrooks/ באתר אוניברסיטת המדינה של שיקגו 25 בפברואר 2015]
- ^ באתר הספרייה הדיגיטלית למחקר ההיסטוריה של אילינוי 25 בנובמבר 2011
- ^ [ https://web.archive.org/web/20170627232732/http://www.op97.org/brooks/History.cfm באתר op97.org]
- ^ [illinoishttps://web.archive.org/web/20170607115305/http://www.cyberdriveillinois.com/departments/library/ באתר cyberdriveillinoisă]
- ^ [https://hof.org/inductees/profile/gwendolyn-brooks באתר chicagoliterary]
- ^ https://web.archive.org/web/20120502223059/http://www.chicagotribune.com/news/columnists/ct-met-schmich-0502-20120502,0,3357157.column באתר chicago tribune ב-3 במאי 2012]