גולדה בנצ'יק
 | |
| גולדה בנצ'יק | |
| לידה |
10 במאי 1912 קישינב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
10 במאי 1944 (בגיל 32) שטוטגרט, גרמניה הנאצית |
| מדינה |
רומניה |
| מקום קבורה | קרלסרוהה |
| מקום מגורים | קישינב |
| כינויים נוספים | אולגה בנצ'יק |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית הרומנית |
| בן זוג | אלכסנדרו ז'ר |
  | |
גולדה "אולגה" בנצ'יק (ברומנית: Golda "Olga" Bancic; 10 במאי 1912 - 10 במאי 1944) הייתה קומוניסטית ממוצא יהודי ולוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית. היא הייתה אשתו של אלכסנדרו ז'ר.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גולדה בנצ'יק נולדה בקישינב, האימפריה הרוסית וכעבור כמה שנים, ב-1918 החבל (בסרביה) סופח לרומניה. גולדה או בשם הרוסי "אולגה", שנולדה במשפחה של יהודים עניים, עבדה בבית מלאכה לתפירת מזרנים ובגיל 12 נעצרה לראשונה באשמת השתתפות בשביתה. למרות גילה הצעיר הוכתה ונכלאה. היא המשיכה לפעול במסגרת ארגוני העובדים ולהשתתף בשביתות והפגנות. היא נישאה למשורר הקומוניסטי אלכסנדרו ז'ר ויחד פעלו במסגרות של פועלים. בשנת 1933 נעצרה במהלך הפגנה אנטי פשיסטית ונידונה לכמה חודשי מאסר. לאחר שחרורה החליטו השניים לעזוב את רומניה ובשנת 1938 עברו לצרפת, שם פעלה במתן סיוע לפליטים הרפובליקנים של מלחמת האזרחים בספרד (בעלה נלחם שם לצד הרפובליקנים) ובהעברת נשק לצד הרפובליקני.
בשנת 1939 ילדה את בתה, דולורס, הקרויה על שם הלוחמת הקומוניסטית הספרדייה, דולורס איברורי שכונתה La Pasionaria. לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית הצטרפה לתנועת ההתנגדות הצרפתית ופעלה באזור פריז במסגרת הקבוצה המפורסמת של מיסאק מנושיאן, F.T.P. – M.O.I. - Francs-Tireurs Partisans שפעלה במסגרת Main d’Oeuvre Immigrée, הגלגול החדש של מה שהיה Mouvement Ouvrier International עם אותם ראשי תיבות.
הקבוצה כללה מעט יותר מעשרים לוחמים, מרביתם מהגרים וכמחציתם יהודים. במסגרת תפקידיה בקבוצה, גולדה בנצ'יק, במסווה שם הקוד Pierrette, הרכיבה פצצות והעבירה חומרי נפץ וכלי נשק ממקום למקום, לפי הצרכים המבצעיים. הקבוצה ביצעה במהלך 20 חודשים 229 פעולות מזוינות, כולל חיסולו של גנרל אס אס יוליוס ריטר, הממונה על עבודות הכפייה. במהלך התקופה הזאת מסרה גולדה את בתה למשפחה כפרית והייתה מבקרת אותה רק בשבתות.
בנובמבר 1942 נעצרו על ידי הגסטפו 23 מפעילי הקבוצה ובהם גם גולדה בנצ'יק שנעצרה בשעה שנפגשה עם אחד מראשי הקבוצה, מרסל ראימן (Marcel Rayman). אחרי משפט מהיר הוצאו להורג ביריה כל הגברים. על פי חוקי צרפת לא היה עונש מוות לנשים, לכן אולגה הועברה לשלטונות גרמניה הנאצית בשטוטגרט, ששפטו אותה מחדש ודנו אותה למוות. גם אחרי שנידונה למוות נמשכו חקירותיה בעינויים, אך היא לא הלשינה על חבריה. בעמוד 103 של המדריך למשפט פלילי של הוורמכט נכתב:[דרושה הבהרה]
...חולי נפש ונשים בהריון לא יכולים להיות נידונים למוות; ביום גזר הדין השופט קובע את השעה והמקום של ביצוע גזר הדין ומוסר אותם למעוניינים בכך, אך לא לנידונים: ביצוע גזר הדין של הגברים נעשה בירי ושל הנשים בעריפה.
ב-20 במרץ 1944 היא הועברה לקארלסרוהה לתא מואר יום ולילה. לגולדה נודע על גזר דינה מכך שארוחותיה שופרו וניתנו לה סיגריות ואלכוהול באופן חופשי. ביום הולדתה ה-32, בשעה 5:00 בבוקר, הוצאה להורג באמצעות גיליוטינה. לפני מותה היא כתבה מכתב פרידה לבתה הפעוטה, מכתב שהשתמר למרות הגלגולים שעבר ולבסוף הצלב האדום העביר אותו לידי הבת.
רומניה הקומוניסטית התגאתה בה ופיארה אותה ורחובות נקראו על שמה, אך לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי שונו שמות הרחובות, הלוחות עם שמה נעקרו ממקומם והיא אינה מוזכרת עוד.
