גולדה מילוסלבסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גולדה מילוסלבסקי
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

גולדה מילוֹסְלַבְסקי[1] (1853 - ז' בתשרי תרס"ז, ספטמבר 1906) הייתה ממייסדי המושבה נס ציונה ומהדמויות המרכזיות בשנים הראשונות של המושבה.

ילדותה ובגרותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם גולדה ליוברסקי בעיר ניקופול שבפלך חרסון, בדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה). בילדותה למדה חומש ב"חדר", דבר שהיה נדיר באותם הימים, משום שככלל, רק בנים למדו ב"חדר". סיפורי התנ"ך על ארץ הקודש וסיפורי גבורתה של דבורה הנביאה עוררו את אהבתה לארץ ישראל ואת הרצון לעלות אליה[2]. בבגרותה נישאה לדב מילוסלבסקי, סוחר תבואות שהתאלמן ונותר עם בת יחידה ושמה שרה. מילוסלבסקי גידלה וחינכה את שרה כבת[3]. שרה, בתה החורגת, היא סבתא רבתא של איש העסקים נוחי דנקנר (סבתה של אמו זהבה דנקנר).

גולדה ודב מילוסלבסקי, יאלטה (חצי האי קרים), רוסיה

העלייה לארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהגיעה שרה לבגרות, נהג המורה שלמה יפה (1847–1904)[4] לפקוד את ביתם של דב וגולדה מילוסלבסקי, כדי לבקש את ידה. על אף שהיה מבוגר משרה בעשרים שנה ואף מבוגר מגולדה מילוסלבסקי בשש שנים, קיבלה אותו המשפחה. מילוסלבסקי הזדהתה עם קריאתם של חברי ביל"ו לעלות לארץ ישראל, ולנוכח הרדיפות של היהודים ברוסיה החליטה לעשות זאת בעצמה. דב מילוסלבסקי, שלקה אז בלבו, התנגד, ולנוכח עסקיו שפרחו דחה את חלומה של אשתו: "כל זמן שלא יגרשוני מכאן בכוח הזרוע – לא אעזוב את 'ארץ החיים' לנוד אל 'ארץ המתים'"[5]. כעבור שנה, בשנת 1883 התרצה ובני הזוג עלו לארץ ישראל. הם הגיעו למושבה ראשון לציון בת השנה, והתיישבו זמנית בביתו של אחד מעשרת מייסדיה. דב מילוסלבסקי חלה שוב, וביקש מאשתו שתי בקשות: האחת, שלא יהיה הראשון להיטמן באדמת המושבה הצעירה שאין בה עדיין בית עלמין, וגם לא ביפו שעשתה עליו רושם עגום, אלא בהר הזיתים בירושלים. השנייה: לזרז את מועד עלייתם של בתו וחתנו. כאשר נפטר, מילאה מילוסלבסקי את בקשותיו וחזרה לרוסיה לשכנע את שרה ושלמה יפה לעלות לארץ ישראל[6]. הריונה של שרה והולדת בניה עיכבו את עלייתם ורק לאחר כשנתיים, ב-1886, הגיעו לארץ ישראל. כשהגיעה המשפחה ליפו, יצאה מילוסלבסקי לראשון לציון, במטרה לגור בביתם של מינדל ולוי יצחק אייזנבנד, אך לנוכח המחאה שפרצה כנגד שיטת האפוטרופסות שהנהיג הברון רוטשילד במושבות, גילתה כי בני הזוג אייזנבנד עתידים לעזוב את המושבה וחזרה ליפו כדי למצוא נחלה אחרת להתיישבות.

עבודתה החקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותה בראשון לציון שמעה על ראובן לרר, שהתנחל בוואדי חנין (שמשמעותו "עמק השושנים"). הוא כינה את המקום "נחלת ראובן" וחיפש מתיישבים שיקנו ממנו חלקת אדמה ויצטרפו למניין שם. לשם כך הפיץ ביפו "קול קורא" להצטרפות לנחלה. משה סמילנסקי מספר כי "בראשונה מצא הקול הד בלב אדם שאינו יכול היה להצטרף למניין: אישה אחת, אשר רוח הקודש בתוספת של הרפתקנות גרו בשכנות בלבה, גולדה מילוסלבסקי"[7]. מילוסלבסקי שכנעה את חתנה שלמה יפה להגיע לנחלה ולתרום למניין. היא נקשרה למקום, הקפידה לכנותו "נחלת ראובן" ולא בשמו המקורי ואדי אל חנין[8] וקנתה מלרר נחלה בגודל 60 דונם: 47 נתנה לשלמה ושרה יפה, ו-13 השאירה לעצמה, בהם נטעה במו-ידיה כרם וגרה בצריף בפרדס של לרר. במשך היום עבדה בעצמה בכרם שנטעה ובשובה לעת ערב טיפחה ליד הצריף גינת ורדים, "כדי להחזיר לעמק את שושניו", כך אמרה. לימים הפיקה מכרמה יין. בעבודתה במושבה מילאה מילוסלבסקי תפקיד כפול: הן עבודה חקלאית, בדומה לגברים, והן עבודות הבית. בכתביו מתאר משה סמילנסקי כיצד נשאה את סבלה, לא פחות מהגברים שעבדו את האדמה[8]. עם זאת, התמידה בעידוד בני משפחתה לעלייה, וכך הגיעו למושבה אחיו של בעלה המנוח, מאיר וזבולון, עם רעייתו ליובה וילדיהם בוריס, אוליה ואסתר שנולדה כבר בארץ[6].

ביתה של גולדה מילוסלבסקי ומשפחתה במושבה נס ציונה

ביקורו של הרצל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ביקורו של בנימין זאב הרצל בארץ-ישראל בשנת 1898, ביקר ב"נחלת ראובן" בדרכו לרחובות. במהלך ביקור זה ביקר גם בצריפה של גולדה מילוסלבסקי ובגינתה, ממנה ליקטה זר שושנים אותו הגישה לאורח המכובד. מפגש זה מתועד במכתב אישי אותו שלח לה הרצל ובו כתב בהערכה על פעולותיה והכנסת האורחים שלה. מכתב זה מוצג כיום בתמונה בתצוגת "בית ראשונים" בנס ציונה[9].

תרומתה למושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטרה לסייע למתיישבים שסבלו ממחסור, החליטה לייסד גמ"ח, ולצורך כך אספה כספים מיהודים בצרפת, גרמניה ורוסיה. בין השאר התכתבה עם אחד העם, שבאחד מביקוריו בארץ ישראל התארח בביתה[10]. היא השתתפה באסיפות האיכרים במושבה, ידעה להציג בבהירות את טענותיה, ניחנה בכישרון רטורי והייתה בין הראשונים שדיברו עברית. כישרונה זה והופעותיה בציבור, העלו את קרנה בקרב אנשי המושבה, שנהגו לכנותה "אמא גולדה" בשל דאגתה הגדולה לאנשי המושבה והתפתחותה[5].

מותה והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולדה מילוסלבסקי נפטרה בשנת 1906 בגיל 53. היא נקברה בראשון לציון, מאחר שב"נחלת ראובן" עדיין לא היה אז בית עלמין. לאחר מותה פורסם בעיתון "השקפה" הספד:

כיכר "המניין הראשון" בנס ציונה לזכרם של מייסדי נס ציונה וביניהם המייסדת גולדה מילוסלבסקי

ביום השלישי בבקר ו' תשרי הביאו פה לקברות את האשה גולדה מלוסלפסקי מואדי אל-חנין. היתה לויה גדולה מכל אזרחי המושבה אשר נתנו להאשה הנכבדה הזאת הכבוד האחרון. מי שהכיר את האשה הזקנה, החובבת ציון הגדולה, אשר הקריבה את כל חייה רק להיות בא"י אף כי היה ביכלתה לבלות שנותיה בחיים מאֻשרים בחו"ל. ברוב חִבּה לארצה ולעמה ולהמושבה הקטנה ואדי חנין בנתה לה בידיה בית קטן ובידים נטעה לה כרם ותיַסד מוסדות שונות במושבה והיתה חביבה לכל בני המושבה. מי עבר את המושבה ואדי חנין ולא סייר את הבית הקטן של האלמנה גולדה מילוסלפסקי? זכורני כשעברתי פעם את המושבה ובִקרתי את הזקנה בשנה שהאיש הגדול דר' הרצל היה פה ותספר לי בשמחה כי דר' הרצל בִּקר אותה ותשתְּ לחיים עמו מן היין אשר היא בעצמה עשתה. ותחלוף אחרי כן אתי מכתבים בדבר אידיאלים שונים. דר' הרצל אמר לה בצאתו לוא היו לנו הרבה נשים כאלה... ככה נקטפה גם הזקנה הזאת מן החיים, וראוי כי שמה יכתב בדברי הימים שלנו בא"י[11].

בשנת 2011 הוזכר שמה והונצח עם בניית כיכר "המניין הראשון" בעיר נס ציונה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרשון גרא, אדמה ללא תנאי, תל אביב: הוצאת בית ראשונים, 1989.
  • אבנר כהנוב, שאו נס ציונה:, נס ציונה: א' כהנוב, תשנ"ח 1998
  • יהודית הררי, אשה ואם בישראל, תל אביב: מסדה, 1958, עמ' 258.
  • אריה חשביה, נס ציונה: עיר עם לב של מושבה, פתח תקווה: עיריית נס ציונה, 2003.
  • משה סמילנסקי, משפחת אדמה, כרך ראשון, תל אביב: עם עובד, 1953, עמ' 234–238.
  • משה סמילנסקי, נס ציונה - שבעים שנות חייה, תל אביב: המועצה המקומית נס ציונה, 1953.
  • יואב רגב, נס ציונה: 110 שנותיה, תל אביב: עירית נס ציונה, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גולדה מילוסלבסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמה נכתב גם: מילוסלאבסקי, מילוסלבסקה (סיומת סלאבית לאישה), מילוסלפסקי (תעתיק פונטי).
  2. ^ אבנר כהנוב, שאו נס ציונה:, נס ציונה: א' כהנוב, תשנ"ח 1998, עמ' 21.
  3. ^ על שרה יפה (מילוסלבסקי) ראו: דוד תדהר (עורך), "שרה יפה (מילוסלבסקי)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1426; על בנה דב יפה: דוד תדהר (עורך), "דב יפה", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2162; על חתנה דב (בוריס) מילוסלבסקי: דוד תדהר (עורך), "דב (בוריס) מילוסלבסקי", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2203.
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "שלמה יפה", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 394.
  5. ^ 5.0 5.1 סמילנסקי, משה, משפחת אדמה, כרך ראשון, תל אביב: עם עובד, 1953, עמ' 234-238.
  6. ^ 6.0 6.1 גרא, גרשון, אדמה ללא תנאי, תל אביב: הוצאת בית ראשונים, 1989, עמ' 154-156.
  7. ^ סמילנסקי, משה, נס ציונה: שבעים שנות חייה, תל אביב: המועצה המקומית נס ציונה, 1953, עמ' 21.
  8. ^ 8.0 8.1 סמילנסקי, משה, נס ציונה: שבעים שנות חייה, תל אביב: המועצה המקומית נס ציונה, 1953, עמ' 23.
  9. ^ הרצל, בנימין, זאב, "מכתב לגולדה מילוסלבסקי", 3 בינואר 1899, תיק ע"ש גולדה מילוסלבסקי, ארכיון "בית ראשונים", נס ציונה.
  10. ^ מילוסלבסקי, גולדה, "מכתב לאחד העם", 9 בדצמבר 1900, תיק ע"ש גולדה מילוסלבסקי, ארכיון "בית ראשונים", נס ציונה.
  11. ^ ראשון לציון, השקפה, 3 באוקטובר 1906