גולניאדה
גולניאדה (ברומנית: Golaniada) הוא כינוי עממי להפגנות האופוזיציה שהתקיימו בכיכר האוניברסיטה, בבוקרשט, בירת רומניה, בתקופה שבין 22 באפריל עד 15 ביוני 1990. אלה היו הפגנות של סטודנטים ואינטלקטואלים שהביעו את חוסר שביעות רצונם מהתפתחות החיים הפוליטיים ברומניה לאחר המהפכה הרומנית. האירועים נפסקו לאחר התערבות אלימה של כורים שהובאו לשם כך לבוקרשט.
הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה הרומנית פרצה לאחר שכמעט כל מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה החליפו את השלטון הקומוניסטי בשלטון דמוקרטי יותר. החלפת השלטון ברומניה הייתה כרוכה בשפיכות דמים וראשי השלטון הקודם, הזוג צ'אושסקו, הוצאו להורג לאחר משפט חפוז. השלטון הקומוניסטי לא איפשר קיומה של אופוזיציה, לכן, כשהשלטון הקודם נפל, השלטון החדש שהוקם היה מורכב מאנשי עלית שהיו חלק מהשלטון הישן וחברים במפלגה הקומוניסטית. חברות במפלגה הקומוניסטית, בתקופת השלטון הקומוניסטי, הייתה תנאי מוקדם להתקדמות מקצועית ולקבלת תפקידי ניהול, כך שכל בעל ניסיון ניהולי היה חבר במפלגה הקומוניסטית.
חזית ההצלה הלאומית (ברומנית: Frontul Salvării Naționale, FSN), גוף שהוקם על מנת למשול ברומניה בשבועות הראשונים שלאחר המהפכה, אפשר חזרת המפלגות ההיסטוריות המפלגה הלאומית ליבראלית ומפלגת האיכרים הנוצרית דמוקרטית (ברומנית Partidul Național Țărănesc Creștin, PNȚCD, Democrat ) ואת הקמתן של מפלגות חדשות. מפלגות אלה הרכיבו את האופוזיציה שניהלה את המאבק נגד הממשלה שהגיעה לשלטון לאחר הבחירות שהתקיימו ב־20 במאי 1990 ונגד הנשיא הנבחר יון איליאסקו.
מיכאי הראשון, מלך רומניה, שהודח מכיסאו בסוף 1947 וחי מאז בגולה, הביע רצונו לשוב לרומניה, אך לא ניתן לו היתר לכך. חסידי המונרכיה ברומניה התמרמרו ומחו על כך.
האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
החל מ-22 באפריל התחילה סדרה של הפגנות ומחאות שנערכו בכיכר האוניברסיטה ברציפות במהלך 53 ימים. התביעה העיקרית של המפגינים והמוחים הייתה יישום סעיף 8 של הכרזת טימישוארה, סעיף שתבע מניעת השתתפותם בחיים הפוליטיים של הפעילים הקומוניסטים וקציני הסקוריטטה במהלך שלוש מערכות הבחירות הבאות. האזור של כיכר האוניברסיטה הוכרז על ידי המפגינים כ"אזור חופשי מנאו-קומוניזם". המרפסת של הפקולטה לגאולוגיה של אוניברסיטת בוקרשט, הפונה אל הכיכר, הפכה לבימת נואמים עבור אישים שונים וגם אנשים מהשורה, שבאו לדבר אל קהל המוחים והמפגינים. בתמיכה להפגנות פורסמה הצהרה של 27 אנשי תרבות בהם פעילים בחברה האזרחית (גבריאל אנדרסקו, דוינה קורניאה, ראדו פיליפסקו), עיתונאים (קורנל ניסטורסקו, אוקטביאן פאלר), מאמרים (גבריאלה אדמשטיאנו, אנה בלנדיאנה, פטרו קריצה, שטפן אוגוסטין), יון בוגדן לפטר, רומולוס רוסאן), אמנים חזותיים (הוריה ברנע, סורין דומיטרסקו, מיהאי סטשנסקו), שחקנים (אירינה פטרסקו, פלורין זמפירסקו, מריאנה מיחו), מוזיקאים (קורנליו סזאר, תיאודור גריגוריו, ג'וני רדוקאנו), מדענים (קורנליו סזאר, תאודור גריגוריו, ג'וני רדוקאנו), מדענים (אדמונד ניקולאו) ובמאים (לוסיאן פינטילי).
ב-20 במאי 1990 נערכו בחירות כלליות ברומניה וחזית ההצלה הלאומית ומנהיגה יון איליאסקו זכו בניצחון מוחץ. בעקבות הניצחון הזה בבחירות, ליגת הסטודנטים הרומנים הודיעה על פרישתה מההפגנות בכיכר האוניברסיטה. בכיכר נותרו כמאתיים וחמישים מוחים, חלקם שובתי רעב.
אטימולוגיה של גולניאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות ההפגנות שהתקיימו בין 13 ל-15 באפריל 1990 בכיכר האוניברסיטה, התכנסה המועצה הזמנית של האיחוד הלאומי לדון באירועים ובפורום זה, ביום 25 באפריל 1990, נשא נשיא רומניה יון איליאסקו נאום בו כינה את המפגינים בשמות גנאי "חוליגנים" (ברומנית: huligani) ו"ארחי פרחים" (ברומנית: golani). הנאום פורסם ברבים והמפגינים, שתייחסו בהתרסה לדבריו, הפכו את הכינוי הפוגעני "גולני" לתואר כבוד. רבים נשאו כרזות ושלטים בהם הגדירו את עצמו כ"גולן" ביחיד או "גולני" ברבים. בשלטים היו כיתובים דוגמת: "גולן פרופסור", "כולנו גולנים" וההפגנות כונו בהשאלה גולניאדות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גולניאדה בתמונות באתר מינריאדה (ברומנית)
- כיכר האוניברסיטה היא לא שם, כיכר האוניברסיטה היא אז באתר adevarul.ro. (ברומנית)
- המינריאדות של שנת 1990 - דמוקרטיה תחת אלות (ברומנית)
- כיכר האוניברסיטה - אזור אפס של הסולידריות (ברומנית)