גוסטב יאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב יאני
Jány Gusztáv
Jány Gusztáv.jpg
לידה 21 באוקטובר 1883
ראיקה, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 26 בנובמבר 1947 (בגיל 64)
בודפשט, הרפובליקה ההונגרית השנייה הונגריה (1946–1949, 1956–1957)הונגריה (1946–1949, 1956–1957) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית לודוויקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית צבא האימפריה האוסטרו-הונגרית
הונגריה (1920–1945)הונגריה (1920–1945) צבא הונגריה
תקופת הפעילות 19051945 (כ־40 שנה)
דרגה קולונל גנרל
תפקידים בשירות
מפקד הארמייה השנייה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
המלחמה ההונגרית-הרומנית
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קולונל גנרל גוסטב יאן (נולד כגוסטב האוצינגר ; 21 באוקטובר 188326 בנובמבר 1947) היה קצין הונגרי במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר פיקד על הארמייה ההונגרית השנייה בקרב סטלינגרד. לאחר המלחמה הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה והוצא להורג על ידי כיתת יורים. הוא זוכה לאחר מותו בשנת 1993 על ידי בית המשפט העליון של הונגריה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאני נולד כגוסטב האוצינגר ב-21 באוקטובר 1883 בראיקה, שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, למשפחה ממוצא גרמני-פולני. אביו, שאנדור (אלכסנדר) האוצינגר, היה חנווני וחקלאי. בשנת 1896 עברה המשפחה לבודפשט.

בשנים 19021905 למד האוצינגר באקדמיה הצבאית של פשט לודוביקה. לאחר סיום לימודיו, הוא הפך ללויטננט בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית. מ-1909 עד 1912 האוצינגר למד באקדמיה הצבאית הטרזיאנית בווינר נוישטאדט.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, האוצינגר שירת בעיקר בתור קצין מטה בגליציה והועלה לדרגת האופטמן בנובמבר 1914. בשנת 1918 הועבר למשרד המלחמה.

בין המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפברואר 1919 האוצינגר השתתף במלחמת הונגריה-רומניה תחת פיקודו של קולונל קארוי קראטוצ'וויל. הדיוויזיה נכנעה ב-29 באפריל 1919 ונלקחה בשבי הרומנים. האוצינגר לא שב מהשבי עד סוף אוגוסט 1920.

באוקטובר 1920 מונה לראש מטה הדיוויזיה שהוצבה בדברצן. ב-17 ביוני 1924 הוא קיבל את תואר האצולה ויטז (אביר), ובאותה תקופה הוא שינה את שם משפחתו לשם נעוריה של אמו, יאן.

בספטמבר 1931 חזר יאן לאקדמיה לודוביקה כמדריך והיה מפקד האקדמיה הצבאית בין השנים 19321936. את השנים שנותרו עד למלחמת העולם השנייה בילה יאן בשירות החיילים ובקנצלרית הצבאית של העותר אדמירל מיקלוש הורטי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1940 מונה יאן למפקד הארמייה השנייה. הפעולה הצבאית הראשונה של צבא זה הייתה כיבוש טרנסילבניה בספטמבר 1940 לאחר הבוררות השנייה בווינה.

בראשית אפריל 1942 נשלחה הארמייה לחזית המזרחית, וסופחה לקבוצת ארמיות דרום הגרמנית. בסוף יוני וראשית יולי 1942 השתתפה הארמייה בשלב הראשון של מתקפת הקיץ הגרמנית בדרום רוסיה (מבצע כחול), ונטלה חלק בקרבות סביב העיר וורונז' על נהר הדון, ביחד עם ארמיית הפאנצר הרביעית הגרמנית. לאחר מכן הוצבה הארמייה להגן על האגף השמאלי של קבוצת ארמיות B מפני התקפת נגד סובייטית, ותפסה עמדות על נהר דון מצפון-מערב לארמייה האיטלקית השמינית, בין נוביה-פוקרובקה לרוסשה.

ב-16 בדצמבר 1942 פתח הצבא הסובייטי במבצע סטורן קטן, והבקיע את החזית הגרמנית בנקודת התפר בין הארמייה האיטלקית השמינית והארמייה ההונגרית השנייה. ב-13 בינואר 1943 פתח הצבא הסובייטי במתקפה גדולה נוספת, שנועדה לשחרר את העיר חרקוב, בהשתתפות כוחות משלוש חזיתות (וורונז', בריאנסק והדרום-מערבית). הארמייה ההונגרית השנייה, שהותקפה על ידי כוחות עדיפים בהרבה, כותרה באזור סוובודה והושמדה כמעט לחלוטין. היא ספגה כ-200 אלף אבדות (100 אלף הרוגים, 35 אלף פצועים ו-60 אלף שבויים) וחדלה מלהתקיים ככוח לוחם. בסוף מאי 1943 הוחזרו שרידי הארמייה (40 אלף חיילים מתוך מצבה מקורית של כ-250 אלף) להונגריה והארמייה פורקה באופן רשמי.

ב-31 במרץ 1943 קיבל יאן את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל על פעולותיו. במאי 1943 הוא חזר עם שרידי הארמייה מרוסיה. הוא התקבל בטקס בבית, אך הוחלף כמפקד. יורשו כמפקד הארמייה השנייה היה גזה לקאטוש. יאן כבר לא קיבל תפקיד חדש, ובסתיו 1943 הוא פרש לבקשתו.

יאן חי בבודפשט עד נובמבר 1944 ואז ברח מהחזית המתקרבת עם אשתו החולה לגרמניה, שם נכנע לחיילי הצבא האמריקאי באיכנדורף ב-1 במאי 1945 והפך לשבוי מלחמה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 ביוני 1945 גורש יאני מהצבא ההונגרי בהיעדרו. הוא שוחרר מהשבי האמריקני בשנת 1946 ועבד כסנדלר בבוואריה. לאחר מותה של אשתו, הוא חזר מרצון להונגריה באוקטובר 1946, אם כי האמריקאים הציעו לו להישאר בגלות במערב אירופה והוא הוזהר מפני משפט. יאן נעצר במהרה בהונגריה. בית המשפט העממי בהונגריה גזר עליו מוות בגין פשעי מלחמה בספטמבר 1947. יאן ויתר על עתירת חסד והוצא להורג בירי ב-26 בנובמבר 1947.

בראשית שנות התשעים הועלו טענות לפיהן יאן אחראי באופן אישי לסבלם ורציחתם של רבבות צעירים יהודים הונגרים. עם זאת, יש ראיות כי יאן מחה בפני גנרל-אוברסט הנס פון זלמות נגד ההתעללות והרצח של עובדי הכפייה היהודים על ידי האס אס.

בשנת 1993 יאן זוכה לאחר מותו על ידי בית משפט צבאי בהונגריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב יאני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]