גוסטב לה בון
גוסטב לה בון (בצרפתית: Gustave Le Bon; 7 במאי 1841 - 13 בדצמבר 1931), פסיכולוג וסוציולוג צרפתי, שחקר את תחום הפסיכולוגיה החברתית, ובמיוחד את השפעות הלאומיות והפסיכולוגיה של ההמון.
לה בון נולד בעיר נוז'אן-לה-רוטרו במחוז אר-א-לואר שבצפון צרפת. לאחר שסיים את לימודי הרפואה סייר ברחבי אירופה, אסיה וצפון אפריקה וכתב ספרים בנושאי ארכאולוגיה ואנתרופולוגיה. הצלחתו הראשונה הייתה יצירתו "החוקים הפסיכולוגיים של התפתחות העמים" (1894). בספרו זה הוא פיתח את ההשקפות כי ההיסטוריה היא תוצאה של מאפיינים לאומיים וגזעיים, וכי הכוח השולט בהתפתחות החברתית איננו ההיגיון כי אם הרגשות. בספרו הנודע "הפסיכולוגיה של ההמון" (1895) הוא טוען כי אישיותו של היחיד נטמעת בדעת הקהל השולטת, נוטה לקונפורמיזם וחלשה מבחינה הגיונית. הוא הראה שהתנהגות ההמון היא רגשית מעיקרה, מבוססת על מיתוסים, דימויים וסמלים, ונוטה לנהות אחר מנהיגים.
גוסטב לה בון נפטר בפריז ב-1931.
השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1902 החל לה בון בסדרת פגישות שבועיות שבהן לקחו חלק אנשי שם מכל המקצועות שדנו בענייני השעה, ובהם פול ואלרי, אנרי ברגסון, ריימון פואנקרה (נשיא צרפת וראש ממשלתה לעתיד), ואחיינו אנרי פואנקרה שהיה מתמטיקאי ומדען מפורסם. לנין קרא את לה בון כשהיה בצרפת ב-1905.
לרעיונתיו של לה בון הייתה השפעה חשובה על התפתחות תורת הפסיכולוגיה החברתית. ספרו של זיגמונד פרויד "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" (1921) מבוסס על ביקורת רעיונותיו של לה בון. מוסוליני קרא את לה בון, והיטלר עשה שימוש לצורכי התעמולה הנאצית בניתוח התנהגות ההמון שהוצג בכתביו של לה בון[1].
לה בון העיד על עצמו שאין הוא מושפע מדעות ומתאוריות, אלא מנסה לנתח את המציאות. הוא טען שלמרות נחיתות ההמון במה שנוגע לחשיבה הגיונית "דבר אינו כה מסוכן עבור האומה כמו רפורמות גדולות".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: גוסטב לה בון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גוסטב לה בון |
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jaap van Ginneken, Crowds, Psychology, and Politics, 1871-1899, Cambridge University Press, 1992, pp. 186-187
