לדלג לתוכן

גוסטב פכנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב פכנר
Gustav Fechner
גוסטב תאודור פכנר
גוסטב תאודור פכנר
לידה 19 באפריל 1801
ז'רקי ויילקיה, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 1887 (בגיל 86)
לייפציג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gustav Theodor Fechner עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכופיזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תלמידי דוקטורט Kohn עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אזרחות כבוד של לייפציג (3 באוקטובר 1884)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גּוּסְטָב תֵּאוֹדוֹר פֶכְנֶר (בגרמנית: Gustav Fechner; 19 באפריל 1801 – 18 בנובמבר 1887) היה פיזיקאי, פילוסוף ופסיכולוג ניסויי גרמני. כחלוץ בפסיכולוגיה ניסויית (אנ') ומייסד הפסיכופיזיקה (טכניקות למדידת הנפש), הוא העניק השראה למדענים ופילוסופים רבים במאה ה-20. לזכותו נזקפת גם הדגמת הקשר הלא-ליניארי בין תחושה פסיכולוגית לעוצמה הפיזית של גירוי באמצעות הנוסחה: , שהפכה לידועה בשם חוק ובר-פכנר.

ראשית חייו וקריירה מדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פכנר נולד בגרוס זרכן (אנ') (אז Groß Särchen, כיום ז'רקי ויילקיה בפולין), ליד מוסקאו (אנ'), בלוסיה התחתית (אנ'), שם אביו, דודו מצד אימו וסבו מצד אביו היו כמרים. אמו, יוהאנה דורותיאה פכנר (נולדה ב-1774), לבית פישר, הגיעה גם היא ממשפחה דתית. חלק מהביוגרפים סבורים כי אף על פי שהיו השפעות דתיות אלו, פכנר הפך לאתאיסט בשלב מאוחר יותר בחייו,[1] בעוד שאחרים אומרים שלפכנר הייתה מערכת אמונה דתית משלו, סינתזה של נצרות ופגניזם.[2]

אביו של פכנר, סמואל טראוגוט פישר פכנר (1765–1806) היה בעל מחשבה חופשית במובנים רבים, כגון בכך שחיסן את ילדיו, לימד אותם לטינית, והיה מגדל פירות נלהב. הוא מת במפתיע בשנת 1806, והותיר את המשפחה חסרת כול. לפכנר היה אח בכור, הצייר אדוארד קלמנס פכנר (אנ') (1799–1861) ושלוש אחיות צעירות. פכנר ואחיו גדלו במשך כמה שנים תחת חסותו של דודם מצד אימם, כומר, לפני שהתאחדו מחדש עם אימם ואחיותיהם בדרזדן.[1]

פכנר התחנך תחילה בזוראו (כיום ז'ארי במערב פולין).

בשנת 1817 פכנר למד רפואה במשך שישה חודשים באקדמיה הרפואית "קרל גוסטב קארוס" (גר') בדרזדן, ומשנת 1818 באוניברסיטת לייפציג, העיר בה בילה את שארית חייו. הוא קיבל תואר דוקטור מלייפציג בשנת 1823.[3]

בשנת 1834, הוא מונה לפרופסור לפיזיקה בלייפציג. בשנת 1839 פגע בעיניו במסגרת מחקר על דמות גרר כאשר בהה בשמש דרך משקפיים צבעוניים, בעת שחקר את תופעות הצבע והראייה, ולאחר סבל רב התפטר מתפקידו. לאחר מכן, במהלך החלמתו, פנה לחקר הנפש ויחסיה עם הגוף, והעביר הרצאות פומביות על הנושאים שנדונו בספריו.[4] בעודו שוכב במיטתו, זכה פכנר לתובנה לגבי הקשר בין תחושות נפשיות לתחושות חומריות. תובנה זו התבררה כמשמעותית בהתפתחות הפסיכולוגיה, שכן כעת היה קשר כמותי בין העולם הנפשי לעולם הפיזי.

תרומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פכנר פרסם מאמרים בכימיה ובפיזיקה, ותרגם עבודות כימיות מאת ז'אן-בטיסט ביו ולואי ז'אק תנאר (אנ') מצרפתית. הוא גם כתב מספר שירים ויצירות הומוריסטיות, כגון "אנטומיה השוואתית של המלאכים" (Vergleichende Anatomie der Engel) (1825), שנכתבה תחת שם העט "ד"ר מיזס" (Dr. Mises).[4]

יסודות הפסיכופיזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו פורצת הדרך של פכנר הייתה "יסודות הפסיכופיזיקה" (Elemente der Psychophysik) (1860). הוא יצא מנקודת המחשבה המוניסטית שעובדות גופניות ועובדות תודעתיות, אף על פי שאינן ניתנות לרדוקציה זו לזו, הן צדדים שונים של מציאות אחת. מקוריותו טמונה בניסיון לגלות קשר מתמטי מדויק ביניהן. התוצאה המפורסמת ביותר של חקירותיו היא החוק הידוע בשם חוק פכנר, אשר ניתן לנסחו כדלקמן:

על מנת שעוצמת התחושה תגדל בטור חשבוני, על הגירוי לגדול בטור הנדסי.

החוק התגלה כשימושי להפליא, אך כשגוי עבור תחושות חלשות מאוד וחזקות מאוד. בתוך הטווח השימושי שלו, חוק פכנר קובע כי התחושה היא פונקציה לוגריתמית של העוצמה הפיזית. הפסיכולוג האמריקאי סטנלי סמית' סטיבנס (אנ') ציין שחוק כזה אינו מסביר את העובדה שהיחסים הנתפסים בין גירויים (למשל, ניירות צבועים בשחור, אפור כהה, אפור, אפור בהיר ולבן) אינם משתנים עם שינויים בעוצמה הכוללת כלומר, ברמת ההארה של הניירות). הוא הציע, במאמרו המפורסם משנת 1961 שכותרתו "לכבד את פכנר ולבטל את חוקו" (To Honor Fechner and Repeal His Law), שעוצמת הגירוי קשורה לתפיסה באמצעות חוק חזקה (אנ').

הנוסחה הכללית של פכנר להשגת מספר היחידות בכל תחושה היא S = c log R, כאשר S מייצג את התחושה, R מייצג את הגירוי המוערך מספרית, ו-c הוא קבוע שיש לקבוע בנפרד על ידי ניסוי בכל סדר מסוים של רגישות. הגיונו של פכנר ספג ביקורת בטענה שבעוד שגירויים הם מורכבים, תחושות אינן כאלו. "כל תחושה," אומר ויליאם ג'יימס, "מציגה את עצמה כיחידה שאינה ניתנת לחלוקה; וזה בלתי אפשרי לחלוטין לצקת משמעות ברורה כלשהי לתפיסה שהן מסות של יחידות משולבות".[4]

אפקט הצבע של פכנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיסק בנהם

בשנת 1838 חקר פכנר גם את האשליה התפיסתית, שעדיין נחשבת מסתורית, הנקראת עד היום אפקט הצבע של פכנר (אנ'), שבה נראים צבעים בתבנית נעה של שחור ולבן. העיתונאי והמדען החובב האנגלי צ'ארלס בנהם (אנ') אפשר בשנת 1894 לדוברי אנגלית להכיר את האפקט באמצעות המצאת הדיסקה הנושאת את שמו, דיסק בנהם. לא ידוע אם פכנר ובנהם נפגשו אי פעם פנים אל פנים.

החציון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "מבוא לאסתטיקה" (Vorschule der Aesthetik) (1876) הוא השתמש בשיטת הדירוגים הקיצוניים עבור שיפוטים סובייקטיביים. שנתיים לאחר מכן הוא פרסם מאמר שפיתח את מושג החציון ולרוב נזקפת לזכותו הכנסת החציון לניתוח נתונים הפורמלי. מאוחר יותר חקר אסתטיקה ניסויית וניסה לקבוע את הצורות והממדים של חפצים נעימים אסתטית, תוך שימוש בגדלים של ציורים כמסד נתונים.[5]

סינסתזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1871 דיווח פכנר על הסקר האמפירי הראשון של פוטיזמים של אותיות צבעוניות בקרב 73 אנשים בעלי סינסתזיה. עבודתו לוותה בשנות ה-80 של המאה ה-19 בזו של פרנסיס גולטון.[6]

פיצול כפיס המוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהשערותיו של פכנר לגבי התודעה עסקה במוח. בתקופתו היה ידוע שהמוח סימטרי דו-צדדית ושישנה חלוקה עמוקה בין שני החצאים המקושרים על ידי רצועת סיבים מחברת הנקראת כפיס המוח. פכנר שיער שאם כפיס המוח יפוצל, ייווצרו שני זרמי תודעה נפרדים - התודעה תהפוך לשתיים. בעוד שפכנר האמין שהתאוריה שלו לעולם לא תיבחן, באמצע המאה ה-20 חקרו רוג'ר וולקוט ספרי ומייקל גזניגה מטופלים אפילפטיים שכפיס המוח שלהם נחתך (ראו: מוח חצוי), ומצאו ראיות לכך שרעיונו של פכנר היה נכון.

השערת חתך הזהב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פכנר בנה עשרה מלבנים עם יחסים שונים של רוחב לאורך וביקש מצופים רבים לבחור את צורת המלבן ה"טובה" וה"גרועה" ביותר. הוא התעניין במשיכה החזותית של מלבנים בעלי פרופורציות שונות. המשתתפים קיבלו הנחיה מפורשת להתעלם מכל אסוציאציה שיש להם עם המלבנים, למשל עם חפצים בעלי יחסים דומים. המלבנים שנבחרו כ"טובים" ביותר על ידי המספר הגדול ביותר של משתתפים וכ"גרועים" ביותר על ידי המספר הקטן ביותר של משתתפים היו בעלי יחס של 0.62 (21:34). יחס זה ידוע כ"חתך הזהב" (או יחס הזהב) והתייחס ליחס בין רוחב המלבן לאורכו המושך ביותר את העין. קארל שטומפף היה אחד המשתתפים במחקר זה.

עם זאת, קיימת מחלוקת מתמשכת על הניסוי עצמו, שכן העובדה שפכנר התעלם במכוון מתוצאות של המחקר שלא התאימו לצרכיו הפכה לידועה, ומתמטיקאים רבים, כולל מריו ליביו, הפריכו את תוצאת הניסוי.

התפלגות נורמלית דו-צדדית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו Kollektivmasslehre ("תורת המדידה הקולקטיבית") שפורסם לאחר מותו (1897), הציג פכנר את ה-Zweiseitige Gauss'sche Gesetz, או ההתפלגות הנורמלית הדו-צדדית (אנ'), כדי להתאים לאסימטריות שצפה בהתפלגויות תדירות אמפיריות בתחומים רבים. ההתפלגות התגלתה מחדש באופן עצמאי על ידי מספר מחברים שעבדו בתחומים שונים.[7]

הפרדוקס של פכנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1861 דיווח פכנר שאם הסתכל על מקור אור כשחתיכת זכוכית כהה מונחת על עין אחת ואז עצם את אותה עין, האור נראה כהופך בהיר יותר, אף על פי שפחות אור נכנס לעיניו.[8] תופעה זו זכתה לשם "הפרדוקס של פכנר".[9] היא הייתה נושא למאמרי מחקר רבים, כולל בשנות ה-2000. הדבר מתרחש מכיוון שהבהירות הנתפסת של האור כששתי העיניים פקוחות דומה לבהירות הממוצעת של כל מקור אור הנצפה בעין אחת.[8]

השפעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פכנר, יחד עם וילהלם וונדט והרמן פון הלמהולץ, מוכר כאחד ממייסדי הפסיכולוגיה הניסויית המודרנית. תרומתו הברורה ביותר הייתה ההדגמה שמכיוון שהנפש נתונה למדידה ולטיפול מתמטי, לפסיכולוגיה יש את הפוטנציאל להפוך למדע כמותי. תאורטיקנים כגון עמנואל קאנט טענו במשך זמן רב שהדבר בלתי אפשרי, ולכן, מדע של פסיכולוגיה הוא גם בלתי אפשרי.

אף על פי שהייתה לו השפעה עצומה על הפסיכופיזיקה, תלמידיו בפועל בתחום הפילוסופיה הכללית שלו היו מעטים. ארנסט מאך שאב השראה מעבודתו על פסיכופיזיקה.[10] גם ויליאם ג'יימס העריץ את עבודתו: בשנת 1904 כתב הקדמה מלאת הערכה לתרגום האנגלי של ספרו של פכנר "ספרון על החיים לאחר המוות" (Büchlein vom Leben nach dem Tode). המלחין גוסטב מאהלר קרא את פכנר בהיותו סטודנט, והזדהה עמו כשכתב את הסימפוניה השנייה שלו, את השלישית, ואת "השיר על הארץ" (Das Lied von der Erde).

יתר על כן, הוא השפיע על זיגמונד פרויד, שמתייחס לפכנר כשהוא מציג את מושג המקומיות הנפשית בספרו "פשר החלומות", שאותו הוא ממחיש במטפורת המיקרוסקופ.[11]

תפיסת עולמו של פכנר הייתה אנימיסטית במידה רבה. הוא חש ברטט החיים בכל מקום, בצמחים, בכדור הארץ, בכוכבים, ביקום כולו. פכנר היה פאנפסיכיסט (אנ'); הוא ראה את היקום כולו כחי פנימית ומונפש באופן מודע, במקום להיות "חומר" מת כפי שהיה מקובל על רוב עמיתיו בני תקופתו, שהפכו לחסידים של מה שהחל להיות מוכר כמדע חומרי. עם זאת, הוא ביסס את הפאנפסיכיזם שלו על תיאור מחושב היטב של תודעה כגלים. הוא האמין שבני אדם עומדים באמצע הדרך בין נשמות הצמחים לנשמות הכוכבים, שהם מלאכים.[12] את אלוהים, נשמת היקום, יש לתפוס כבעל קיום מקביל לזה של בני אדם. חוקי הטבע אינם אלא אופני ההתגלות של שלמות האל. ביצירתו האחרונה, פכנר, כשהוא בא בימים אך מלא תקווה, מעמיד את ה"השקפה של שעות היום" המשמחת הזו של העולם כנגד "השקפת הלילה" המתה והעגמומית של המטריאליזם.

עבודתו של פכנר באסתטיקה חשובה גם היא. הוא ערך ניסויים כדי להראות שצורות ופרופורציות מופשטות מסוימות נעימות באופן טבעי לחושינו, וסיפק כמה הדגמות חדשות לפעולתה של האסוציאציה האסתטית. צ'ארלס הרטסהורן (אנ') ראה בו קודם לפילוסופיה שלו ושל אלפרד נורת' וייטהד, והביע צער על כך שעבודתו הפילוסופית של פכנר הוזנחה במשך זמן כה רב.[13]

מיקומו של פכנר ביחס לקודמיו ובני דורו אינו מוגדר בצורה חדה במיוחד. הוא היה באופן מרוחק תלמיד של שלינג,[4] למד רבות מברוך שפינוזה, מלייבניץ, מיוהאן פרידריך הרבארט (אנ'), מארתור שופנהאואר ומכריסטיאן הרמן וייסה (אנ'), ודחה נחרצות את הגל ואת המואנדיזם של רודולף הרמן לוצה (אנ').

עבודתו של פכנר ממשיכה להשפיע על המדע המודרני, ומעוררת השראה להמשך חקר יכולות התפיסה האנושיות על ידי חוקרים כגון יאן קונדרינק (אנ'), פארלי נורמן (אנ'), דייוויד היגר (אנ') ואחרים.

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתש פכנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, קרא האיגוד האסטרונומי הבין-לאומי למכתש שעל הצד הרחוק של הירח על שמו של פכנר (מכתש פכנר (אנ')).[14]

יום פכנר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 קראה האגודה הבין-לאומית לפסיכופיזיקה (International Society for Psychophysics) לכנס השנתי שלה "יום פכנר". הכנס מתוכנן כעת לכלול את 22 באוקטובר כדי לאפשר לפסיכופיזיקאים לחגוג את יום השנה להתעוררותו של פכנר ביום זה בשנת 1850 עם גישה חדשה לאופן חקירת הנפש. יום פכנר נערך מדי שנה, כאשר יום פכנר של 2021 היה ה-37 במספר. הוא מאורגן מדי שנה, על ידי מארח אקדמי שונה בכל פעם.[15]

משפחה ואחרית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על שנותיו האחרונות של פכנר, או על הנסיבות, הגורם ואופן מותו.

פכנר היה אחיו של הצייר אדוארד קלמנס פכנר (אנ') ושל קלמנטינה ויק פכנר, שהייתה אימה החורגת של קלרה ויק כאשר קלמנטינה הפכה לאשתו השנייה של אביה, פרידריך ויק (אנ').

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוטומה של פכנר בלייפציג

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Heidelberger, M. (2001), "Gustav Theodor Fechner" in Statisticians of the Centuries (ed. C. C. Heyde E. Seneta) pp 142–147. New York: Springer Verlag, 2001.
  • Heidelberger, M. (2004), Nature From Within: Gustav Theodor Fechner and his Psychophysical Worldview (trans. Cynthia Klohr), Pittsburgh, PA: University of Pittsburgh Press, 2004. ISBN 0-822-9421-00
  • Robinson, David K. (2010), "Gustav Fechner: 150 years of Elemente der Psychophysik", in History of Psychology, Vol 13(4), Nov 2010, pp. 409–410.
  • Stigler, Stephen M. (1986), The History of Statistics: The Measurement of Uncertainty before 1900, Cambridge, MA: Harvard University Press, pp. ;242–254.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב פכנר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Michael Heidelberger (2004). "1: Life and Work". Nature from within: Gustav Theodor Fechner and his Psychophysical Worldview. University of Pittsburgh Press. p. 21. ISBN 9780822970774. The study of medicine also contributed to a loss of religious faith and to becoming atheist.
  2. ↑ Beiser, Frederick C. (2024), "Gustav Theodor Fechner", in Zalta, Edward N.; Nodelman, Uri (eds.), The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Summer 2024 ed.), Metaphysics Research Lab, Stanford University
  3. ↑ Fechner, Gustav Theodor at vlp.mpiwg-berlin.mpg.de
  4. 1 2 3 4 Fechner, Gustav Theodor, 1911 Encyclopædia Britannica
  5. ↑ Michael Heidelberger. "Gustav Theodor Fechner". /statprob.com. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ↑ Galton F (1880). "Visualized Numerals". Nature. 21 (543): 494–5. Bibcode:1880Natur..21..494G. doi:10.1038/021494e0.
  7. ↑ Wallis, K.F. (2014). "The two-piece normal, binormal, or double Gaussian distribution: its origin and rediscoveries". Statistical Science, Vol. 29, No. 1, pp.106-112. DOI: 10.1214/13-STS417
  8. 1 2 Levelt, W. J. M. (1965). Binocular brightness averaging and contour information. British Journal of Psychology, 56, 1-13. https://dx.doi.org/10.1111/j.2044-8295.1965.tb00939.x
  9. ↑ Robinson, T. R. (1896). Light intensity and depth perception. American Journal of Psychology, 7, 518-532. https://dx.doi.org/10.2307/1411847
  10. ↑ Pojman, Paul, "Ernst Mach", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2011 Edition), Edward N. Zalta (ed.)
  11. ↑ Nicholls, Angus; Liebshcher, Martin (24 ביוני 2010). Thinking the Unconscious: Nineteenth-Century German Thought. Cambridge University Press. p. 272. ISBN 9780521897532. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ↑ Marshall, M E (1969), "Gustav Fechner, Dr. Mises, and the comparative anatomy of angels.", Journal of the History of the Behavioral Sciences (פורסם ב-ינו' 1969), vol. 5, no. 1, pp. 39–58, doi:10.1002/1520-6696(196901)5:1<39::AID-JHBS2300050105>3.0.CO;2-C, PMID 11610088 {{citation}}: (עזרה)
  13. ↑ Aquinas to Whitehead – Seven Centuries of Metafysics of Religion
  14. ↑ Fechner, Gazetteer of Planetary Nomenclature, International Astronomical Union (IAU) Working Group for Planetary System Nomenclature (WGPSN)
  15. ↑ "Fechner Day 2017 — Welcome (index)". fechnerday.com.
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גוסטב_פכנר&oldid=43134894"