שירי גורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גורה לידר)

שירי גורה (גרמנית: Gurre-Lieder), יצירתו הכבירה של ארנולד שנברג, היא אורטוריה רחבת יריעה המורכבת ממחזור שירים ל-5 סולנים, קריין, מקהלה ותזמורת, על פי טקסטים שיריים של הסופר הדני ינס פטר יעקובסן. תרגם את הטקסטים מדנית לגרמנית רוברט פרנץ ארנולד.

הגרסה הראשונה של היצירה, הכתובה בסגנון העתיר של שלהי התקופה הרומנטית ומושפעת במידה רבה מריכרד וגנר ומאהלר, הושלמה כפרטיטורה קצרה בשנת 1901 והתזמור המלא נוסף בשנים 1910 ו-1911. פרנץ שרקר ניצח על ביצוע הבכורה של האורטוריה בווינה, ב-23 בפברואר 1913. על ההקלטה הראשונה, בשנת 1932, ניצח לאופולד סטוקובסקי.

פרקי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Orchestral Prelude
  2. Nun daempft die Daemm'rung
  3. O, wenn des mondes Strahlen
  4. Ross! Mein Ross!
  5. Sterne jubeln
  6. So tanzen die Engel vor Gottes Thron nicht
  7. Nun sag ich dir zum ersten Mal
  8. Es ist Mitternachtszeit
  9. Du sendest mir einen Liebesblick
  10. Du wunderliche Tove!
  11. Tauben von Gurre! (Wood Dove's Song)

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Herrgott, weisst du, was du tatest

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Erwacht, Konig Waldemars Mannen wert!
  2. Deckel des Sarges klappert
  3. Gegrusst, o Konig
  4. Mit Toves Stimme flustert der Wald
  5. Ein seltsamer Vogel ist so'n Aal
  6. Du strenger Richter droben
  7. Der Hahn erhebt den Kopf zur Kraht

Des Sommerwindes wilde Jagd (הצייד הפרוע של רוח הקיץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. Prelude
  2. Herr Gaensefuss, Frau Gaensekraut
  3. Seht die Sonne!

שמות הפרקים בתרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פרלוד תזמורתי
  2. הנה זה יורדת השקיעה/ולדמר
  3. הו, אם קרני הירח/טובה
  4. סוס! סוסי!/ולדמר
  5. כוכבים עולצים/טובה
  6. כך אין מרקדים המלאכים לפני כס הכבוד/ולדמר
  7. עתה אומר לך בפעם הראשונה/טובה
  8. באה שעת חצות/ולדמר
  9. אתה שולח לי מבט אוהב/טובה
  10. הו טובה המופלאה/ולדמר
  11. יוני גורה/מקהלה

חלק שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוה, התדע מה עשית/ולדמר

חלק שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. עורו, אנשיו של המלך ולדמר/ולדמר
  2. מכסה ארון המתים דופק/איכר
  3. תבורך, המלך/אנשי ולדמר
  4. היער לוחש בקולה של טובה/ולדמר
  5. צלופח זה הוא ציפור פלאית/קלאוס שוטה החצר
  6. שופט רם ונישא הינך/ולדמר
  7. התרנגול נושא ראשו לקריאת הגבר/אנשי ולדמר

הצייד הפרוע של רוח הקיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פרלוד
  2. מר רגל-ברווז, גברת כרוב-ברווז/קריין
  3. ראו את השמש!/מקהלת סיום

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1900 החל שנברג לחבר מחזור שירים לסופרן, טנור ופסנתר, שהתכוון להגיש לתחרות בווינה. אלא שמלאכת החיבור הסתיימה, לדברי שנברג, "חצי שבוע לאחר מועד ההגשה לתחרות, ודבר זה הכריע את גורל היצירה." במשך אותה שנה הרחיב מאוד את הרעיון המקורי, כתב קישורים בין תשעת השירים הראשונים, הוסיף פרלוד, את "שיר יונת היער" ואת החלקים השני והשלישי. שנברג עבד על הגרסה הזאת לסירוגין עד שנת 1903, פחות או יותר, אז נטש את מאמץ האדירים לתזמר את היצירה ועבר למיזמים אחרים.

עד שחזר ליצירה בשנת 1910, הספיק שנברג לפתח את התאוריות שלו בנושא האטונאליות וכתב את היצירה הראשונה המוכרת כאטונאלית, שלושה קטעים לפסנתר, אופוס 11. בינתיים גם נשבה בקסמו של גוסטב מאהלר, שפגש בשנת 1903 ושהשפעתו ניכרת בבירור בתזמור החלקים המאוחרים יותר של "שירי גורה". בעוד שהחלק הראשון וגנרי בעליל בתפיסה ובהגשמה, - עד כדי ציטוט מווגנר בנקודה מסוימת - החלק השני ובייחוד החלק השלישי מציגים מרקמים תזמורתיים חסכוניים ומעברים קליידוסקופיים בין קבוצות כלים, כאלה ששימשו את מהלר בסימפוניות המאוחרות שלו. ב"הצייד הפרוע של רוח הקיץ" השתמש שנברג לראשונה בשירה דיבורית, טכניקה שיעמיק בה יותר ב"פיירו הסהרורי" (1913).

התזמור הסתיים לבסוף בשנת 1911 וביצוע הבכורה, בניצוחו של פרנץ שרקר, התקיים ב-1913. הקהל, שהכיר את סגנונו החדשני של שנברג וסלד ממנו, היה מוכן לגלות עוינות ליצירה החדשה, והיו אף שהצטיידו מראש בצרורות מפתחות להרעיש בהם כשתגיע שעת "הקקופוניה האיומה" שציפו לה. אך המוזיקה ששמע הקהל בביצוע הבכורה הפיקה ממנו תשואות נלהבות כבר אחרי החלק הראשון, ושירת המקהלה המסיימת העלתה דמעות בעיני רבים מן המאזינים[1]. במועד זה כבר מאס שנברג בסגנון היצירה ובאופיה וביטל כמילים בוטות את קבלתה החיובית באמרו, "הייתי אדיש למדי, ואולי אף נרגז משהו. צפיתי, שלהצלחה זו לא תהיה כל השפעה על גורל יצירותיי המאוחרות. במשך שלוש-עשרה השנים האלה פיתחתי את סגנוני באופן כזה, שמאזין הקונצרטים המצוי לא ימצא כל קשר בינו לבין המוזיקה שקדמה לו. נאלצתי להילחם על כל יצירה חדשה; הביקורת הטיחה בי עלבונות במילים הקשות והפוגעניות ביותר; איבדתי ידידים ועמם כל אמונה בכוח השיפוט של ידידים. ועמדתי בודד בפני עולם של אויבים."[2]

תמצית העלילה של מחזור השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בדנמרק של ימי הביניים. בין המלך ולדמר הרביעי לנערה בשם טובֶהווילה, שפירושו "יונה קטנה", נקשרת אהבה גדולה, אך המלכה הדוויג בקנאתה מביאה על טובֶה את מותה. ולדמר מאשים בחרונו את האל במותה וכתוצאה מכך נשפט לרכוב אחרי מותו מדי לילה עם אנשיו ולחפש את טובה. המשורר יעקובסן עשה שימוש רב בידיעותיו בבוטניקה בתיאורי הטבע הרבים ואף נתן ביטוי לדעותיו האתאיסטיות. העלילה נתונה במסגרת של תמונות טבע - ראשיתה בערב רוגע ואחריתה בשיר תהילה לשמש העולה.

אינסטרומנטאציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שירי גורה" כתובים להרכב גדול שלא כרגיל, הכולל קריין, זמרים סולנים: סופרן, מצו סופרן, שני טנורים ובס-בריטון, שלוש מקהלות של ארבעה קולות גברים, מקהלה מעורבת בשמונה קולות, ארבעה פיקולי, ארבעה חלילים, שלושה אבובים, שתי קרנות אנגליות, שלושה קלרינטים בלה במול ובסי במול, שני קלרינטים במי במול, שני קלרינטים-בס, שלושה בסונים, שני קונטרבסונים, עשר קרנות (הכפלה של ארבע טובות-וגנר), שש חצוצרות בפה, במי במול ובדו, חצוצרת בס במי במול, טרומבון אלט, ארבעה טרומבוני טנור, טרומבון בס, טרומבון קונטרבס, טובה, ארבעה נבלים, צ'לסטה, שישה טימפני, תוף טנור, מצילתיים, משולש, פעמונייה, תוף בס קטן, תוף בס גדול, קסילופון, קרקש, שלשלאות ברזל גדולות, גונג וכלי קשת.

רשימת הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצוע ראשון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן לאומי קיסריה, תיאטרון רומי, 15 ביולי 1974, התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה, עם המקהלה הפילהרמונית תל אביב והמקהלה הקאמרית שליד האקדמיה ע"ש רובין, ירושלים, בהדרכת סטנלי ספרבר ומקהלת גברים ליד בית ציוני אמריקה בהדרכת יוסף פרידלנד, עם ג'ין פרגוסון, טנור, ג'סי נורמן, סופרן, רוזה וגמן, מצו סופרן, זיגמונד נימסגרן, בריטון והיינץ קרוזה, טנור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חגי חיטרון, השחקן איתי טיראן קורא שירים בגרמנית צחה ביצירה "שירי גורה" של שנברג, באתר הארץ, 14 ביולי 2011
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ חוברת המצורפת לאלבום "גורה לידר" בהוצאת "בריליאנט קלאסיקס"
    2. ^ Arnold Schoenberg 1984, "How One Becomes Lonely" p.41