גוש חלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרידי בית הכנסת בגוש חלב
קבר שמעיה ואבטליון בגוש חלב

גוש חלב הייתה העיירה החשובה ביותר בגליל העליון היהודי ובירת המנהל של האזור מימי בית שני, ולאורך תקופת המשנה והתלמוד[1]. לפי המסורת הייתה עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. יוחנן מגוש חלב מילא תפקיד חשוב במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66. אחרי חורבן הבית השני נשמרה רציפות היישוב היהודי במקום עד למאה ה-19. העיר הייתה ידועה בסביבתה הפוריה אשר הניבה שמן זית משובח. כיום בנוי על שרידי העיירה הכפר הערבי ג'ש.

במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי שכלל חצר אשר ממנו מסתעפות מערות קבורה וכותרת אבן ועליה שרידי כתובת עברית חקוקה המתוארכת בין המאה ה-11 למאה ה-15 בה נזכרת ישיבת גאון יעקב, יורשת מוסד הסנהדרין וממשיכת המסורת התורנית הארץ ישראלית לאחר שנת 425[1]. לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון שהיו בנים למשפחת גרים[2] מבני בניו של סנחריב.

על המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המקום הוא גוש חלב, בין שהכוונה היא לחֵלֶב - החלק השומני של בהמה או לחָלָב - תוצרת הפרה, השם מעיד על עושרה של העיר. יש הסבורים שמקור השם הוא בצבע הלבן של סלעי המקום. לפי המסורת כבר מימי מימי יהושע בן-נון - המאה ה-13 לפנה"ס מצודת העיר הייתה מוקפת בחומה.[3] זאת כנראה על פי הכתוב בספר שופטים על שבט אשר, שלא הצליח לכבוש מספר ערים באזור המיוחס לו, שניים מהן בעלי שמות הקשורים במילה חלב, והנמצאים באזור בו שכבות הקירטון בולטים:

אָשֵׁר - לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.

חז"ל כתבו על עושרה החקלאי של העיר: (תוספתא מנחות פ"ט מ"א)

תקועה אלפא לשמן.
אבא שאול אומר: שנייה לה רגב בעבר הירדן.
רבי אלעזר בן יעקב אומר: שלישית היה לה גוש חלב בגליל.

הם גם קבעו את תקופת גמר יבול הזיתים מגוש חלב ומירון הסמוכה, בתור סוף עונת הזיתים המותרים לאכילה בשנת השביעית, שנת השמיטה, כי הם עדיין נחשבים יבול השנה השישית.[4]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי אילן סבור כי מקור השם בלובן של הגבעה עליה הוא שוכן. סלעי הגבעה הם ברובם סלעי גיר, רכים ולבנים. אלה הסבורים כי שמו של הכפר בא מעושר השמן שהיה בכפר, או, שבכפר גידלו בקר שהניב שפע חלב - אין להם סימוכין במקורות[5].

בכתבי יוסף בן מתתיהו העיר מכונה גיסקלה, כנראה לפי שמה היווני שהיה (Giscala).

איזכור במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת ערכין נכתב שמצודת החקרא של גוש חלב, נכללה בין הערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון. וכך נכתב במשנה: " עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן." ( פרק ט' י') המשמעות של היות העיר בעלת חומה היא לגבי גאולת הקרקע בשנת היובל החלה רק על בתים בעיר חומה. בימי בית שני נוספה לכך משמעות לגבי מועד קריאת מגילת אסתר.

סוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל, שפעלה בין השנים 18711878 בארץ ישראל, מצאו שרידי בית כנסת בראש גבעת הכפר. הם סברו כי הגבעה היא "החקרא הקדומה של גוש חלב". עליה מצויה היום כנסית מר בוטרוס. ליד הכנסייה מצויים שרידים עתיקים. לדברי תושבי הכפר, בבנין הכנסייה, שולבו שרידים רבים של בית כנסת בקירותיה[5].[6]

שבחי גוש חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבותינו שבחו את הזיתים של גוש חלב. בילקוט שמעוני דרשו על דבריו של משה:" ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב" .[7]

על סגולות השמן זית של גוש חלב מביא התלמוד הבבלי במסכת מנחות את המדרש הבא: " תנו רבנן (דברים לג) וטובל בשמן רגלו. זה חלקו של אשר, שמושך שמן כמעין. אמרו: פעם אחת נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן. מינו להן פולמוסטוס (בא כוח) אחד. אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו לך אצל פלוני לשדה הלז. ומצאו שהיה עוזק (עובד) תחת זיתיו. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך. אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי. המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך. אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא, כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו. הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר ו"טובל בשמן רגלו". לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר. אמר לו: הן. אלא שאין לי דמים ( כסף) . אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח ואני אלך עמך ואטול דמיו. מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו : לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו (לודקיא) יצאו אנשי עירו לקלסו (לשבח אותו). אמר להם: לא לי קלסוני, אלא לזה שבא עמי. שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא - לקיים מה שנאמר ספר משלי, פרק י"ג, פסוק ז') יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (עמ' פ"ה דף ב').

ובקצרה: חז"ל דנים בברכת משה לשבט אשר : "וטובל בשמן רגלו" ומסבירים כי נחלת שבט זה השמן זורם כ"מעיין" .[8] והם מספרים שאנשי "לודקיה" - בצפון סוריה - היו זקוקים לשמן רב. הם שלחו שליח לקנות שמן בסכום של 100 ריבוא. הלך לירושלים, הלך לצור אמרו לך לגוש חלב. הגיע לעיירה, שלחו אותו לפלוני, המתין לו ובקש ממנו את השמן. הלך בעל הזיתים לביתו ושפחתו רחצה את רגלו בשמן שהיה נתון בספל של זהב, לקיים את מה שנאמר בפסוק "וטובל בשמן רגלו". היה לו לשליח רק 18 ריבוא. מגדל השמן נתו לו 100 ריבוא. השליח שכר את כל הבהמות שהיו בארץ ישראל כדי לשאת את המאה ריבוא שמן והביאו ליעדו. אנשי לודיקה הודו לשליח. אמר להם אודו לזה שנתן לי את כל הכמות מבלי ששילמתי לו מראש. על כך נאמר במשלי :" יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר, וְאֵין כֹּל; מִתְרוֹשֵׁשׁ, וְהוֹן רָב. (פרק י"ג, ז') כלומר, יש אדם שהוא לכאורה עשיר אך נותר בלי כל, ויש אדם שלכאורה עני אבל הוא בעל הון."

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיזכור ההיסטורי הראשון של העיר היא בכתבי יוסף בן מתתיהו המספר על חלקה במרד הגדול. לאחר המרד לא פסק היישוב ביהודי בגליל ויש עדויות כי היה בגוש חלב יישוב גדול וחשוב. הגאוגרף הערבי מוקדסי מספר שגודלה היה קרוב לעיר ראשית בפרובינציה וזאת על אף שלא שכנה על הדרך הראשית מטבריה לצור. לפי עדויות נוסעים ועולי רגל, הרציפות היהודית נשמרה במקום. לפי יצחק בן צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר תפוצות ישראל, הייתה המשפחה המרונית הראשונה בכפר ג'ש, היא גוש חלב הנוכחית, ממוצא יהודי, ואולי היא שריד ליישוב היהודי הכפרי הקדום שבמקום[5].

יוחנן מגוש חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוחנן מגוש חלב

יוחנן בן לוי מגוש חלב, היה עשיר מקומי, שהיה עד "המרד הגדול" אחראי על איסוף מס התבואות מכל האזור לגוש חלב עבור השלטון הרומי. בשעה שהמלחמה נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ, יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל. באמצעותם הוא פשט על הערים הנכריות. כאשר הגיע לגוש חלב יוסף בן מתתיהו, אשר מונה למפקד הגליל מטעם השלטון היהודי בירושלים, יוחנן בקש ממנו כי יבנה מחדש את חומותיה של גוש חלב על מנת להגן עליה מפני הרומאיים הקרבים לגליל. יוסף בן מתתיהו סירב, ויש המפרשים את הדבר כחוסר רצון מצידו לפגוע בקיסר הרומי. סירוב זה הראה ליוחנן את אופיו האמיתי של מפקדו, לאן נתונה נאמנותו. יוחנן מכר את תבואת הקיסר והשתמש בכסף לביצור עירו, גוש חלב.

בשנת 67 החל מפקד הצבא הרומי אספסיאנוס את מסעו בגליל. עד מהרה נפלה בירתו של יוסף, יודפת ולאחריה יתר הגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד, לאחר נפילת המעוזים האחרונים בידי הרומאים – גמלא והר תבור. בנו של אספסיאנוס, טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע טיטוס אל העיר, לדברי יוסף בן מתתיהו, הוא יוחנן ביקש ממנו שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס. טיטוס רדף אחרי יוחנן ואנשיו, ואף הרג רבים מהם, אך יוחנן הצליח להימלט לירושלים.

היישוב היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב וילנאי במדריך הגליל וצבי אילן בספרו מביאים את תאורי הנוסעים על היישוב היהודי בגוש חלב:

  • שמואל בן שמשון שהיה בגליל בשנת 1210 מספר:" משם הלכנו לגוש חלב ועל פני העיר מצאנו קברי שמעיה ואבטליון ובצידם קברי הדראצר ושראצר. ועמדנו שם ועשינו פורים. ושם יש אנשים טובים בעלי חסדים, ובכל מקום בואינו שם יוצאים עמנו יותר מב' מניינים לכבודנו".
  • מהמאה ה-13 מצוי מכתב ששלחו יהודי הגליל אל יהודי מצרים ונמצא בגניזת קהיר. במכתב נזכרת עיר "גוש חלב" הקרויה גם (אלג'יש).
  • אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח היה בעיר בשנת 1320. הוא מתאר את מיקומה, כחצי שעה מצפון למירון. הוא כותב: "ואני בבואי אל ארץ הקדושה, בחסד עליון, שמעתי כי בירושלים וגוש חלב... היו קורים את המגילה בימים י"ד וט"ו אדר .[10]
  • כמה שנים לאחר מכן, כותב ר' יצחק חילו[11]: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהלה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב.
  • לדעת מ. איש שלום מזכיר גם הנוסע א. רוג'ה 1629 - 1634 יישוב יהודי בגוש חלב.
  • במאות השנים האחרונות היו יהודים בכפר, אשר עסקו בחקלאות ובמסחר. באמצע המאה ה-19 היו עוד יהודים בעלי קרקע בכפר.

בשנת 1885 כמעט נרכשה אדמה באזור על ידי רבי שמואל מוהילבר עבור חובבי ציון. במהלך השנה, השקיעו עשרות יהודים מפולין כספים לרכישת חלקות בכפר. אך בסוף אותה שנה בוטלה הקנייה.[12]

רבי מאיר בעל הנס ורבי יצחק מגוש חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר יחוס הצדיקים[13] שנדפס במנטובה בשנת ה'שכ"א (1560 או 1561) נרשם לראשונה קבר חדש בגוש חלב עם אדם עלום: רבי מאיר בעל הנס, ובפרק על טבריה רשם בהרחבה על קבר התנא רבי מאיר בטבריה. שם זה "בעל הנס" התגלגל אל ספר ביידיש בשם "אליר לייא גשיכטי" (= תולדותיך לאה) ובו נתווסף תיאור קבר "רבי יצחק מגוש חלב" בגוש חלב.[14][15][16] במחקריו חשף הרב י"ל מימון שהייתה זו הפעם הראשונה בה הופיע הביטוי "בעל הנס", ובפרט בהקשר לאדם ושמו מאיר. החוקר הרב אשר ישעיה זליג מילר הראה ששמות אלו הועתקו לספר "סדר הדורות" (ובו נכתב ש"מאיר בעל נס" זה אינו מוּכָּר למחבר). הספר סדר הדורות היה בעל תפוצה גבוהה, ועמו הודפסו הגהות והערות של חוקרים לאורך הדורות, ומכאן זכה התואר "בעל הנס" לעיון רב. עם זאת, לדברי מילר, יחוס התואר "בעל הנס" לתנא רבי מאיר הופיע כבר בציטוט מכתב משנת תק"ד (סביבות 1744). תואר זה הופיע בספר מודפס לראשונה בשנת תקנ"ד (הספר כתר שם טוב, 1794~).[15]

על פי מחקרים אלו תיתכן אחת משתי אפשרויות:
א. הכינוי "רבי מאיר בעל הנס" - הוא אכן כינויו של התנא רבי מאיר, ובספר יחוס צדיקים טעו והזכירו את קברו בגוש חלב בנוסף על הקבר המיוחס לו בטבריה (אף שעל פי התלמוד רבי מאיר נפטר באסיה הקטנה)
ב. "רבי מאיר בעל הנס" הוא אדם נוסף (המזוהה עם אחד מבעלי התוספות) שאכן קבור בגוש חלב, ואינו התנא רבי מאיר.[15][16]

האתרים הקדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברי שמעיה ואבטליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לכניסה לכפר מצוי הקבר המיוחס לשמעיה ואבטליון. אבטליון היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות. חברו של שמעיה, שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

עולי רגל כבר מימי הביניים נהגו לעלות על קברם. גם מקובלי צפת נהגו כן. האר"י הקדוש נהג לבקר בקברים. זאב וילנאי מביא בשם "עמק המלך" ושבחי האר"י הקדוש" שני סיפורים מפי תלמידיו:

  • בשנת 1572 הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון.. כדי לשאול אותם רז מרזי התורה. שכן היה דרכו תמיד כל זמן שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט הידיים והרגלים ושם פיו על פיו"
  • ופעם אחת שהאר"י בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו ואמר אל התלמידים: בני ! תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות...ומרוב טפשותינו לא היה דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבנו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותונו לא רצה לגלות את עצמו.

בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרגלי הכפר, נמשך לצפון-מזרח כביש לאורך נחל גוש חלב. כביש זה מסתיים בדרך ובשביל. כעבור כמחצית ק"מ מתוי כרם תאנים ובתוכו שרידי בית כנסת קדום. (ראו תמונה לעיל). בשנת 1905 ערכו היינריך קוהל וקרל וטצינגר חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת העתיקים שבגליל. סקירת השרידים העלתה שמדובר בבית מרובע, בעל פתח אחד, לדרום - דהיינו לכיוון ירושלים. במקום נמצא משקוף ובו חטוב עיט פרוש כנפים המחזיק מקלעת במקורו. בתוך האולם טורי עמודים מקבילים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים. על העמוד הדרומי הטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: " יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה." ובתרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה. ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה לייחס את העמוד לתורם.

בית הכנסת בגוש חלב שונה במעט מרב בתי הכנסת הגלילים אולי זה משום שבשתי הפעמים שבית הכנסת נחפר נלקחו חלק מהאבנים. בנין בית הכנסת נבנה ככל הנראה בסוף המאה השלישית, כיוונו צפון – דרום, ובמרכזו אולם תפילה שאורכו כמעט 14 מטר ורוחבו כמעט 11 מטר, משלושת צדדיו יש מרחבים צרים וארוכים. בין המרחב המערבי לבין האולם יש פתח. במרחב זה נמצא כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל 1943 מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטבעות צוריים. הפתח עשוי ממזוזות מגולפות גדולות, שעליהן מונח משקוף יוצא דופן. בצדו החיצוני הפונה לכיוון דרום יש גילוף של "קשקשים ". בחלק התחתון, מעל לראשי האנשים הנכנסים יש תבליט גבוה ויפה של נשר שעטרה את הפתח.

בשלב השני של בניין שחודש במאה ברביעית לספירה נבנתה בימה קטנה על הבימה הנזכרת. הבניין נהרס או נפגע בשנת 551.

אין קשר בין גוש חלב שעל ההר (שמאוחר יותר הפך לגוש חלב) לבין יישוב זה שנבנה צמוד לנחל. להפך הבדלי הגובה ביניהם גדולים, ואין ביניהם בינוי רצוף. היישוב בקרוב לנחל נהנה ממעיין קטו, שנובע מצפון מערב לו. ייתכן שהמקום היה בת של היישוב גוש חלב והפכה ליישוב עצמאי.

בית קברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרון המערבי של הכפר נחשף בשנת תשל"ג (1973) בית קבורה, בנוי היטב, כאשר אבניו תואמים זה את זה. הוא מצוי בדרום חצר, אשר ממנו מסתעפים פתחים למערות קבורה. מן החצר המרוצפת באים אל אולם כניסה מקומר, וליד קירותיו בנויים ספסלי אבן. הדלת מאבן למערת הקבורה מצוי במקומו ויש בו מקום לידית מברזל ומקום לבריח. למערה כיפה מקומרת וחצובים בה עשרה כוכי-קבורה - חמישה בכל צד. על קירותיה חרותות שושנות וכן עיגולים וקווים אשר משמעותם אינה ברורה לחופרים. על הרצפה נמצאו נרות חרס ובקבוק זכוכית.

מעל אולם הכניסה מצוי חדר קטור, ללא גג ובו ארו קבורה סרקופג כפול. בארון נמצאו 15 שלדים, תכשיטים וכלים עתיקים מזכוכית, זהב וברונזה. הסגנון האדריכלי הוא מהמאות ה-2 וה-3. זמן המנחות שנמצאו - המאה ה-4.[17]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוש חלב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יוסף סטפנסקי, ‏כתובת ישיבת גאון יעקב מגוש-חלב: אור חדש על יהודי הגליל העליון בימי-הביניים, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 80-67
  2. ^ ב(ספר מלכים ב' י"ט, ל"ז) נזכרים אדרמלך ושראצר בני סנחריב מלך אשור. ולפי דברי התלמוד הבבלי (גיטין נז ע"ב)
  3. ^ ואלו הן "בָּתֵי עָרֵי חוֹמָה": שלוש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושוע בן נון. כגון: קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן. (משנה מסכת ערכין פ"ט מ"ו)
  4. ^ תני: אוכלין על התמרים: עד שיכלו מיריחו, ועל הזיתים: עד שיכלו ממרון ומגוש חלב. (התלמוד הירושלמי מסכת שביעית פ"ט ה"ב)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 מקור: צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל
  6. ^ אודות גילוי זה ראו גם: מכתב מהקונסול האוסטרי בצפת אל הסופר הנודע מר אליעזר רוקח ע"א התגלית מגוש חלב, התרל"א, בתוך: פנקס ירושלים (פנחס גרייבסקי), באתר HebrewBooks
  7. ^ מקור: ילקוט שמעוני דברים פרק ל"ב רמ"ז תתקמד
  8. ^ בהערת אגב, גוש חלב אינו בנחלת שבט אשר
  9. ^ במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל.
  10. ^ כתבנו לעיל כי בגוש חלב הייתה חומה מימי יסושע בן נון וכך נוהגים בעיירות כאלה
  11. ^ צבי אילן מעיר שיש המפקפקים במהימנותו
  12. ^ צבי אילן מוסר כי המקור לידיעה זו הוא בכתבים לתולדות חיבת ציון של דרויאנוב, בו מובאת חליפת מכתבים בנושא בין רש"י פיין וד"ר י.ל. פינסקר
  13. ^ יחוס הצדיקים פרק 'גוש חלב' (אתר כתבים עבריים)
  14. ^ חגים ומועדים הרב יהודה לייב הכהן מימון, עמוד רמ"ד
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 על סדר הדורות מקורותיו ומהדורותיו בירחון אור ישראל, טבת תשס"ט (שנת 2008 או 2009), עמוד רל"ג (אתר כתבים עבריים)
  16. ^ 16.0 16.1 מאיר בעל הנס (אתר דעת)
  17. ^ פ. וחטו וג. אדלשטיין, קדמוניות ז' תשל"ד עמ' 49 -55