גזה גארדוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גזה גארדוני
Gárdonyi Géza
Geza gardonyi.jpg
הסופר בשנת 1921
לידה 3 באוגוסט 1863
גארדוני-אגארדפוסטה -Agárdpuszta, מחוז פייר, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוקטובר 1922 (בגיל 59)
אגר, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ziegler Géza
עיסוק סופר, עיתונאי, משורר, מחזאי
לאום הונגרי עם שורשים גרמניים
שפות היצירה הונגרית
סוגה סיפורים קצרים, נובלות, רומנים היסטוריים, רומנים פסיכולוגיים, שירה, מחזות עממיים
זרם ספרותי ריאליזם, לאומיות עם גוון רומנטי, מודרניזם
נושאי כתיבה תולדות הונגריה, נפש האדם, הומור
יצירות בולטות הרומנים "הכוכבים של אגר", "האדם הלא נראה", "עבדי אלהים", המחזה "היין"
פרסים חבר לשם כבוד באקדמיה ההונגרית למדעים
שנות פעילות 1922-1879
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גזה גארדוני, שמו בלידה גזה ציגלרהונגרית: Gárdonyi Géza, בלידה: Ziegler Géza,‏ 3 באוגוסט 1863 בגארדוני-אגארדפוסטה - 30 באוקטובר 1922 באגר) היה סופר, משורר, מחזאי ועיתונאי הונגרי, חבר לשם כבוד באקדמיה ההונגרית למדעים. גארדוני היה מצד אביו בן למשפחה הונגרית בעלת שורשים גרמניים. ספריו התמקדו בעיקר בחיי הכפר ההונגרי ובאירועים מתולדותיהם של ההאגן הפאנוני ושל הונגריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזה גארדוני נולד בשנת 1863 בגארדוני-אדארדפוסטה, בקצה המערבי של הונגריה, במחוז פייר. הוא נולד תחת השם גזה ציגלר והיה בנו של שאנדור מיהאי ציגלר (1879-1823), הונגרי ממוצא סקסוני, לותרני בדתו, ויליד הכפר נמשקר (מצפון-מערב הונגריה) ושל רעיתו, תרזיה נאג' (Nagy; ‏1926-1840), כ-17 שנה צעירה מבעלה. בצעירותו השתתף האב במאמץ המלחמתי המהפכני בעיר פשט בשנים 1848-1849. חייו ניצלו הודות לעדות שקר שמסרו חבריו בבית דין צבאי. הוא היה מהנדס מכונות וממציא בוגר מוסדות השכלה בווינה וניהל בבירת אוסטריה בית חרושת לעיבוד מתכות שנשא את שמו. האם הייתה בת למשפחת איכרים, אצילים קטנים לשעבר, קתוליים, מן היישוב סלשגיירק (Szőlősgyörök). בחתונה הוכרח ציגלר על ידי הכומר להתחייב לגדל את ילדיו בדת הקתולית. הוא עצמו נאלץ מסיבות חומריות להמיר את דתו לנצרות רומית-קתולית בשנת 1879, 7 ימים לפני מותו.

בית הספר הקתולי הישן בדברון שבו לימד גארדוני בצעירותו בשנים 1885-1884. בפינה הימנית למעלה - לוח זיכרון שעל הבניין

גזה גארדוני היה הבן הבכור מבין 7 ילדים. היו לו אחות וששה אחים, מהם שרדו רק שניים - בלה וארפאד. הוא השתמש לראשונה בשם המשפחה גארדוני, לפי יישוב הולדתו, במאי 1881 כשפרסם תחתיו - Géza Z.Gárdonyi - רשימה הומוריסטית בעיתון הסאטירי "Füllentő". החל משנת 1881 התחיל הסופר להשתמש בשם החדש יותר ויותר, גם ללא ציון האות Z האמצעית, ומשנת 1890 ואילך חתם את כל ספריו בשם החדש. בשנת 1897 נרשם שינוי שמו גם בפנקס הלידות ביישוב הולדתו.[1] הוא למד ביישוב שאי, אחר כך בגימנסיות רפורמיות (קלוויניסטיות) בשארושפאטאק (1875-1874) ובפשט (1878-1875) ואחר כך סיים מדרשה למורים באגר (1882-1878). בשנת 1881 לימד כעוזר מורה ומנהל מקהלה ביישוב קאראד (Karád). אחרי שבשנת 1882 קיבל תעודת הסמכה להוראה, והחל מלמד בבתי ספר יסודיים קתוליים כעוזר מורה בכפרים דווצ'ר (1883), שארוואר (1884) ודאברון (Dabrony) בטרנסדנוביה וחי חיי דלות.

פעילותו כעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל הצקות מצד גורמי הניהול הכנסייתיים, באוקטובר 1885 עזב את ההוראה. הוא התחתן אם מאריה צ'אני מן היישוב דאברון ועבר איתה לגור לעיר גיור (Győr). שם התחיל לעבוד כעיתונאי בעיתונים "הזאנק" (Hazánk - "מולדתנו") ו-"Győri közlöny" ("הבטאון של גיור") (1888-1885). חיי הנישואים כשלו במהרה והקריירה העיתונאית לא זינקה כרצונו. הזוג נפרד בשנת 1892. בשנת 1886 הקים כתבי עת חינוכיים בשם "ידיד המורים" (Tanítóbarát) ו-"Néptanítók Naptára" (לוח השנה של מורי העם"). אחרי גישושים קצרים בבודפשט, חזר לגיור למערכת העיתון "גיורי הירלפ" (Győri Hírlap), אחר כך עבד בעיתונים בעיר סגד - "סגדי היראדו" (Szegedi Hírado חדשות סגד, 1889-1888) ו"סגדי נפלו" (Szegedi Napló היומון של סגד, 1891-1889). כדי להשלים את הפרנסה כתב סיפורים בעילום שם. באותה תקופה פרסם סיפורי מכתבים הומוריסטיים שבמרכזם דמות השופט הכפרי גרה גאבור (Göre Gábor).

אחרי שנת 1891 עבד כעיתונאי בעיר ארד ובסביבה. בדצמבר 1891 התיישב בבודפשט, שם קיבל בשנה הבאה תפקיד של ראש מדור בעיתון "מגיאר הירלפ" בבודפשט. כתיבתו בעיתון זה הביאה לו פרסום.

חייו כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1897 התיישב סופית באגר יחד עם אמו וחי שם מכתיבת ספרות. שלח את יצירותיו לכתבי העת Hét (השבוע) ו-Új Idők (זמנים חדשים) ובשנים 1906-1903 ערך יחד שאנדור ברודי וזולטאן אמברוש, ידידיו בטובים ביותר בזירה האמנותית, את השבועון הפרוגרסיבי Jövendő (העתיד). בשנת 1900 ביקר בפריז ובהמשך ערך מסעות לאיטליה, לשווייץ, לאוסטריה ולטורקיה. בשנת 1898 הפך לחבר בחברת פטפי ובחברה למדעי הטבע, בשנת 1903 התקבל לאגודת הסופרים "קישפלודי" . ב-1910 נבחר לחבר מתכתב (לשם כבוד) באקדמיה ההונגרית למדעים וב-1918 התקבל לאקדמיית ורשמארטי, בהמלצת ז'יגמונד מוריץ.

גארדוני נפטר בשנת 1922 בעיר אגר. הוא הובא לקבורה בבית הקברות על העיר כשעל מצבתו חקוק המשפט: "רק גופו" (Csak a teste). הותיר אחריו ארבעה ילדים: שאנדור, גיזלה, יוז'ף וגזה.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל בעיר אגר המציג את גזה גארדוני (בעמידה) לצד ידידו שאנדור ברודי (בישיבה)

גארדוני לא נמנה עם חבריו של אף חוג ספרותי. יצירתו ידעה שלוש תקופות עיקריות: בשנות ה-1890 כתב נובלות וסיפורים ברוח עממית (Az én falum – "הכפר שלי" 1898). בעשור הראשון של המאה ה-20 כתב רומנים היסטוריים (הכוכבים של אגר Egri csillagok - 1901;‏ A láthatatlan ember האדם הלא נראה - 1898; Isten rabjai - עבדי אלהים 1908), אחר כך רומנים פסיכולוגיים (Szunyoghy miatyánkja אבינו מסוניוגי - 1913 ;Ida regénye - הרומן של אידה 1920). גארדוני כתב גם דרמות ושירים. הוא הצטייר כאישיות אקסצנטרית והפך לאגדה בחייו - נודע כ"נזיר מאגר". לצורך הכתיבה, תוך כדי תהליך יצירת הרומנים ההיסטוריים שלו, התעמק גארדוני בתחקירים היסטוריים ואחרים. עיין, בין היתר, בכתבי תרבויות המזרח. לקראת כתיבת הרומן שלו, "כוכבי אגר", חקר את תולדות הטורקים ותרבותם, ואף ביקר באיסטנבול. רבות מיצירותיו נכנסו למשך עשרות שנים חלק למקראות ולספרי הלשון והספרות בבתי ספר.

הכוכבים של אגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פורסם לראשונה בשנת 1898 ומספר על מצור העיר אגר על ידי הכוחות הטורקים של האימפריה העות'מאנית בשנת 1552. עם גיבוריו נמנים גרגיי בורנמיסה ובאלינט טרק, ועוזרו שכנגד, שבשטיין טינודי. בשנת 1968, בימי השלטון הקומוניסטי בהונגריה, ביים הבמאי זולטאן וארקוני סרט קולנוע לפי הרומן.

האדם הלא נראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורסם בשנת 1901. יש הסבורים כי זה ספרו הטוב ביותר, אולי כי הוא נגיש יותר לקורא הזר. הרומן מתאר פרקים מחייו של מנהיג ההונים אטילה. חלק מהרומן מוקדש לביקורו של הסיפלומט הרומאי פריסקוס פאניטס במחנהו של אטילה. גיבור הרומן הוא עבד ביזנטי בשם זטה, שהתאהב בצעירה הונית יפת תואר. זטה נמלט והופך לעבד אצל ההונים, מה שמעורר בו תקווה להתחתן עם אהובת לבו. הספר כולל תיאור דרמטי של הקרב במישורים הקטאלונים בין ההונים לרומאים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1899 - פרס בתחרות העיתון הצרפתי Le Journal de Paris על סיפורו הקצר "Mari néni meg a Pista bácsi" ("דוד פישטה וגם דודה מרי")
  • 1910 - חבר מתכתב באקדמיה ההונגרית למדעים
  • 1920 - חבר לשם כבוד באקדמיה ההונגרית למדעים
  • חבר באקדמיית "לה סטלה ד'איטליה" ובאגודת העובדים "אומברטו הראשון" בנאפולי- כגמול על תרגומו מדנטה אליגיירי
  • 2002 - הרומן "כוכבי אגר" נבחר ל"רומן ההונגרי הפופולרי ביותר" בקרב צופי התוכנית הטלוויזיונית "A Nagy Könyv -"גדול הספרים" בהונגריה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביתו באגר הפך למוזיאון לזכרו[2]
  • התיאטרון בעיר אגר נושא את שמו
  • בתי ספר ורחובות רבים ברחבי הונגריה נקראו על שמו

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(עם העיבודים לקולנוע ולטלוויזיה)

  • A lámpás, 1894, סיפור (המנורה), עובד לסרט טלוויזיה בבימוי מיקלוש היידופי: Ungarn 1973, הונגריה, 1973
  • Az én falum. Egy tanitó följegyzései, 1898, (הכפר שלי) סיפורים
  • Egri csillagok, 1899/1900, רמן היסטוריה (כוכבי אגר, עובד לסרטים בהונגריה 1923 (בימוי: פאל פייש Pál Fejös), הונגריה 1968 (בימוי: זולטאן וארקוני)
  • A bor, בודפשט 1901, מחזה עממי בשלוש מערכות (היין), הצגת בכורה - 1903), עיבוד לקולנוע: הונגריה 1933 (בימוי: אישטוואן גיירג')
  • A láthatatlan ember, 1901, האדם הלא נראה - רומן היסטורי
  • עבדי האלהים Isten rabjai, 1908, רומן היסטורי; עובד לקולנוע: הונגריה 1942 (בימוי: אגושטון פאצ'רי)
  • Ida regénye, הרומן של אידה, רומן 1924, עובד לקולנוע - הונגריה 1934 (בימוי: סטיב סיקיי Steve Szekely)
  • Szunyoghy miatyánkja,(אבינו מסוניוגי) רומן
  • Hosszúhajú veszedelem האיום ארוך השיער
  • Az én falum הכפר שלי
  • Az égre néző lélek (הנשמה המביטה השמיימה)
  • Állatmesék (סיפורי חיות)

תורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 - גיזה גרדוני - "האיש הלא נראה" - הוצאת הקיבוץ המאוחד (הוגדר בספר לבני נוער)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Új magyar irodalmi lexikon, Akadémiai Kiadó, Budapest, 2000 (הלקסיקון החדש לספרות ההונגרית) עמ'. 713–715.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גזה גארדוני בוויקישיתוף
קברו של גזה גארדוני בבית הקברות באגר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]