גטו ניסבייז'
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו |
| מדינה |
הרפובליקה הפולנית השנייה  |
| מחוז |
מחוז נובוגרודק |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה |
28 ביוני 1941 |
| תאריך שחרור |
21 ביולי 1942 |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 53°13′00″N 26°40′00″E / 53.2166666667°N 26.6666666667°E |
| האתר הרשמי | |
  | |
גטו ניסבייז' (בפולנית: Nieśwież; תעתיק מדויק: ניישבייז') היה גטו בשואה שהוקם על ידי הנאצים ליהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. הגטו היה ממוקם במחוז נובוגרודק, פולין (כיום ניסבייז', בלארוס). הגטו היה פעיל מיוני 1941 ועד ליולי 1942, אז פרץ בו מרד ובעקבותו נסגר.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים ישבו בניסבייז' עוד בתחילת המאה ה-16. הם התפרנסו מחכירות וממסחר וייצאו סחורות לערי רוסיה. באמצע המאה ה-17 קמה בעיירה קהילה יהודית, אך זו נפגעה בגזרות ת"ח-ת"ט (1648-1649). עד סוף המאה ה-18 השתקם מעמד הקהילה וכאלף יהודים גרו בה, בהם מיעוט חסידי גדול שהקים שני בתי כנסת קטנים, וחי בעיירה הפילוסוף הידוע שלמה מימון.
בשנת 1797, כשנתיים לאחר חלוקת פולין, סופחה ניסבייז' לרוסיה. במחצית השנייה של המאה ה-19 התפרנסו יהודי ניסבייז' ממסחר בתבואה ובתוצרת חקלאית אחרת, וכן ממסחר זעיר, מלאכה וחקלאות. היהודים היו מתנדבים פעילים באגודת מכבי האש ובלטו בין נגני תזמורת כלי הנשיפה של האגודה. בתקופה זו חי ויצר בעיירה הסופר המשכיל אייזיק מאיר דיק. בשנת 1887 הופצה בניסבייז' עלילת דם, לפיה יהודי רצח נוצרי, אך עם גילוי הרוצח, שהיה נוצרי, שככו הרוחות.
בסוף המאה ה-19 החלה לפעול בניסבייז' תנועת "חיבת ציון", ועם ייסוד ההסתדרות הציונית, ב-1897, שלחה אגודת "אחי ציון" המקומית איגרת ברכה להרצל. לאחר שנים מעטות הופסקה הפעילות הציונית בעיירה אך חודשה בימי מלחמת העולם הראשונה ובשנת 1917 נוסדו בעיירה סניפים של "פועלי ציון" ו"צעירי ציון".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיירה כ-3,400 יהודים – קרוב למחצית תושביה. מרביתם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, אגודת ישראל והבונד, ויהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי חוקית. בעיירה היו בית ספר של רשת "תרבות" ובית ספר יידישאי.
בספטמבר 1939, עם פלישת ברית המועצות לחלקה המזרחי של פולין, כבשו הסובייטים את ניסבייז' והעיירה סופחה לרפובליקה הביילורוסית של ברית המועצות. במקביל לכיבוש פולין החלו פליטים יהודים מפולין הכבושה לנהור לניסבייז'. הסובייטים פירקו מוסדות וארגונים יהודיים ושמו קץ לחיים הפוליטיים היהודיים, בתי הספר היהודיים אוחדו והונהגה בו לשון היידיש כשפת ההוראה ובהמשך הוחלפה לרוסית, וכן תוכנית הלימודים הסובייטית.
תחת השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1941, ערב הכיבוש הגרמני, היה מספר היהודים בעיירה כ-4,600. עם פלישת גרמניה לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941, ברחו מעט יהודים מניסבייז' לברית המועצות עם הצבא הסובייטי הנסוג. ב-27 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את ניסבייז' וכעבור ימים מעטים הטילו על יהודי העיירה גזרות, ביניהן חובה לענוד טלאי צהוב, איסור הליכה על מדרכות, איסור על קשרים עם לא יהודים, וגיוס לעבודות פרך בכפייה. מונה יודנראט ובראשו העמידו יהודי מוורשה, עורך דין במקצועו, שהיה בין הפליטים בניסבייז'.
ב-29 באוקטובר 1941 נצטווה היודנראט לכנס את כל היהודים בכיכר השוק. למחרת, לאחר שעות של המתנה, הופרדו 685 בעלי מקצוע ובני משפחותיהם מקרב היהודים. השאר, כ-4,000 גברים, נשים וטף, הובלו לבורות שהוכנו מראש בגן הארמון של ניסבייז', וכן לבורות שנחפרו כשלושה קילומטרים מן העיירה, בדרך לסְנוּב, ושם נורו למוות ונקברו בבורות. הרוצחים היו אנשי יחידת רצח ליטאית, ז'נדרמים גרמנים, ואנשי איינזצקומנדו 8.
כיום לא ידוע על יהודים המתגוררים בעיר.
גטו ניסבייז' והמרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
685 העובדים ובני משפחותיהם שהופרדו משאר בני העיירה שנרצחו הועברו לרחוב בתי הכנסת בעיירה, אשר גודר בגדר תיל והפך לגטו. הם גרו בצפיפות בבתים ישנים ורעועים, והועסקו בעבודות קשות מחוץ לגטו או בבתי מלאכה בגטו. היודנראט ניסה לארגן את הדיור והעבודה בגטו ולדאוג לחלוקת מזון מסודרת, ופעלה בגטו גם מעין משטרה יהודית ללא נשק חם.
המרד היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1941 התכנסו תושבי הגטו הצעירים בחשאי ובראשם חברי "השומר הצעיר", והתארגנו למחתרת לוחמת. הם החלו לפעול להחלשתו של ראש היודנראט, בו לא נתנו אמון. חברי המחתרת, שעמם נמנו אף כמה מחברי היודנראט, הקימו בגטו בית ספר חשאי על אף איסור מפורש של הגרמנים, וארגנו את העובדים בגטו באיגוד מקצועי. הם ייצרו נשק קר, כולל סכינים, גרזנים ואלות ממוסמרות, וכן חומרי בערה להצתת הבתים במקרה של מרד, ושני מהנדסים יהודים ייצרו חומצה זרחנית למילוי בקבוקי תבערה. שתי צעירות שעבדו במחסן נשק של המפקדה הגרמנית הבריחו לגטו מעט כדורים ורימוני יד, ואף מקלע קל, מפורק לחלקים. הוברחו לגטו כמה אקדחים על ידי דב אלפרוביץ', ואנשי המחתרת קראו לשאר יהודי הגטו לחפור בונקרים ולהצטייד במזון.
ב-17 ביולי 1942 נודע ליהודי הגטו על חיסול יהודי הורודז'יי, עיירה המרוחקת 14 ק"מ מניסבייז', והם נכנסו לכוננות. ב-21 ביולי כיתרו גרמנים ושוטרים מקומיים את הגטו, והיהודים נקראו להתאסף לסלקציה, אך ראש היודנראט השיב שהיהודים מסרבים למלא את הפקודה. יהודי הגטו התקוממו בהנהגת חברי המחתרת, בהם שלום חולבסקי וחיים-אליהו פולצ'ק. בתגובה פתחו הגרמנים באש על הגטו.
המורדים לחמו בתחמושת המועטה שהייתה בידם. בקרב שהתפתח נהרגו רוב היהודים, וכארבעים גרמנים וליטאים נפצעו ונהרגו. תושבי הגטו העלו באש את הבתים, והשרפה התפשטה אל הבתים שהיו בשאר תחומי העיירה. יהודים מעטים ניצלו במחבואים בתחומי הגטו, וכ-25 לוחמים יהודים הצליחו להימלט אל היערות והצטרפו ליחידת פרטיזנים של יהודי סובייטי מהעיירה קופיל, שהייתה חלק מאוגדה סובייטית. חלקם הגיעו ליישובים יהודיים סמוכים והודיעו על הרצח ההמוני ועל המרד. בעקבות הודעה זו החליטו יהודי מיר לברוח מהגטו.
הצבא האדום כבש את ניסבייז' ביולי 1944. יהודים מעטים ניצלו ביערות ובמקומות מחבוא אצל איכרים, אך רוב הניצולים היהודים ששבו לעיירה עזבו אותה לאחר זמן קצר. הם עברו ליישובים אחרים בפולין, ורובם עלו לאחר מכן לישראל. כיום לא ידוע על יהודים המתגוררים בעיר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גטו ניסבייז'- סיפורה של קהילת ניסבייז' באתר בקעת הקהילות, יד ושם
- גטו ניסבייז', באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- דליה מזורי, מרד גטו ניסבייז נחשף לראשונה ביד ושם, באתר nrg, 21 ביולי 2015
