גטו סלונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גטו סלונים
Ghetto Slonim 1h.jpg
מדינה בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוז סלונים עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 53°04′N 25°11′E / 53.06°N 25.19°E / 53.06; 25.19
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גטו סלוניםפולנית: getto w Słonimiu, בבלארוסית: Слонімскае гета, בגרמנית: Ghetto von Slonim) היה גטו שהוקם בשנת 1941 על ידי האס אס בסלונים במערב בלארוס במהלך מלחמת העולם השנייה. העיר נכבשה על ידי הוורמאכט בשלבים הראשונים של מבצע ברברוסה (פלישת 1941 לברית המועצות). הריגתם של יהודים על ידי חוליות ההשמדה הניידות החלה כמעט מיד. לפני 1939 הייתה העיר סלונים חלק מהרפובליקה הפולנית השנייה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של היהודים בסלונים הוא משנת 1551. הקהילה החלה לפרוח במחצית הראשונה של המאה ה-16. יהודים התמקדו במסחר בעצים ודגנים; חלקם בעסקי מבשלות שיכר, אחרים בתעשיות בניין. בשנים 42–1635 נבנה בית הכנסת הגדול בסלונים, בסגנון הבארוק.[1] בשנת 1766 מנתה הקהילה המקומית 1,154 חברים.[2] חיי התרבות היהודיים שגשגו בחסות משפחת אוגינסקי (אנ') מאיחוד פולין-ליטא. בני משפחה זו בנו את תעלת אוגינסקי בין הניימן והדנייפר.[3] בעקבות חלוקת פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, הפכה סלונים לחלק מהאימפריה הרוסית בשנת 1795. בה גר הרב אברהם ויינברג, מייסד חסידות סלונים. במאה ה-18 פעלו בעיר שבעה בתי כנסת. בשנת 1897 היו באוכלוסיית סלונים 72% יהודים, אך רבים מהצעירים היהודים בעיר היגרו ממנה. לאחר תקומתה של פולין הריבונית בסוף מלחמת העולם הראשונה, ועל פי מפקד פולין ב-1921, היו בעיר 6,917 יהודים. עשר שנים לאחר מכן, האוכלוסייה היהודית גדלה שוב ל־8,605 - 64% מאוכלוסייה של 16,251 תושבים ובה 4,899 קתולים.[4] בסלונים היו 10 בתי ספר יהודיים חדשים, בהם בית הספר התיכון היידי.[2]

פלישת גרמניה לפולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפלישה הנאצית-סובייטית לפולין בספטמבר 1939 נכבשה סלונים על ידי הצבא האדום. בתוך ימים החל הממשל הסובייטי החדש לחסל את מוסדות הדת, התרבות והפוליטיקה היהודיים. הציונים הואשמו בהיותם מהפכנים והותקפו על רקע זה. ה-NKVD טען שהציונות היא תנועה פשיסטית, אנטי-סובייטית, ובאפריל 1940 שלח 1000 יהודים לסיביר בגל של גירושים המוניים. גם חברי ה"בונד" נאסרו וגורשו לגולאג.[5]

במקביל הפכה סלונים ליעד מרכזי לפליטים יהודים-פולנים שניסו להימלט ממערב פולין. מספר הפליטים בסתיו 1939 היה כ-2,000 ושנה לאחר מכן כבר היה 15,216, רובם מובטלים.[6] צאלק פרחודניק, שהגיע באופן זמני לסלונים ב-1939, העיר כי הקומוניסטים היהודים השתתפו בפיזור יחידות צבא פולניות יחד עם הפולשים הסובייטים.[7] עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה, גדל מספר היהודים בסלונים ל-22 אלף - כ-70% מכלל האוכלוסייה בעיר.

גטו סלונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים נכנסו לעיר ב-24–26 ביוני 1941 תוך כדי הפצצות והפגזות. יהודים לא גורשו בשלב זה, אך צעדים אנטי-יהודיים הוטלו מיד על מנת להבטיח בידודם של היהודים. מאות גברים נאספו והובאו לאצטדיון העירוני שבו הוכו לעיתים עד מוות בחקירות שנמשכו שבוע.[8] זמן קצר לאחר מכן הוקם בעיר יודנראט ובו עשרה חברים. נשיא היודנראט, וולף ברמן, מנהל בנק לשעבר בן 80,[9] נאלץ לגבות כופר של שני מיליון רובל בזהב ולהעבירו לגרמנים. לאחר מכן נרצחו חברי היודנרט. חברים בולטים אחרים בקהילה חששו להצטרף ליודנרט. המועצה החדשה הייתה אחראית על גיוס פועלים יהודים לעבודת כפייה. הוקם שירות הסדר היהודי ובו 30 גברים במדים. ב-12 ביולי 1941 נצטוו יהודי סלונים לענוד מגן דוד על בגדיהם. כל היהודים המתגוררים סביב מרכז העיר פונו לגטו מוקף חוטי תיל ושומרים.[10] הקבוצה השנייה של חברי היודנרט הוצאה להורג ב-14 בנובמבר 1941. לאחר כל ירי לקחו הרוצחים הגרמנים את חפצי הנרצחים. קרון מלא חפצי ערך יהודיים נשלח לגרמניה תחת ליווי מזוין, בעיקר מעילי פרווה וחפצים עשויים מתכות יקרות.[11]

רדיפות נאציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשמדה הגדולה הראשונה של יהודים בסלונים התקיימה ב-17 ביולי 1941, כשהגיעה לעיר יחידת איינזאצקומאנדו 8 בפיקודו של אוטו בדפיש (Badfisch), שהשתייכה לאיינזצגרופה EG-B, עם גדוד משטרה ממינסק.[13] לפני הטבח הוכנו בורות קבורה בפאתי הכפר הסמוך פייטרולוויצ'ה (Pietrolewicze).[14] כ-2,000 יהודים רוכזו בכיכר וכ-1,200 מהם הועלו על משאיות, נשלחו לבורות הירי ונרצחו בירי. משטרת העזר הבלארוסית (שהוקמה ב-7 ביולי 1941) סייעה בזיהוי היהודים מקרב האוכלוסייה.[15] בעלי מלאכה ועובדים קיבלו תעודת זיהוי מיוחדת וניצלו. באוקטובר 1941 הוקם עבורם גטו נפרד. מקצתם קיוו שכישוריהם המקצועיים יצילו אותם ממוות. יהודים נוספים הובאו לגטאות סלונים מהישובים הסמוכים. במרס 1942 חוסלו יושבי הגטאות המאולתרים באזור. כל האסירים הובלו ברגל לגטו סלונים.[14]

הרצח ההמוני השני של יהודי סלונים בידי איינזצגרופה B התקיים ב-14 בנובמבר 1941.[8] הגטו הוקף ו-9,000 איש נלקחו במשאיות לכפר צ'פיילוב (Czepielów), שבעה ק"מ משם, שם נורו בבורות.[13] מספר אסירים נמלטו לפני הטבח. יחידת עזר בלרוסית סייעה באיסוף היהודים, בגירושם לאתר הטבח ובירי ביהודים. בירי סייעו גם כוחות עזר לטבים וליטאים. לאחר ההרג ההמוני נעשו סריקות אחר יהודים במחבוא. ב-13 בנובמבר 1941 נותרו בגטו 7,000 עובדים מיומנים, כולם בעבודת כפייה. עדויות שכתבו הניצולים מביניהם שמורות בארכיון המכון ההיסטורי היהודי בוורשה .

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גטו סלונים הבוער על פני נהר שצ'רה (Szczara) במהלך המרד היהודי שפרץ בעת השמדת הגטו, 29.6.1942

בבוקר 29 ביוני 1942 מרדו היהודים כדי להגן על עצמם מרציחות נוספות. המשפחות ירדו אל בונקרים סודיים. מנהרות נחפרו אל מחוץ לגטו.[9] אנשי המחתרת בראשות דוד אפשטיין ירו על החיילים באמצעות כלי נשק ששופצו. לפחות חמישה גרמנים נהרגו ואחרים נפצעו. הנאצים הציתו את הגטו. בית החולים היהודי ובו מטופלים נפגע בידי האס-אס. השמדת הגטו התקיימה בין 29 ביוני ל-15 ביולי 1942. במשך שבועיים נצודו הנמלטים והוסעו במשאיות לשדות ההרג שליד הכפר פייטרולביצה (Pietrolewicze) בידי אנשי אס-אס, אורפו ומשטרת בלארוס. המרד דוכא בסיוע תגבורות לטביות, ליטאיות ואוקראיניות. 8,000- 13,000 יהודים נרצחו בבתיהם או ברחובות ובבורות הירי.[16] גטו סלונים צומצם. ב-31 ביולי 1942 הגיש וילהלם קובה (אנ') להינריך לוזה דו"ח המסכם את פעולת חיסול הגטו ואת "ציד היהודים". לדבריו, כ-55,000 יהודים הושמדו באזור.[13]

פעולת השמדה נוספת נערכה ב-20 באוגוסט 1942,[14][17] במהלכה נאספו ונרצחו כ-700 גברים ו-100 נשים שניקו וקברו את המתים.[18] יהודים רבים נמלטו ליער;[13] 30 איש הקימו קבוצה לוחמת יהודית.[19][13] אחרים נשארו בצד הארי. על פי האנציקלופדיה של השואה, נרצחו 22,000 יהודים בסלונים וסביבותיה.[20]

לאחר חיסול הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה חודשים לאחר חיסול הגטו, ב-18 בדצמבר 1942, פשטו הכוחות הנאצים על הכנסייה הקתולית ועל מנזר סמוך. הגרמנים השיגו מידע ממשתפי פעולה בלרוסים לגבי פולנים נוצרים שנתנו מחסה ליהודים שהצליחו להימלט.[21] המשפחות היהודיות הסתתרו בעליות גג, באורוות, במחסנים ובחממות.[22] למחרת נתפסו הכומר אדם שטרק ושתי נזירות שעזרו לו להסתיר ילדים יהודים, הועברו לפייטרולביצה שבפאתי סלונים והוצאו להורג על ידי הגרמנים.[23][24] שטרק הוכר לאחר מותו כחסיד אומות העולם. שלושה מהקורבנות הנוצריים הוכתרו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-13 ביוני 1999 בוורשה בין 108 קדושי מלחמת העולם השנייה.[25][26] שתיים מהנזירות היו נזירות פולניות מסלונים שעזרו ליהודים והוצאו להורג בגבעת גורקי פאנטאלוביצקי ב-19 בדצמבר 1942: אווה נוישקובסקה (פל) ומרתה וולובסקה (פל).[27][28] כמו כן הוכר הכומר אדם שטרק[29] שנהרג יחד עמן. בשנת 2001 היה שטרק הישועי הראשון שזכה בתואר חסיד אומות העולם על ידי מדינת ישראל. הוא הביא לגטו מזון שנרכש בתרומות כספיות. הוא הנפיק תעודות מזויפות שהגנו על פליטים יהודים וקרא לחברי קהילתו לעזור להציל את תושבי הגטו.[30][31]

הצבא האדום הגיע לסלונים באמצע יולי 1944 במהלך מבצע בגרטיון. לאחר מלחמת העולם השנייה נקבעו מחדש גבולותיה של פולין בוועידת יאלטה ב-1945, על פי דרישותיו של סטלין בוועידת טהראן. סלונים שולבה ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית של ברית המועצות. האוכלוסייה הפולנית גורשה ויושבה בכוח בגבולותיה החדשים של פולין עד סוף 1946. הקהילה היהודית שהושמדה לא שבה לעיר. מאז 1991 סלונים היא אחת ממרכזי מחוז גרודנו שברוסיה.[32][33]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גטו סלונים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Collections, Slonim, Poland. Prewar: The interior of a synagogue. – Google Cultural Institute.
  2. ^ 2.0 2.1 Aleksandra Bielawska, Anna Susak, Andriej Zamojski, Anna Mirkowska, Martyna Sypniewska (2011). "Jewish history of Słonim". Muzeum Historii Żydów Polskich POLIN. Virtual Shtetl. Part III: 1921–1939. 
  3. ^ Anna Susak, Andriej Zamojski, Anna Mirkowska, Martyna Sypniewska (25 באוקטובר 2011). "Słonim early history". POLIN Museum of the History of Polish Jews. Virtual Shtetl. 
  4. ^ Statistical Office (Poland) Główny Urząd Statystyczny (Central Statistical Office (Poland). "Ludność według płci i wyznania". Wikimedia Commons: Woj.nowogrodzkie-Polska spis powszechny 1931, p. 54 / 270 in PDF or 23 in document. Table 11. Słonim city. Population: 16,251 (1931). Catholic: 4,899. Orthodox: 2,397. Judaism: 8,605. Other: 276. 
  5. ^ Aleksandra Bielawska, Anna Susak, Andriej Zamojski, Anna Mirkowska, Martyna Sypniewska (8 בנובמבר 2010). "Jewish history of Słonim (Part 4)". Muzeum Historii Żydów Polskich POLIN. Virtual Shtetl. 
  6. ^ Joshua D. Zimmerman (2015), The Polish Underground and the Jews, 1939–1945. Cambridge University Press via Google Books, p. 260.
  7. ^ Alexandra Garbarini (2011). Jewish Responses to Persecution: 1938–1940. AltaMira Press. עמ' 182. ISBN 0759120412. 
  8. ^ 8.0 8.1 Martin Dean (2003). "The Ghetto 'Liquidations'". Collaboration in the Holocaust: Crimes of the Local Police in Belorussia and Ukraine, 1941–44. Palgrave Macmillan. עמ' 18, 22, 78, 93. ISBN 1403963711 – באמצעות Goggle Books. 
  9. ^ 9.0 9.1 Shalom Cholawski (1998). "The Jews of Bielorussia During World War II". Taylor & Francis. עמ' 141–142, 146, 162, 253. ISBN 9057021935. In the weeks that followed [the ghetto liquidation action], there were also further massacres in the area of Slonim with thousands of fatalities.(p. 347) 
  10. ^ Eilat Gordin Levitan, Słonim Ghetto map with legend in Polish and Yiddish. Source: Nachum Alpert, ISBN 0896041379.
  11. ^ Waitman Wade Beorn (2014). Marching into Darkness. Harvard University Press. עמ' 153–154, 162. ISBN 067472660X. 
  12. ^ Headland, Ronald (1992). Messages of Murder: A Study of the Reports of the Security Police and the Security Service. Associated University Presses. עמ' 74. ISBN 0838634184. 
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 Peter Longerich (2010). Holocaust: The Nazi Persecution and Murder of the Jews. OUP Oxford. עמ' 198, 238, 347. ISBN 0192804367. 
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 Emil Majuk (ed) (2013). "Słonim – Karta Dziedzictwa Kulturowego" [Slonim – A Cultural Heritage]. Shtetl Routes. Jewish Heritage Places and Objects in the Cross-border Tourism (Obiekty żydowskiego dziedzictwa kulturowego w turystyce transgranicznej). Home of Słonimer Awraam (1802–1884), the founder of Slonim Hasidic Dynasty. 
  15. ^ Einsatzgruppe B (19–24 July 1941), Operational Situation Report No. 27. Addressed to the Chief of the Security Police and the SD, Berlin: "It has been repeatedly observed that Jews escape into the forests now and try to hide there. The employed White Russians have shown little activity so far. It has been explained already to Dr. Tschora what is expected from their support, particularly concerning the cooperation in the apprehension of Communists, officials, commissars, intellectuals, Jews, etc." – OSR 27. Holocaust Research Project.org 2007.
  16. ^ Sid Resnick Historical Archive (2016). "June 29: The Slonim Massacres". The Jewish Currents. Following some acts of armed resistance by Jewish partisans in the ghetto of Slonim, the Nazis set the ghetto on fire on this date in 1942 and spent the next two weeks laboriously murdering between seven and ten thousand Jews. 
  17. ^ Jewish Calendar: 20 August 1942. Diaspora; Date Converter.
  18. ^ University Center for International Studies (1982). Histoire Russe, Volume 9. University of Pittsburgh. Up to 15 December 1942, Einsatzgruppe B reported executing a total of 134,298 persons (pp. 68–69).[29] 
  19. ^ Baruch Shub. "Jewish Partisan Units: Slonim, Schtorrs 51". Tel Aviv, Israel: Organization of Partisans Underground Fighters. אורכב מ-המקור ב-June 13, 2016. 
  20. ^ Walter Laqueur & Judith Tydor Baumel (ed) (2001). The Holocaust Encyclopedia (PDF). New Haven & London: Yale University Press. 63–64 (104–105 / 807 in PDF). ISBN 0300084323. 
  21. ^ Rev. Tadeusz Krahel (2016). "Ksiądz Adam Sztark (19 XII 1942)". Czas Miłosierdzia Magazine Online. Białostocki Biuletyn Kościelny. Pismo Kurii Metropolitalnej. 
  22. ^ Sister M. Angela Zagrajek (23 בספטמבר 2007). "Błogosławione s. Marta i s. Ewa" [Beatified Sisters Marta and Ewa]. Szymanów: Siostry Niepokalanki, opiekunki Sanktuarium N.M.P.Jazlowieckiej. 
  23. ^ "The Righteous Among The Nations: Sztark, Adam". db.yadvashem.org. בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2019. 
  24. ^ "Historia ks. Adama Sztarka | Polscy Sprawiedliwi|website=sprawiedliwi.org.pl|accessdate=2019-06-12". 
  25. ^ Catholic Online. "108 Polish Martyrs". Searchable database of information on Catholic saints. Bakersfield, Ca. USA: COL. 
  26. ^ Rev. Vincent A. Lapomarda, S.J. (2008). "Catholic Martyrs of the Holocaust". College of the Holy Cross. With extended Bibliography. 
  27. ^ Jonathan Luxmoore (14 ביוני 1999). "Bravery behind beatification: Kazimiera Wolowska and Bogumila Noiszewska". Pope blesses Poles martyred by the Nazis. Warsaw: World news. The Guardian. 
  28. ^ Vincent A. Lapomarda (7 בפברואר 2008). "Sisters of the Immaculate Conception of the Blessed Virgin Mary, Mother Superior Kazimiera Wolowska (Sister Maria Marta) and Bogumila Noiszewska (Sister Maria Ewa)". 152 Jesuit Victims of the Nazis. College of the Holy Cross. The Jesuits and the Third Reich, Inside the Vatican, May 2000. 
  29. ^ Adam Sztark: Biography and photographs. College of the Holy Cross. Internet Archive.
  30. ^ Terry Jones, Listing of the names of all 108 martyrs beatified on 13 June 1999 by Pope John Paul II at Warsaw, Poland; CatholicForum.com website. Internet Archive.
  31. ^ Rafał Harlaf, Oświadczenie złożone w 1946 r. dla Żydowskiego Instytutu Historycznego (Deposition from 1946 for the Jewish Historical Institute, Warsaw). Info.Kalisz.pl via Internet Archive.
  32. ^ Sylwester Fertacz (2005), "Krojenie mapy Polski: Bolesna granica" (Carving of Poland's map). Magazyn Społeczno-Kulturalny Śląsk. Retrieved from the Internet Archive on 5 June 2016.
  33. ^ Simon Berthon, Joanna Potts (2007). Warlords: An Extraordinary Re-Creation of World War II. Da Capo Press. עמ' 285. ISBN 0306816504.