גט על תנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גט על תנאי הוא גט שכותב הבעל, ובו תנאי שרק עם קיומו נכנס הגט לתוקף. שימוש עיקרי בגט על תנאי הוא בידי אדם היוצא למסע מסוכן, ובפרט חייל היוצא למלחמה, והתנאי להפעלת הגט הוא שהאדם יהפוך לנעדר. שיטה זו מונעת את הפיכתה של האישה לעגונה.

מקור הנוהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לשייך את הנוהג לתקופת דוד המלך[1]. אחת הפרשנויות בתלמוד למעשה דוד ובת שבע אומרת שדוד לא חטא בלקיחת אשת איש כיוון שחיילי דוד המלך נהגו לתת גט לנשותיהם טרם צאתם לקרב: "דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" (בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א). 

עיון בגמרא מראה כי הנוהג התחיל כבר קודם לכן, בתקופת שאול המלך. זאת למדה הגמרא מהפסוק: "ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח" (שמואל א', י"ז, י"ח), בו צווה דוד על ידי אביו ישי ללכת לבקר את אחיו המגויסים לצבא שאול המלך ללחימה בפלשתים. דרשו חז"ל על פסוק זה: "מאי ערובתם? תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה" (בבלי, מסכת שבת, דף נ"ו, עמוד א). ביאר שם רש"י: (ד"ה דברים) "היינו קדושין - תקח - תבטל על ידי גט שתביא להם מן המלחמה". כלומר, דוד נדרש להביא מאחיו הלוחמים גיטין לנשותיהם. מכאן, שהנוהג התחיל כבר קודם לתקופת מלוכת המלך דוד: לפחות בתקופת שאול המלך- אם לא קודם לכן.

לפי בעל הטורים, הנוהג הונהג אף קודם לכן- על ידי משה רבינו, אך במתכונת אחרת- שנועדה להתמודד עם הצורך ב"ייבום" ו"חליצה" אם החייל הנופל היה נשוי אך ללא ילדים. תקנתו של דוד, כאמור- הופנתה לכל חייל ולא רק למי שאין לו ילדים- במטרה למנוע עגינות.

השימוש ב"גט על תנאי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה הנהיגה הרבנות בארץ ישראל שחיילים יהודים הנשלחים לחזית, חותמים על גט על תנאי. הרב הצבאי הראשי לצבא הבריטי במזרח התיכון, פרופ' לוי יצחק רבינוביץ, קיבל בשביעי של פסח תש"ג מברק מהרב הראשי לארץ ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בו הוא מודיע לו כי פלוגת ההובלה 462 עזבה את ארץ ישראל בטרם ניתן לחייליה האפשרות לחתום על גט על תנאי. הרב הצבאי קבל הודעה "סודית בהחלט" שדווקא יחידה זו עומדת להפליג לאי מלטה. כאשר הדרך למלטה מסוכנת שכן הגרמנים זרעו פצצות בים התיכון, בין החוף הצפון-אפריקאי לבין האי, וכמעט שלא היה יום שלא הודיעו על טביעת אוניה במסלול זה. באסרו חג של חג הפסח, נאספו הפרטים האישיים של החיילים. הרב כינס חיילים דתיים (כדי שיוכלו להיות נאמנים - במקרה של מימוש הגט) והחיילים הנשואים חתמו על הגט על תנאי בשעות הבוקר. ימים אחדים לאחר מכן טבעה האוניה שבה הפליגה פלוגת ההובלה 462, ו-140 מחייליה נספו.

יישום הנוהג בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הועלתה הצעה לפיה כל חייל קרבי נשוי יפקיד בידי הרבנות גט על תנאי, והרבנות תפעיל גט זה אך ורק אם החייל הפך לנעדר והותיר את אשתו עגונה. הצעה זו נדחתה על ידי הרב שלמה גורן הן בשל חששות הלכתיים ל"גט מעושה" אך בעיקר עקב החשש מהשפעתה השלילית על מורל החיילים[2]. כפי שנימק הרב גורן: "בהתחשב עם כל הקשיים ההלכתיים והמעשיים הכרוכים בהיתר זה, ונוכח התנגדות המפקדים לעצם הפניה לחייל לפני צאתו לקרב על מנת להחתימו על טופס המזכיר לו באופן מוחשי ביותר את מאורעות המלחמה, ואשר עלול להביא לידי הרס המשפחה, הגורם לירידת המורל של החיילים, הגענו למסקנה שאין פתרון זה הולם תנאי הלחימה והחיים שלנו כיום"[3] .

ההצעה לאפשר בצה"ל החתמת חיילים נשואים על "הרשאות גט" בטרם יציאה למבצעים ממשיכה לעלות בשיח ההלכתי גם לאחר פסיקה היסטורית זו. דוגמה לכך ניתן לראותו בתמיכתו של הרב יעקב אריאל בהחלת אופציה זו במלחמות ישראל כיום[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב קנוהל, עורך ראשי, בהתנדב עם, מתנדבים דתיים במלחמת העולם השנייה, "מורשת" - הוצאת ספרים, תל אביב 1989. מאמרו של הרב פרופ' לוי יצחק רבינוביץ "שחרור נשי החיילים מיחידה 462 מכבלי העיגון".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרור פיקסלר ועמיחי רדזינר "נתינת גט קודם יציאה למלחמה" תחומין כז 409, 409-410 (תשס"ז).
  2. ^ שם, בנספח: "גיטי מלחמה בין הרב הרצוג לרב גורן" מאת ד"ר עמיחי רדזינר (תשס"ז)
  3. ^ הרב שלמה גורן, שו"ת משיב מלחמה, עמ' יד
  4. ^ קובי נחשוני "בעקבות עסקת השבויים: "לתת גט על תנאי לפני גיוס"" ynet – יהדות 5.8.2008 www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3578038,00.html