גיא אסיף
לידה | 16 במרץ 1967 (בן 57) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
מעסיק | העיר, חדשות, מעריב |
גיא "גיאגיא" אסיף (נולד ב-16 במרץ 1967) הוא עיתונאי, עורך, כותב, יזם ומוזיקאי ישראלי.
עיתונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסיף החל את דרכו העיתונאית בעיתון "העיר", שם שימש ככתב תרבות. ב-1990 עבר לעיתון "חדשות", שם כתב וערך יחד עם העיתונאי עמית שהם את "הבננה העברית", מדור ביקורת שבועי שעסק במוזיקה ישראלית. המדור עורר עליו רבים מתעשיית המוזיקה הישראלית בשל הטון הביקורתי החריף, הלשון המשוחררת וההומור הבוטה שבו נקט. ב"חדשות" ערך אסיף גם את "התוספת (של יום רביעי)", מוסף שבועי שערבל באופן חופשי תרבות, בידור ופנאי.
ב-1994 הקים יחד עם גל אוחובסקי והסופרת תמר גלבץ את "תרבות מעריב", מוסף התרבות השבועי של מעריב. אסיף שימש במשך שנים כאחד מכתביו ומבקריו הראשיים של המוסף, כעורך המשנה שלו, ולבסוף גם כעורך הראשי. המוסף הציג תערובת של כותבים ותיקים ומוערכים כדוד אבידן, מאיר ויזלטיר, אדם ברוך ויוסף אגסי וכותבים צעירים וחדשים כשמעון אדף, אתגר קרת, מאיה בקר, קרן ציטר, איתמר בן כנען, שי טובלי ואחרים.
במסגרת עבודתו במוסף פיתח אסיף את סגנון הכתיבה והעריכה הייחודיים לו, המושתתים על שבירה מתמדת של הקונבנציות הלשוניות והמבניות המוכרות לקורא ועל שימוש קבוע בהומור כערך מרכזי בהגשת הטקסט. כך, למשל, נטרל את הקשר בין כיתובי התמונה במוסף למושאי התמונות, והפך את הכיתובים לכלי ביטוי הומוריסטי סאטירי משוחרר מכל אילוצים תוכניים. מהלך דומה החיל על הכותרות שהופיעו במוסף. מהלכים אלה עוררו התנגדות רבה הן במערכת העיתון והן מחוצה לה.
באחד הגיליונות האחרונים שערך התפרסמה ביקורת על תוכניתם הסאטירית של גיא מרוז ויוני להב, "המחשוף". מתחת לתמונה שצורפה לביקורת כתב אסיף, "יוני להב וגיא מרוז. הומוסקסואלים". מרוז ולהב איימו על מעריב בתביעה על סך 250 אלף שקלים בגין לשון הרע. האיום מעולם לא התממש, והיועץ המשפטי של "מעריב" מאיר בלייך אף התראיין בעניין והצהיר: "אם אדם מופיע בתוכנית טלוויזיה ויורה בה לכל הכיוונים, שיצפה שבביקורת הנכתבת או נאמרת עליו ישחקו באותם כללים. כיתוביו של גיא אסיף ידועים כלא שגרתיים. הכיתוב הוא חלק מהקונטקסט של המגזין שלו ו"מעריב" אינו רואה בכיתובים כל עילה לעניין לשון הרע". שבועיים מאוחר יותר פוטר אסיף מעבודתו כעורך המוסף.
במסגרת כתבותיו עשה אסיף שימוש בפסבדונים "גיאגיא", כינוי שדבק בו גם בחיים האמיתיים.
במדיה המשודרת היה אסיף מעורכי ומיוצרי "המעגל הקטן", תוכנית התרבות של ערוץ 2 בהגשת גל אוחובסקי. כמו כן הפיק וביים כתבות עבור תוכנית התחקירים "עובדה", חדשות ערוץ 2 וחדשות ערוץ 10.
במקביל, באותן שנים, למד ולימד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
אינטרנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 הצטרף אסיף לאתר וואלה, כדי להקים שם את ערוצי התרבות והבידור. וואלה תרבות ובידור הציג את דור הכותבים הראשון ש"גדל" באינטרנט הישראלי והתאפיין בטון תל אביבי, ביקורתי ושמאלי. אסיף הפך את העיסוק בפוליטיקה לחלק בלתי נפרד מהנושאים השוטפים בהם עסק הערוץ, והקדיש מדורים מיוחדים קבועים, של העיתונאים דנה ספקטור (תחת השם פזית בניזרי) ושי גולדן, לביקורת ארסית על ידוענים ותרבות הידוענים. מאוחר יותר, עם פרישתו של עופר שני מתפקידו כסמנכ"ל התוכן של האתר, התמנה אסיף לעורך הראשי של וואלה.
ב-2004 עזב אסיף את וואלה כדי לסייע בהקמת nrg מעריב, אתר הבית של עיתון מעריב. אסיף פיקח על אפיון הערוצים השונים של האתר ושימש כעורך הראשי בחודשי ההרצה של האתר החדש. בנוסף לערוצי התוכן הרגילים הציג nrg גם שורה של ערוצי תוכן חדשים, ביניהם ערוצי יהדות, ניו אייג', סטייל וברנז'ה.
אסיף הוא ממקימי ובעלי הסטארט אפ פולז בוטיק, רשת חברתית הפונה לקהילה הגלובאלית ומתרכזת בסקרים. המשקיעים באתר הם אביב גלעדי, קבוצת רקאנטי וקרן ההון סיכון תמיר פישמן.
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסיף החל את דרכו המוזיקלית כנער, בלימודי גיטרה אצל אגון קרטן ומנשה בקיש. מאוחר יותר, ובמקביל לפעילותו כעיתונאי ומבקר תרבות, החל לעבוד כתקליטן וכמוזיקאי, תוך שהוא טוען כי "מדובר למעשה בפעילויות זהות. יצירת מוזיקה וכתיבה על מוזיקה".
ב-1991 אסיף יזם, יחד עם העיתונאי עמית שהם, את סדרת מסיבות הרטרו/דיסקו/סבנטיז הראשונות בישראל. הסדרה נקראה "העתיד יעונן חלקית", והתרחשה מדי יום חמישי במועדון אליזבת ביפו שבבעלות אורי שטרק. תקליטן הבית של המסיבות היה איתן תבור. במסגרת "העתיד יעונן חלקית" יזם והפיק את המופע המשותף של צביקה פיק ונושאי המגבעת. המופע תוכנן כערב חד-פעמי, אך הצלחתו הובילה למסע הופעות בן שנה וחצי. הצלחתן הגדולה של המסיבות הובילה להוצאת אלבום אוסף באותו שם, בעריכת אסיף ושהם ("העתיד יעונן חלקית", פונוקול, 1992).
ב-1992 יזם עם עמית שהם גם את סדרת מסיבות האסיד האוס "סארטר לא היה בא", אשר במסגרתן יובא וניגן בקביעות לראשונה בישראל תקליטן זר. כמו כן שימש אסיף כאחד מתקליטני הבית של מועדון "אלנבי 58".
באמצע שנות התשעים הקים אסיף יחד עם דביר וולק, יוצא להקת קנאק/פופ ולימים המפיק המוזיקלי של להקת פינג פונג, את הרכב האלקטרוניקה ביוניק. ביוניק סירבו להתחייב לז'אנר אלקטרוני מסוים ויצרו במרחב מגוון של סגנונות: האוס, ג'אנגל, ברייקביט, רוק, טראנס ואמביאנט. הצמד הקליט אלבום אחד, "Generation E", אותו הלחינו, הפיקו, ניגנו ובישלו לבד בביתם, בעזרת ציוד אולפן אלמנטרי (פונוקול).
להקת "פינג פונג"
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פינג פונג (להקה)
בשנת 1997 הקים אסיף עם רועי ארד (צ'יקי), גם הוא עיתונאי ועורך תרבות, את להקת הפופ האלקטרונית פינג פונג. השניים תרו אחרי זמרות, הקליטו תקופה עם השחקניות טינקרבל ואורלי ויינרמן, אך בסופו של דבר מצאו שפה משותפת עם יפעת "פיג'ויה" גלעדי ואהל עדן, שתיהן סטודנטיות לאמנות ומוזיקאיות. הלהקה התפרסמה בשנת 2000, כשנבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר "שמייח". השיר היה המשך ישיר לפעילותם של אסיף וארד כעיתונאים, שבמהלכה נאבקו על מקומה של השמחה בשיח התרבותי הישראלי.
פינג פונג עוררה זעם רב, כשהחליטה לתת ביטוי ויזואלי למילות השיר ולהופיע על הבמה כשהם מנופפים בדגלי סוריה וישראל כאחד, למרות איסור מפורש מצד רשות השידור ואיום בתביעה על סך מיליון דולר על חברי הלהקה. השיר זכה במקום ה-22 מתוך 24, וועדת החינוך של הכנסת קיבלה החלטה כי הלהקה היא "בזיון ובושה למדינת ישראל ולתרבות הישראלית". אסיף, שעבד בערוץ הראשון כעורך תוכנית התרבות "גם בישראל" בהגשת גל אוחובסקי, פוטר ממשרתו מיד עם שובו לארץ. הלהקה הוציאה אלבום אחד, "בין מוסר לאופנה" (הד ארצי), אך הוחרמה הן על ידי חברת התקליטים שלה והן על יד הרדיו.
פרויקט "היונים"
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 אסיף יזם והפיק את "אז היה אז", אלבום מחווה לתור הזהב של הפופ הישראלי. באלבום מבצעים מחדש גדולי הפופ העברי - יפה ירקוני, אילנית, ששי קשת, עדנה גורן ואחרים - להיטי עבר שכוחים שלהם. "נערה ממש אוצר" ששרה עליזה עזיקרי, ו"קוטפי הקפה" ששר אריק לביא, הם ההקלטות האחרונות שביצעו השניים לפני מותם. שותפיו של אסיף לפרויקט היו אלי אברמוב מלהקת הקליק, שהפיק את הפרויקט מוזיקלית והטכנאי יואב שדמה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גיא אסיף, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- גיא אסיף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- גיא אסיף, דף שער בספרייה הלאומית
- גיא אסיף, המיית היונים, באתר הארץ, 16 בפברואר 2005
- עידו הררי, בין מוסר לאופנה, באתר nrg, 24 בפברואר 2005
- נתי טוקר, "אנחנו מייצרים מדיה. בפרסום המסורתי מפטמים אווזים", באתר TheMarker, 29 באפריל 2012