גיבתון גמדי
 גיבתון גמדי
| |
|---|---|
גיבתון גמדי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | גיבתוניים |
| סוג: | גיבתון |
| מין: | גיבתון גמדי |
| שם מדעי | |
 Emberiza pusillaפאלאס, 1776 | |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון גמדי מקייץ
חורף
| |
| |
גיבתון גמדי (שם מדעי: Emberiza pusilla) הוא מין של ציפור שיר השייך למשפחת הגיבתוניים.
בישראל חולף וחורף נדיר למדי, אך נראה שחלה עלייה קלה בתצפיות בשנים 2010-2020. נצפה לרוב בין אוקטובר לסוף דצמבר ולעיתים נדירות יותר גם בפברואר-מרץ.[2]
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין תואר לראשונה על ידי פטר סימון פאלאס בשנת 1776. הגיבתון הגמדי הוא מין מונוטיפי, ללא תת-מינים שונים באזור התפוצה הפלארקטי הנרחב שלו.
שם הסוג Emberiza הוא מ-Embritz, גיבתון בגרמנית עתיקה. שם המין הספציפי pusilla הוא מלטינית ופירושו "קטן מאוד".[3]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו גיבתון קטן, אורכו כ-12–14 ס"מ בלבד. חלקיו התחתונים לבנים עם פספוס כהה על החזה וצדדיו. עם פניו הערמוניים ופס השפם הלבן, הוא דומה לנקבת גיבתון סוף קטנה, אך יש לו פסי כיפה שחורים, טבעת עין לבנה וגבול כהה עדין בחלק האחורי של לחייו הערמוניים. הזוויגים דומים.
קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריאתו היא מעין "זיק" בולט, והשירה היא "סירו-סיר-סיר-סירו" מתגלגל.
אקולוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגיבתון הגמדי מקנן באזורי הטייגה של צפון-מזרח אירופה וצפון האזור הפלארקטי ועד למזרח הרחוק הרוסי. הוא נודד, חורף באזורים הסאבטרופיים בצפון הודו, בדרום סין ובחלקים הצפוניים של דרום-מזרח אסיה. הגיבתונים נשארים באזורי החריפה שלהם זמן רב למדי; פרטים נתפסו ביונאן בסוף מרץ. בנוסף הוא מזדמן נדיר למערב אירופה. זהו מין בעל כושר הסתגלות; בהרי בהוטן למשל, בהם חורף הגיבתון מספרים קטנים, הוא מצוי בדרך-כלל בבית גידול חקלאי, לרוב ברום של בין 1,000 ל-2,000 מטר מעל פני הים.
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגיבתון הגמדי מקנן ביערות מחטניים פתוחים, לעיתים קרובות עם עצי ליבנה או ערבה. עונת הקינון שלו מאוחרת יחסית ומתחילה ביוני; חלק מהזוגות עדיין מקננים באוגוסט. הנקבה בונה את הקן על הקרקע חבוי מתחת לצמחייה עשבונית. התטולה מכילה לרוב ארבע עד שש ביצים, הדגירה מבוצעת על-ידי שני הזוויגים, והבקיעה מתרחשת לאחר 11–12 ימים. שני ההורים משתתפים בגידול הגוזלים, הפורחים מהקן לאחר 14–17 ימים נוספים.[4]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התזונה שלו מורכבת בעיקר מזרעים מחוץ לעונת הקינון, במהלכה הוא מוסיף חרקים וחסרי חוליות קטנים אותם קל יותר לגוזלים לאכול.[4]
סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו מין בעל אוכלוסיה גדולה הפרושה על-פני תחום תפוצה נרחב, ולכן מוגדר במצב שימור של ללא חשש ברשימה האדומה של IUCN.[5]
סקר של BirdLife International מ-2015 העריך את האוכלוסייה האירופית בכ-6,030,000–11,100,000. האוכלוסיה האירופית מוערכת בכ-20% מהאוכלוסיה העולמית, כך שהערכה ראשונית של האוכלוסייה העולמית עומדת על 30,150,000–55,500,000 פרטים בוגרים.[4]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פרט בוגר, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן -
מבט חזיתי, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן -
-
-
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיבתון גמדי, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבתון גמדי, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבתון גמדי, באתר GBIF (באנגלית)
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של גמדי, באתר eBird
- הקלטות אודיו של גיבתון גמדי, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ גיבתון גמדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ גיבתון גמדי-אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 145, 325. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 1 2 3 Little Bunting (Emberiza pusilla) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ Cinnyris regius. BirdLife International. 2016.