גידי גוב הולך לאכול
| סמליל התוכנית | |
| סוגה |
תוכנית בישול |
|---|---|
| מנחים |
גידי גוב |
| ארץ מקור |
ישראל |
| שידור | |
| רשת שידור |
ערוץ 8 |
| תקופת שידור מקורית |
2000–2002 |
גידי גוב הולך לאכול הייתה סדרת טלוויזיה תיעודית ישראלית, בהנחיית גידי גוב, ששודרה בערוץ 8 בשנים 2000–2003. הסדרה עסקה באוכל ובמפגשים עם דמויות שונות ברחבי ישראל ובעולם, תוך התמקדות בתרבויות קולינריות מקומיות.
את התכנית ביים דני סירקין וערכו והפיקו אתי אנטה-שגב וחנוך פרבר.
תיאור התוכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל פרק יוצא גוב לביקור במקום אחר – בישראל או בחו"ל – ומתארח אצל שפים, בעלי מסעדות, טבחים ובני קהילות שונות. הוא מתעד תהליכי הכנת מזון, טועם מנות אופייניות, ולעיתים לוקח חלק בהכנתן. חלק מהפרקים התמקדו במטבחים אתניים או אזוריים, ואחרים באירועים או מסגרות קולינריות יוצאות דופן.
גוב לא הציג עצמו כמומחה קולינרי, אלא כמתבונן סקרן. התוכנית שילבה שיחות לא פורמליות עם בעלי המקצוע, ולעיתים עסקה גם בהיבטים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים הקשורים לאוכל.
במהלך התוכנית נסע גוב בטנדר שברולט משנת 1965 בצבע ירוק, שהיה לסמל התוכנית.
הפקה ושידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]התוכנית הופקה ושודרה על ידי ערוץ 8 של HOT במשך שלוש עונות. אורכו של כל פרק היה כ־25 דקות. חלק מהעונות צולמו בישראל בלבד, ואחרות כללו גם פרקים שצולמו בחו"ל – בין היתר באיטליה, סין וספרד.
ביקורת ותגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן שידורה, התוכנית זכתה לסיקור בעיתונות הישראלית. חלק מהכתבות ציינו את סגנונה הלא־רשמי של ההנחיה ואת הגישה הנגישה לתחום הקולינריה. היו גם ביקורות שטענו כי התוכנית חוזרת על עצמה לאורך זמן, או כי קצב ההתרחשות בה איטי יחסית לפורמטים אחרים בז'אנר.
המשך ועיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום הסדרה, גוב השתתף במספר מיזמים טלוויזיוניים נוספים הקשורים לאוכל, בהם סדרות משותפות עם השף ישראל אהרוני. חלק מהן אימצו קווים דומים בפורמט ובגישה.[1] בשנת 2002 יצא לאור ספר המבוסס על הסדרה "גידי גוב הולך לאכול", אותו כתב חנוך פרבר. הספר כולל מתכונים, סיפורי אוכל וקטעים נבחרים מהתוכנית, ומציע תיעוד קולינרי וספרותי של מסעותיו של גוב ברחבי הארץ והעולם.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרב יודילוביץ', גידי גוב הולך לאכול? שיילך, באתר ynet, 20 באוגוסט 2001
- קאמבק בפיתה, באתר וואלה, 20 באוגוסט 2001
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ערן בר-און, גידי ואהרוני מבשלים דוקו, באתר ynet, 3 ביוני 2010
- ^ ד"ר אלי לנדאו, מטעמי געגוע, באתר ynet, 23 בספטמבר 2002