גידי דר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גידי דר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 בספטמבר 1964 (בן 59) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גידי דר (נולד ב-5 בספטמבר 1964) הוא במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידי דר נולד בשם גדעון דר וגדל במרכז הכרמל, חיפה. אביו, אברהם דר, היה בעברו קצין ביון ישראלי, והתפרסם בפרשת לבון[1]. בצעירותו היה גידי דר מוזיקאי ג'אז. למד קומפוזיציה קלאסית ומודרנית באופן פרטי אצל הארי נדל. בצבא שירת בקרבי. בתום שירותו הצבאי עבר להתגורר בתל אביב. לפרנסתו ניגן במשך שנה ג'אז, עד שבגיל 22 שיחק בסרט סטודנטים, והחליט באחת לעזוב את המוזיקה ולעבור לקולנוע. הוא עזב את המוזיקה כי הגיע למסקנה שכדי להצטיין בג'אז צריך להיות אמריקאי, וגם כי הרגיש ש:

במאי קולנוע הוא כמו קוסם, הוא מכניס אותך לתמונה והוא מנהל לך את המחשבות וההרגשות בתוכה. אתה נכנס לאולם חשוך ונותנים לך סיפור עם עלילה, שאלות ותשובות. זאת דרך אחת להגיד משהו. אני עובד בצורה אחרת, אני רואה בקולנוע אפשרות לשאול שאלות ולעורר את הצופה למחשבה עצמאית. גם כיוצר נשארתי בסוף הסרט עם יותר שאלות מאשר שהתחלתי לעשות אותו. אין שום סיבה לספק כל כך מהר תשובות לשאלות שנשאלות מאז ומתמיד וכנראה גם ימשיכו להישאל.[2]

דר נרשם ללימודי קולנוע בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי". הוא ביים במסגרת בית הספר סרט אחד, ופרש מהלימודים אחרי חודשיים. לאחר מכן למד קולנוע בכוחות עצמו, בכך שלקח חלק במשך מספר חודשים בהפקת סרט של ה־BBC שנעשה בישראל אודות אלי כהן. כמו כן למד דר קולנוע מצפייה בסרטים ומקריאת תאוריות קולנועיות.

במהלך השנה שאחר-כך עשה את סרטו הגדול הראשון "המשורר" (30 דקות), בהשתתפות משה איבגי ושולי רנד, שעבורו היה זה סרט ראשון כשחקן. הסרט יצא לאקרנים ב-1988, כשדר היה בן עשרים ושלוש. מאז ועד היום דר נוהג לכתוב, לביים ולהפיק את הסרטים והסדרות שלו.

בגיל עשרים וחמש החל דר לעבוד על "אדי קינג", סרט הקולנוע הראשון שלו (1992), שהושפע מסרטי הגל הצרפתי החדש[3]. העבודה על הסרט ארכה שנתיים וחצי. צוות היוצרים כלל את: אריאל סמל - הצלם והתפאורן, דני יצחקי – העורך, וחן הרפז – מעצב הפסקול (שלושת אלו עשו קריירה מוצלחת בתחומם, בשנים הבאות). השחקן הראשי, שגם השתתף בכתיבת התסריט, היה איתן בלום; היו כולם באמצע שנות העשרים לחייהם, וזהו סרט הקולנוע הראשון שעבדו בו. הסרט היה עצמאי וכמעט שלא זכה לתמיכה מקרנות הקולנוע. זו הפעם הראשונה שנעשה בישראל סאונד שכולו עבודת מחשב ודיגיטלי. הוא זכה בפרס ברדלס הברונזה בפסטיבל לוקרנו 1992. המפיק השותף היה רפי בוקאי. בסרט שיחקו שולי רנד, רונית אלקבץ, שלמה בסן, גבי שושן ואלברט אילוז. הסרט נכשל בקופות, אבל זכה להצלחה ביקורתית ולסיקור תקשורתי נרחב[4].

לאחר הסרט נטש את עשיית הקולנוע למשך שש שנים. עם לידת בנו הראשון ב-1998, החליט לחזור לעשיית סרטים. ב-1998 עשה את הווידאו קליפ "כחול וירוק" של עמיר לב. הקליפ זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

ב-1999 יצא לאקרנים סרטו התיעודי של דר "שיין" (50 דקות), שהשתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ובפסטיבל הקולנוע של ניו יורק. הוא גולל את סיפור חייו של אברהם שיין, מנהל בנק בעברו שעבר לפעילות פוליטית, עד להווה בו הפך למשורר רחוב, שמתהלך ברחובות תל אביב ומוכר ספרי שירה[5].

ב-2000 יצא סרטו התיעודי "הישימון האחרון" (50 דקות), פרק בסדרה "כל בני האדם" בערוץ 8 שעוסקת בזכויות אדם. הסרט עוסק בעידן המודרני בו החברה הצעירה מגלה את הזקנים מחוצה לה ושולחת אותם לישימון האחרון, לגלות בבתי אבות. דני וסרמן היה התחקירן של הסרט ובאותן שנים הם עבדו יחדיו על פרויקטים שונים.

בשנים 2001–2004 הוקרנו בערוץ הילדים שלוש עונות של הסדרה "הילדים מגבעת נפוליאון", שגידי דר הוא היוצר והכותב העיקרי שלה[6]. זוהי סדרת מתח עלילתית לילדים, ששיחקו בה ילדים בני 10–11, בה התגלה יון תומרקין, והיא זכתה שנתיים ברציפות בפרס אופיר על סדרת הנוער הטובה ביותר[6].

החל מ-2002 החל לעבוד עם שולי רנד, שחזר בתשובה, על הסרט "האושפיזין". הם כתבו במשך שנה את התסריט יחדיו וב-2003 החלו לצלם[7]. שותפו של דר בהפקה היה רפי בוקאי, שנפטר במהלך העבודה על הסרט והסרט מוקדש לו. הסרט הוא קומדיה קלאסית, בסגנון פרנק קפרה העוסקת בעולם החרדי[8]. זהו למעשה הסרט הראשון שצולם בתוך העולם החרדי ובהשתתפותו. כל השחקנים הם חרדים, למעט שני השחקנים שמשחקים את הפושעים. בתפקידים הראשיים שיחקו שולי רנד ואשתו[9]. הסרט הצליח בישראל, נכשל באירופה, למעט באנגליה[דרוש מקור], ונחל הצלחה קופתית בארצות הברית, בעיקר בקרב קהילה החרדית שם[10]. הוא הופץ בארצות הברית בידי הסטודיו האמריקאי Picturehouse, שהוקם על ידי HBO-ניו ליין סינמה, זהו הסרט הראשון אותו הפיץ.

"אדי קינג" ו"האושפיזין" הופצו בישראל בידי חברת ההפקה "אדי קינג" שבבעלותו של גידי דר, שמכרה את הזכויות להפצת הסרטים בחו"ל.

בשנים 2007–2010 יצר את "דאוס", סדרת מתח לנוער, שעוסקת בקונספירציות של עולם המחשב דהיום, נוסח "1984" של ג'ורג' אורוול בשיתוף עם דני וסרמן. ב"דאוס" המציאו טכניקות רבות. דר הוא המפיק שלה בשותפות עם דוד מנדיל. למעלה מ-50% מהסדרה בנויה מסוגים שונים של אנימציה ממוחשבת. לצורך כך ביים דר משחקי מחשב ופיתח טכניקות להסרטת אנימציות באמצעים דלים. הסדרה זכתה פעמיים ברציפות כסדרת הנוער הטובה ביותר פרסי אופיר, ובפרס נוסף על אפקטים מיוחדים. ל"דאוס" הופקו שתי עונות, ששודרו ב-2008 ו-2010.

בשנת 2015 החל לעבוד על הסרט "אגדת חורבן", דרמה היסטורית מונפשת. הסרט נוצר באמצעות הצגת 1,500 ציורים דוממים, שיצרו המאיירים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט, שהמצלמה משוטט עליהם, שקולו של המדובב נשמע ברקע[11]. הסרט יצא לאקרנים ב-15 ביולי 2021[12]. הסרט היה מועמד ל-7 פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021, כולל הסרט הטוב ביותר, וזכה בארבעה מהם[13].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידי דר הוא אב לבן ושתי בנות.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיגל בן דוד, ‏בנו של אברהם דר על אביו: "אלוהים יצר אחד ואי אפשר לשכפל", באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2019
  2. ^ רונית הורביץ, "כמו קוסם" (ריאיון עם גידי דר), בעיתון העיר, 18 במרץ 1988
  3. ^ אושרה שוורץ, אווירה של קולנוע ולא של מציאות, חדשות, 28 בדצמבר 1992
  4. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, "אדי קינג" מעולם לא היה סרט מופת, אבל 30 שנה אחרי המיתוס שלו רק גדל, באתר הארץ, 28 ביולי 2022
  5. ^ דוד שליט, ‏"בבוקר היו המתים באים להפקיד אצלי את כספם", באתר גלובס, 24 במרץ 2002
  6. ^ 1 2 רותה קופפר, החמישייה מהגבעה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2003
  7. ^ עכבר העיר, סרטים של משה מזרחי וגידי דר יזכו בתמיכת קרן הקולנוע, באתר הארץ, 18 בינואר 2003
  8. ^ אורי קליין, אתרוג אחד עם גורל עגום ושני אסירים נמלטים, באתר הארץ, 29 ביולי 2004
  9. ^ נעם סלע, ‏חסד מופלא, באתר גלובס, 12 ביולי 2004
  10. ^ גואל פינטו, מה זה בעצם אתרוג, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2005
  11. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, סרט האנימציה ״אגדת חורבן״ על חורבן בית שני הוא תמרור אזהרה לכולנו, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2015
  12. ^ אתר למנויים בלבד נתנאל שלומוביץ, "אגדת חורבן": סיפור מרהיב על קנאות ומוות - בלי פואנטה, באתר הארץ, 18 ביולי 2021
  13. ^ נועם כהן, ‏טקס פרסי אופיר 2021: הסרט "ויהי בוקר" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, באתר ‏מאקו‏, 5 באוקטובר 2021