גידי דר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

גידי דר (נולד ב-5 בספטמבר 1964) הוא במאי, תסריטאי ומפיק ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידי דר נולד בשם גדעון דר וגדל במרכז הכרמל, חיפה. אביו, אברהם דר, היה בעברו קצין ביון ישראלי, היה מעורב בפרשיות רבות והתפרסם בפרשת לבון. גידי דר היה מוזיקאי ג'אז במשך ועסק בכך לפרנסתו עד שהיה בן עשרים ושתים. למד קומפוזיציה קלאסית ומודרנית באופן פרטי אצל הארי נדל. בצבא שירת בקרבי. בתום שירותו הצבאי עבר להתגורר בתל אביב, ניגן במשך שנה ג'אז עד שבגיל 22 שיחק בסרט סטודנטים והחליט באחת לעזוב את המוזיקה ולעבור לקולנוע. הוא עזב את המוזיקה כי הגיע למסקנה שכדי להצטיין בג'אז צריך להיות אמריקאי וגם כי הרגיש ש:

במאי קולנוע הוא כמו קוסם, הוא מכניס אותך לתמונה והוא מנהל לך את המחשבות וההרגשות בתוכה. אתה נכנס לאולם חשוך ונותנים לך סיפור עם עלילה, שאלות ותשובות. זאת דרך אחת להגיד משהו. אני עובד בצורה אחרת, אני רואה בקולנוע אפשרות לשאול שאלות ולעורר את הצופה למחשבה עצמאית. גם כיוצר נשארתי בסוף הסרט עם יותר שאלות מאשר שהתחלתי לעשות אותו. אין שום סיבה לספק כל כך מהר תשובות לשאלות שנשאלות מאז ומתמיד וכנראה גם ימשיכו להישאל." [1]

דר נרשם ללימודי קולנוע בבית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי". הוא עשה במסגרת בית הספר סרט אחד ופרש מהלימודים אחרי חודשיים. הוא למד קולנוע בכוחות עצמו בכך שישב מספר חודשים בתוך הפקה של הBBC שנעשתה בישראל על אלי כהן, מצפיה בסרטים ומקריאת תאוריות קולנועיות.

במהלך השנה שאחר-כך עשה את סרטו הגדול הראשון "המשורר" (30 דקות), בהשתתפות משה איבגי ושולי רנד, בסרטו הראשון כשחקן, שיצא לאקרנים ב-1988, כשהיה בן עשרים ושלוש. מאז ועד היום דר נוהג לכתוב, לביים ולהפיק את הסרטים והסדרות שלו.

בגיל עשרים וחמש החל דר לעבוד על "אדי קינג", סרט הקולנוע הראשון שלו (1992), שהושפע מסרטי הגל הצרפתי החדש. העבודה על הסרט ארכה במשך שנתיים וחצי. צוות היוצרים: אריאל סמל - הצלם והתפאורן, דני יצחקי – העורך, חן הרפז – מעצב הפסקול (כל אלו עשו קריירה מוצלחת בתחומים אלה בשנים הבאות) וכן השחקן הראשי, שגם השתתף בכתיבת התסריט – איתן בלום; היו כולם באמצע שנות העשרים לחייהם וזהו סרט הקולנוע הראשון שעבדו בו. הסרט היה עצמאי וכמעט שלא זכה לתמיכה מקרנות הקולנוע. זו הפעם הראשונה שנעשה בישראל סאונד שכולו עבודת מחשב ודיגיטלי. הוא זכה בפרס ברדלס הברונזה בפסטיבל לוקרנו 1992. המפיק השותף היה רפי בוקאי. בסרט שיחקו שולי רנד, רונית אלקבץ, שלמה בסן, גבי שושן ואלברט אילוז. הסרט נכשל בקופות, אבל זכה להצלחה ביקורתית, לסיקור תקשורתי נרחב, השפיע על יוצרי קולנוע צעירים רבים ונחשב פורץ דרך בקולנוע הישראלי.

לאחר הסרט נטש את עשיית הקולנוע למשך שש שנים. עם לידת בנו הראשון ב-1998, החליט לחזור לעשיית סרטים. ב-1998 עשה את הוידאו קליפ "כחול וירוק" של עמיר לב. הקליפ זכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה.

ב-1999 יצא לאקרנים סרטו התיעודי של דר "שיין" (50 דקות), שהשתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ובפסטיבל ניו יורק. הוא גולל את סיפור חייו של אברהם שיין, מנהל בנק בעברו שעבר לפעילות פוליטית, עד להווה בו הפך למשורר רחוב, שמתהלך ברחובות תל אביב ומוכר ספרי שירה.

ב-2000 יצא סרטו התיעודי "הישימון האחרון" (50 דקות), פרק בסדרה כל בני האדם" בערוץ 8 שעוסקת בזכויות אדם. הסרט עוסק בעידן המודרני בו החברה הצעירה מגלה את הזקנים מחוצה לה ושולחת אותם לישימון האחרון, לגלות בבתי אבות. דני וסרמן היה התחקירן של הסרט ובאותן שנים הם עבדו יחדיו על פרויקטים שונים.

בשנים 2002-2001 הוקרנו בטלוויזיה שתי עונות של הסדרה "הילדים מגבעת נפוליאון", שגידי דר הוא היוצר והכותב העיקרי שלה. זוהי סדרת מתח עלילתית לילדים, ששיחקו בה ילדים בני 11-10, בה התגלה יון תומרקין, והיא זכתה שנתיים ברציפות בפרס אופיר על סדרת הנוער הטובה ביותר.

החל מ-2002 החל לעבוד עם שולי רנד, שחזר בתשובה, על הסרט "האושפיזין". הם כתבו במשך שנה את התסריט יחדיו וב-2003 החלו לצלם. שותפו של דר בהפקה היה רפי בוקאי, שנפטר במהלך העבודה על הסרט והסרט מוקדש לו. הסרט הוא קומדיה קלאסית, בסגנון פרנק קפרה העוסקת בעולם החרדי. זהו למעשה הסרט הראשון שצולם בתוך העולם החרדי ובהשתתפותו. כל השחקנים הם חרדים, למעט שני השחקנים שמשחקים את הפושעים. בתפקידים הראשיים שיחקו שולי רנד ואשתו. הסרט הצליח בישראל, נכשל באירופה למעט באנגליה ונחל הצלחה גדולה – קופתית וביקורתית, בארצות הברית. הוא הופץ בארצות הברית בידי הסטודיו האמריקאי Picturehouse, שהוקם על ידי HBO-ניו ליין סינמה, זהו הסרט הראשון אותו הפיץ.

"אדי קינג" ו"האושפיזין" הופצו בישראל בידי חברת ההפקה "אדי קינג" שבבעלותו של גידי דר, שמכרה את הזכויות להפצת הסרטים בחו"ל.

בשנים 2010-2007 עשה את "דאוס", סדרת מתח לנוער, שעוסקת בקונספירציות של עולם המחשב דהיום, נוסח "1984" של ג'ורג' אורוול בשיתוף עם דני וסרמן. ב"דאוס" המציאו טכניקות רבות. דר הוא המפיק שלה בשותפות עם דוד מנדיל. למעלה מ-50% מהסדרה בנויה מסוגים שונים של אנימציה ממוחשבת. לצורך כך ביים דר משחקי מחשב ופיתח טכניקות להסרטת אנימציות באמצעים דלים. הסדרה זכתה פעמיים ברציפות כסדרת הנוער הטובה ביותר פרסי אופיר, ובפרס נוסף על אפקטים מיוחדים. ל"דאוס" הופקו שתי עונות, ששודרו ב-2008 ו-2010 והיא הייתה בהשתתפות מיכאל מושונוב, מייקל לואיס, דרור קרן ועוד.

גידי דר הוא אב לבן ושתי בנות.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1988 - "המשורר". דרמה 30 דקות. (בהשתתפות שולי רנד ומשה איבגי).

1992 - "אדי קינג". עלילתי 90 דקות. (בהשתתפות שולי רנד, רונית אלקבץ, איתן בלום) (פרס בפסטיבל לוקרנו).

1999 - "שיין". דוקומנטרי 50 דקות. (פסטיבל ברלין, פסטיבל ניו יורק)

2000 - "הישימון האחרון". דוקומנטרי 50 דקות.

2001 - "הילדים מגבעת נפוליאון". סדרת מתח עלילתית. (זוכה בשני פרסי אופיר)

2002 - "הילדים מגבעת נפוליאון". סדרת מתח עלילתית. (עונה שנייה)

2003 - "האושפיזין". עלילתי 90 דקות. (בהשתתפות שולי רנד, מיכל רנד, שאול מזרחי ואילן גנני)

2008 - "דאוס". סדרת מתח עלילתית. (בהשתתפות מיכאל מושונוב, מייקל לואיס, דרור קרן). (זוכה בשלושה פרסי אופיר)

2010 – "דאוס". סדרת מתח עלילתית. (עונה שנייה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רונית הורביץ, "כמו קוסם" (ראיון עם גידי דר), בעיתון העיר, 18 במרץ 1988.