גיטה אבינור
 | |
| לידה |
16 באוקטובר 1929 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1975 (בגיל 45) חיפה, ישראל |
| שם לידה |
גיטה אשכנזי |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר) |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
גיטה אבינור (16 באוקטובר 1929 – 29 באפריל 1975) הייתה מבקרת ספרות ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבינור נולדה בווינה בירת אוסטריה לזוג הכימאים, ד"ר בינם אשכנזי, שהיה מאוחר יותר מנהל בית הספר התיכון ברחובות, וד"ר חיה רבקה לבית פיינברג. בשנת 1939, אחרי סיפוח אוסטריה בידי הנאצים, נשלחה לארץ ישראל על ידי הוריה שהצטרפו אליה לאחר מספר חודשים. למדה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בהולנד, ולימדה באוניברסיטת חיפה.
הייתה נשואה לכימאי ד"ר מיכאל אבינור, ממציא הכתב הכרמלי.
אבינור נפטרה בשנת 1975 כשהיא מותירה אחריה שלושה ילדים.
פעילותה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבינור פרסמה מאות מסות ורשימות ביקורת במוספי הספרות של העיתונות היומית ובכתבי העת לספרות (בעיקר מאזניים, קשת וכרמלית), וכן חיברה ערכים עבור האנציקלופדיה העברית.
בתחום הספרות העברית הקדישה אבינור חלק מכתיבתה לאבות הספרות העברית החדשה בשירה (שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, ש' שלום) ובפרוזה (גרשון שופמן, אורי ניסן גנסין, י. ד. ברקוביץ, יהודה בורלא, הלל הלקין), וכן הקדישה מאמרים וסדרות של מאמרים לסופרי דור תש"ח ולסופרי הגל החדש ובהם עמוס עוז, א"ב יהושע, חיים גורי, יהודה עמיחי, ס' יזהר, אהרן מגד, יורם קניוק, אהרן אפלפלד, חנוך ברטוב, שבתאי טבת, עמליה כהנא-כרמון, בנימין גלאי, ודוד שחר. אבינור חיברה גם שורה של מסות על נושאי יסוד בספרות העברית החדשה, כגון צל השואה וייצוגם של המוטיב הישראלי והיחס לקיבוץ, ובהקשר היהודי הרחב יותר כתבה על הסופרים והאינטלקטואלים היהודים שחיו ויצרו בווינה.
בתחום ספרות העולם פרסמה אבינור מאמרים על מגוון רחב של סופרים ויוצרים, החל מיוצרים קלאסיים כשייקספיר וכלה בסופרים פופולריים בני המאה ה-20 כגון אלברטו מורביה. בין השאר כתבה רשימות על פרנץ קפקא, יוזף רות, קרלו לוי, ג'ונתן סוויפט, אדגר אלן פו, ויליאם גולדינג והנרי ג'יימס. כמו כן כתבה אבינור מאמרים על גלגוליהן ההיסטוריים וייצוגיהן הספרותיים של דמויות היסטוריות שנויות במחלוקת, כגון הנרי השני, מלך אנגליה, ושל אירועים היסטוריים כגון מלחמת שלושים השנים.
בתחום ספרות העולם התמקדה אבינור במיוחד בספרות הגרמנית המודרנית, לרבות בהקשר להשפעות השואה ויתר זוועות המשטר הנאצי על הספרות שנכתבה לאחר מלחמת העולם השנייה. בין היתר כתבה על היינריך בל (שאת זכייתו תשע שנים מאוחר יותר בפרס נובל לספרות, כסופר הגרמני הראשון לאחר מלחמת העולם השנייה, חזתה במאמר שפרסמה ב"משא" בשנת 1963), וכן על גינטר גראס, הרמן הסה, האחים תומאס מאן והיינריך מאן, ואריך קסטנר.
בכתיבתה שילבה אבינור רשמים מפגישות שערכה עם סופרים ויוצרים, בישראל ומחוצה לה. את דרך כתיבתה תיאר חוקר הספרות, פרופ' אבנר הולצמן, באופן הבא:
מסותיה כתובות בדרך שווה לכל נפש, מתוך רגישות לצרכיו של הקורא המחפש בביקורת דיוקן אינפורמטיבי בהיר של היצירה ומפתחות ראשוניים להבנתה. עם זאת ניכרת בהן יכולת מובהקת של חדירה פרשנית, ולעיתים הייתה מן הראשונים שזיהו את יסודות הפואטיקה של סופר בעודו בתחילת דרכו. כך במסותיה על ספריהם המוקדמים של עמוס עוז וא"ב יהושע. ההיקף התרבותי הרחב שלה ניכר בעשרות המסות שהקדישה ליוצרים ולנושאים מספרות העולם, ובעיקר בולטת בקיאותה האינטימית, המפורטת, בספרות הגרמנית הקלאסית והמודרנית.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השקף אחורה בעצב: מאמרים בביקורת הספרות העברית, 1974.
- הפורטת על הפסנתר הכחול: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1974.
- בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיטה אבינור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- גיטה אבינור, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- דוד לזאר, על ספרות - באהבה, מעריב, 5 ביולי 1974
- א.ב. יפה, גיטה אבינור, על המשמר, 9 במאי 1975
- ענת פיינברג, בצל ירושה רוחנית, מעריב, 5 בדצמבר 1975
- ש. רזניק, גיטה אבינור (ליום השלושים), דבר, 22 ביוני 1975