גיטל מייזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיטל מייזל
אין תמונה חופשית
לידה 20 ביולי 1899
י"ג באב תרנ"ט
פטירה 12 בנובמבר 1985 (בגיל 86)
כ"ח בחשוון תשמ"ו
עיסוק מסאית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג צבי בן-חיים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גיטל מייזל (מייזיל) (בן חיים) (1898[1] / י"ג באב תרנ"ט, יולי 1899[2]כ"ח בחשוון תשמ"ו, 12 בנובמבר 1985) הייתה מתרגמת יידית ומבקרת ספרות ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיטל מייזל נולדה ב-1898 בבית כפרי ליד העיר קייב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) במשפחה יהודית אדוקה ואמידה, בתם של שרה חנה ור' ישראל, ואחותו הצעירה של נחמן מייזל (לימים עורך ומבקר ספרות). בשנת 1917 סיימה לימודיה בגימנסיה בקייב. הייתה פעילה בחוגים מהפכניים יידיים. ב-1921 עברה למוסקבה, וב-1922 עזבה את רוסיה ועברה לוורשה, שם עבדה בחינוך. לאחר מכן עברה לפריז, ולבסוף עלתה לארץ ישראל והצטרפה להוריה.

תרגמה יצירות רבות לילדים ליידיש, בעיקר מפולנית ומרוסית. בשנת 1935 ערכה ופרסמה את הקובץ "הילד בארץ ישראל", שבו אספה יצירות ואמרות של ילדי הארץ.

כתבה ביקורות ספרות, בעיקר בכתבי העת היידיים, ותקופה מסוימת גם בעברית ב"על המשמר".

בשנת 1974 ראה אור בהוצאת י"ל פרץ הקובץ מפרי עטה "עסייען" (מסות), שבו בעיקר מאמרים על גדולי הספרות היידית והעברית. הספר זיכה אותה ב-1975 בפרס לספר המצטיין מטעם הקרן לחינוך יידי חילוני.[3]

הייתה נשואה לשחקן "הבימה" צבי בן-חיים (1898–1957) עד מותו.[4] בני הזוג היו הורים לבת, מיה בלוך, חברת קיבוץ שובל.

גיטל מייזל נפטרה ב-1985 בתל אביב, בגיל 86. הייתה סבתא לנכדים. נקברה בבית העלמין קריית שאול לצד בן-זוגה.[5][2]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עסייען, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ד.

בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הילד בארץ ישראל: צרור יצירות של ילדים, מבני שנה וחצי עד שלוש עשרה וחצי שנה, בעל פה, בכתב, בציור ובנגינה; בצרוף צלומים של טפוסי ילדים וילדות; לוקטו וסודרו ע"י גיטל מייזיל, תל אביב: ג’ מייזיל, תרצ"ה.[6]

תרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פ"מ דאָסטאָיעווסקי, פאר יוגנט: אויסדערוויילטע דערציילונגען; יידיש: גיטל מייזיל, ורשה: יאטשקאווסקי, 1924. (לנוער)
  • יצחק באבעל, די געשיכטע פון מיין טויבענשלאק: און אנדערע דערציילונגען; פון רוסיש: גיטל מייזיל, וילנה: קלעצקין, 1927.
  • לעוו טאָלסטאָי פאר קינדער; איבערזעצט: ג. מייזיל, וילנה: טאמאר ('קינדער ביבליאטעק טאמאר'), 1928. (לילדים)
  • נ. אָגניעוו [Н. Огнёв], דאָס טאָגבוך פון קאָסטיא ריאבצעוו; פון רוסיש: גיטל מייזיל, 2 כרכים, וילנה: ב’ קלעצקין, 1930.
  • וואנדא וואסילעווסקא, רעגנבויגן; פון פויליש: גיטל מייזיל, תל אביב: ניי-לעבען, 1946. (רומן)
  • לאָרד ראסעל אף ליווערפול (אנ'), די בייטש פון האקנקרייץ: קורצע געשיכטע פון די נאצישע קרינס-פארברעכנס אין דער צווייטער וועלט-מלחמה; פון ענגליש: גיטל מייזיל, תל אביב: גלויות, 1956.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך על פי מספר מקורות, בהם רשימה אוטוביוגרפית זו: מייזל, גיטל, בתוך: ע[זרא] קאָרמאַן, ייִדישע דיכטערינס: אַנטאָלאָגיע, שיקגו: ל.מ. שטיין, 1928, עמ' 349, בארכיון האינטרנט.
  2. ^ 2.0 2.1 הקבר של גיטל מייזיל בן חיים בבית הקברות קריית שאול, באתר BillionGraves.
  3. ^ אנדה עמיר, פרס לסופרת אידיש, דבר, 28 בנובמבר 1975.
  4. ^ צבי (הרשל) בן-חיים (הורוביץ), בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב; צבי בן-חיים באתר הבימה.
  5. ^ גיטל מיזל בן חיים באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  6. ^ ידיעות ספרותיות: "הילד בארץ ישראל", דואר היום, טור 2, 24 במאי 1935.