גיטרת פלמנקו

דוגמה לגיטרת פלמנקו מעץ ארז עם לוחות אופייניים בין המיתרים לתיבת התהודה

גיטרת פלמנקו היא סוג של גיטרה אקוסטית, הדומה במבנה לגיטרה הקלאסית, אך נבדלת ממנה בכמה מאפיינים מרכזיים: המרחק בין המיתרים לשריגים קצר יותר, תיבת התהודה דקה יותר, וגוף הכלי קטן יותר. בדומה לגיטרה הקלאסית, גיטרת הפלמנקו כוללת בדרך כלל במיתרי ניילון. היא מפיקה צליל חי ו"קשוח" יותר מזה של הגיטרה הקלאסית, עקב המבנה הייחודי שלה.

היסטוריה

באופן מסורתי, בוני גיטרות ייצרו גיטרות במגוון רחב של רמות מחיר, שנקבעו בעיקר בהתאם לחומרי הבנייה ולמידת העיטורים שהוסיפו לגוף הגיטרה. לנוכח תפוצתו הרחבה של הכלי בקרב כל שכבות האוכלוסייה בספרד, יוצרו גם גיטרות זולות יותר. גיטרות אלו היו לרוב כלים פשוטים, שיוצרו מעצים זמינים וזולים יחסית, כגון ברוש.

תחילה לא הייתה הבחנה ברורה בין גיטרת הפלמנקו לגיטרה קלאסית. ההבחנה בין הסוגים התגבשה רק בשלב מאוחר יותר, עם התפתחות הגיטרה הקלאסית ככלי נגינה עצמאי, בין היתר בעקבות פעילותם של נגנים ומלחינים כגון אנדרס סגוביה.

מבנה

בגיטרות פלמנקו יש בדרך כלל מרחק קצר יותר בין המיתרים לשריגים בהשוואה לגיטרות קלאסיות, משתי סיבות עיקריות: המרחק הקצר מקל על ביצוע טכניקות נגינה מהירות, ובנוסף, זמזום קל של המיתרים (שעשוי להיגרם בגלל המרחק הקצר ביניהם לשריגים) אינו נחשב לפגם בסגנון הפלמנקו, ולעיתים אף נעשה בו שימוש במכוון כטכניקת ביטוי.

בניגוד לגיטרה הקלאסית, גיטרת פלמנקו מצוידת לעיתים קרובות בלוחית הקשה, העשויה לרוב מפלסטיק, ודומה בתפקידה למגן־פריטה. לוחית זו מגינה על גוף הגיטרה מפני נקישות אצבע קצביות, המכונות גולפ (golpe).

במקור יוצרו הגיטרות עם מנגנון כוונון המבוסס על יתדות עץ, העוברות ישירות דרך ראש הגיטרה, בדומה לאלו המצויות בכלים עתיקים כגון לאוטה וכינור. זאת, בשונה ממנגנוני כוונון המבוססים על גלגלי שיניים, האופייניים לגיטרות מודרניות.

סוגים

גיטריסט הפלמנקו פאקו דה לוסיה

ישנם שני סוגים עיקריים של גיטרות פלמנקו:

• "נגרה" (negra), הנקראות כך על שם צבעם הכהה של העצים הקשים המשמשים לבנייתן. הם דומים לעצים המשמשים לבניית גיטרות קלאסיות יוקרתיות, כגון רוזווד ועצי תהודה צפופים אחרים. חומרים אלה תורמים להגברת עוצמת הקול ולהרחבת טווח הצלילים.
• "בלנקה" (blanca), המורכבות מעץ ברוש. גיטרות מסוג זה מפיקות בדרך כלל צליל בהיר יותר ותגובה חזקה יותר להקשה. כמו כן, הן שואפות לשלב חלק מן אפקט הדהוד הצליל האופייני לגיטרות קלאסיות, תוך שמירה על אופי הצליל המזוהה עם סגנון הפלמנקו.

חומרים

גיטרות קלאסיות מורכבות בדרך כלל בחלקן העליון מעץ אשוח או ארז, והגב והדפנות מעץ רוזווד או מהגוני, כדי לשפר את אפקט הדהוד הצליל. לעומת זאת, גיטרות פלמנקו מורכבות בדרך כלל בחלקן העליון מעץ אשוח, ועצי ברוש או שקמה לאחורי וצידי הגיטרה. זאת, בכדי לשפר את עוצמת הקול ולהדגיש את גוון הצליל. לעיתים חלקים אלו מורכבים מסוגים אחרים של עץ, כגון רוזווד, מייפל, קואה, סאטן-ווד וקבינה (רוזווד קוקובולו).

צליל

גיטרת פלמנקו בנויה כך שתתאפיין בתגובה מהירה ובמשך הדהוד קצר יחסית בהשוואה לגיטרה קלאסית. זהו מאפיין בסיסי בסגנון הפלמנקו, שכן רצפים מהירים וצפופים של תווים האופייניים לנגינה זו עלולים להישמע עמומים בגיטרה בעלת הדהוד ארוך וצליל רך.

צלילן של גיטרות פלמנקו מתואר לרוב כצליל נקישתי ובהיר, בעל אופי יבש ומודגש יותר מזה של הגיטרה הקלאסית. מאפיינים אלו מדגישים את תחילת הצליל ואת הדיוק והחדות הקצבית שלו. בשל מאפיינים אלו, נגנים בסגנונות כמו ג’אז ומוזיקה לטינית מעדיפים לעיתים את אופי הצליל של גיטרות פלמנקו. יש אף נגנים שמצאו כי הצליל המאוזן והברור של גיטרות אלו מתאים גם לביצוע אלמנטים קונטרפונקטיים במוזיקת הרנסאנס והבארוק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיטרת פלמנקו בוויקישיתוף