גיטרת 12 מיתרים
 | |
| סיווג | כלי מיתר |
|---|---|
| קבוצה |
גיטרה  |
  | |
גיטרת 12 מיתרים היא כלי פריטה המבוסס על גיטרה, כאשר כל אחד מששת המיתרים הסטנדרטיים מוכפל במיתר נוסף הצמוד אליו, במרחק קטן. זוגות אלו נקראים בשפה המקצועית "קורוסים" (Courses). הגיטרה מכוונת בדומה לגיטרה רגילה (E-A-D-G-B-E), אך עם שינוי מהותי במרווחים בין המיתרים בכל זוג: ארבעת הזוגות הנמוכים (E, A, D, G): מכוונים במרווח של אוקטבה זה מזה, כלומר, המיתר הנוסף דק יותר ומכוון גבוה בשמונה טונים מהמיתר הראשי. שני הזוגות הגבוהים (B, E): מכוונים באוניסון, כולמר שני המיתרים מכוונים בדיוק לאותו גובה צליל. כתוצאה מכך, גוון הצליל (Timbre) של הגיטרה עשיר, מלא ומהדהד במיוחד. בשל הפרשי התדרים הזעירים שנוצרים בין המיתרים בכל קורוס, נוצר אפקט טבעי של מקהלה (Chorus effect), המעניק לגיטרה צליל המזכיר מקהלה או תזמורת קטנה של כלי מיתר.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורותיה של הגיטרה בעלת 12 המיתרים אינם חד-משמעיים, אך נהוג לייחס את הופעתה להשפעות של כלי מיתר עממיים מקסיקניים (כמו ה-Bajo sexto)[1] ואירופאיים (כמו המנדולינה ולאוטה). היא החלה לצבור פופולריות בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, בעיקר בקרב נגני בלוז ופולק.
הכלים המוקדמים יוצרו בעיקר על ידי חברת "סטלה" (Stella) ושימשו נגנים שחיפשו כלי בעל עוצמת קול (Volume) רבה יותר ותהודה חזקה שתתגבר על רעשי הרקע במועדונים ובקרנות רחוב. בשנות ה-60, עם המצאת הגיטרה החשמלית בעלת 12 המיתרים, הפך הכלי לחלק בלתי נפרד מהפסקול של מוזיקת הרוק והפופ.
ממציאים ויצרנים בולטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אוסקר שמידט (אנ'): יצרן גיטרות ה-"Stella" בתחילת המאה ה-20, שנחשבות לגיטרות ה-12 מיתרים האיקוניות של תקופת הבלוז המוקדמת.[2][3]
- חברת ריקנבאקר (Rickenbacker): החברה שחוללה מהפכה בשנות ה-60 כאשר הציגה את הגיטרה החשמלית הראשונה בעלת 12 המיתרים
- חברת מרטין (C.F. Martin & Co): הגיטרות האקוסטיות בעלות 12 המיתרים שלה הן סטנדרט איכות בתעשייה[4]
נגנים מובילים ומשפיעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לדבלי, ניגן על גיטרות "סטלה" ענקיות וביסס את הכלי ככלי מוביל ועוצמתי
- ג'ורג' האריסון, השימוש שלו בריקנבאקר 360/12 החשמלית (למשל באלבום A Hard Day's Night) יצר צליל ייחודי שרבים ניסו לחקות
- רוג'ר מקגווין (להקת הבירדס), במיוחד בביצוע לשיר Mr. Tambourine Man
- דייוויד גילמור, בשיר Wish You Were Here
- דון פלדר (אנ') (להקת האיגלס), הפתיחה והסולו בשיר Hotel California
- ג'ימי פייג', פרסם את השימוש בגיטרה בעלת "צוואר כפול" (Double Neck), המשלבת גיטרת 6 מיתרים ו-12 מיתרים באותו כלי, בעיקר בביצוע החי של Stairway to Heaven
- לאו קוטקה (Leo Kottke), וירטואוז אקוסטי העושה שימוש בגיטרת 12 מיתרים ככלי סולני מורכב בטכניקות של פינגר סטייל[5]
- מייק ראת'רפורד (ג'נסיס)
- בישראל: מיקי גבריאלוב (בתקליטים בדשא אצל אביגדור וסע לאט)
