גילה אוריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גילה אוריאל

גילה אוריאל (אולגה שטָם) (כ"ה בטבת תרע"ד, 23 בינואר 1914, קרקובכ"ב בטבת תשס"ז, 12 בינואר 2007, תל אביב) הייתה מנהלנית, מתרגמת, עורכת, סופרת ומשוררת ישראלית. מזכירת ראש עיריית תל אביב ומנהלת לשכתו (1932–1953) ומייסדת ומנהלת המחלקה לייעול והדרכה בעירייה (1954–1973). מייסדת ומנהלת הקורסים של המכון למנהל ציבורי בתל אביב. פרסמה ספרות עזר במינהל ציבורי, ערכה ותרגמה אנתולוגיות משירה וספרות העולם וכתבה יצירות מקוריות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאל נולדה בינואר 1914 במשפחה ציונית בעיר קרקוב שבגליציה (כעבור מספר שנים בפולין) בשם אולגה קרנגל, בתם של סופיה ואוסקר. בשנת 1924 עלתה לארץ ישראל עם אמהּ. אמה נישאה לאליעזר שטם, שאימץ אותה לבתו, והיא אימצה את שם משפחתו. סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. בהמשך למדה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. משנת 1932 ועד 1936 שימשה כמזכירתו האישית של ראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף, ומ-1936 עד 1953 שימשה כמנהלת לשכתו של ראש העיר ישראל רוקח.

משנת 1946 ארגנה וניהלה את הקורסים למנהל ציבורי בתל אביב מיסודו של המכון למִנהל ציבורי בירושלים שהקים אדווין סמואל ב-1945. הקורסים התנהלו במשרדי העירייה, ואוריאל שימשה המדריכה הראשית של המכון. בראשית שנות ה-50 עִברתה את שמה ל"גילה אוריאל", לזכר אחיה הצעיר אוריאל ובן-דודה גיל אדל, שנהרגו במלחמת העולם השנייה (בשורות הצבא הבריטי והפלמ"ח, בהתאמה). בשנת 1953 זכתה במלגה מטעם האו"ם ונסעה להשתלמות במנהל ציבורי בבית הספר לכלכלה של לונדון ובוויילס.[1]

בראשית שנת 1954 יזמה, ייסדה וניהלה את המחלקה לייעול והדרכה בעיריית תל אביב.[2] היא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד מנהלת מחלקה בעיריית תל אביב,[3] וכיהנה כמנהלת המחלקה במשך שני עשורים, עד פרישתה ב-1973. במסגרת זו שימשה בתפקידים נוספים, בהם יו"ר הוועדה לבטיחות וגהות ומרכזת המועצה הציבורית לשיפור העיר תל אביב. לאחר פרישתה מעבודתה בעירייה, בתום 40 שנה, כיהנה בשנים 19741975 כיועצת עיריית תל אביב לשיפור השירות לציבור.[4]

לצד עבודתה בעיריית תל אביב, כיהנה בתפקידים שונים בארגון המנהל הציבורי בארץ. הייתה חברת הוועדה המייעצת להדרכת הרשויות המקומיות שליד משרד הפנים. הוסיפה לפעול במסגרת המכון למִנהל ציבורי, הייתה עורכת-משנה של כתב העת שלו, "המינהל (רבעון לבעיות האדמיניסטרטור הצבורי)", וחברת המערכת של כתב העת שנולד ממיזוגו עם "נתיבי ארגון", "נתיבי ארגון ומינהל"; עורכת-משנה של "לִקוטים", כתב עת על מנהל ושלטון מקומי שיצא מטעם המנהלה בעיריית תל אביב; וחברת מערכת של הרבעון למינהל מקומי, לתכנון ולאיכות הסביבה "עיר ואזור", שהופיע בשנות ה-70 מטעם משרד הפנים. הרצתה במסגרות שונות בנושא המנהל הציבורי והשלטון המקומי.

פרסמה ספרי עזר באדמיניסטרציה, בהם "מינהל משרדי" (1959) ו-"ניהול ערים: ספר-עזר לסגל הרשות המקומית" (תשמ"ד 1983). כן ליקטה וערכה את הקובץ "זוטות מוניציפליות: לקט מהווי הרשות המקומית בארץ ובעולם" (תשמ"ז 1987).

לצד פועלה באדמיניסטרציה, מילדותה עסקה בכתיבה ספרותית, שלחה ידה בתרגום ספרות יפה, שירה וסיפורת. עסקה בקריאה אמנותית במסגרות שונות, בראשית שנות ה-50 ערכה והגישה בקול ישראל (ובהמשך ב-BBC בלונדון) תוכניות על השירה העולמית. את החומר ששודר ערכה לכדי האנתולוגיה "פנינים משירת העולם" (תל אביב תשי"ג) (כשם התוכנית), שזכתה לביקורות אוהדות.[5] לאחר מכן המשיכה לתרגם מגרמנית ומאנגלית: מבחר מסיפורי אוסקר ויילד (תשי"ד), מבחר משירי היינריך היינה, שהיה אהוב עליה במיוחד (תשט"ו 1954), הרומנים "נאות דשא" ו"הזקן המופלא" לנוויל שוט, "לילה בליסבון" לאריך מריה רמרק ו"אהבה היא רק מילה" ליוהנס מריו זימל, ו"נכתב על הים" לוויקי באום. ערכה ותרגמה אנתולוגיות נוספות מספרות העולם: מבחר שירי העמים "נופים דובבים" (1972), "זיוה" (תשל"ט 1979) – לקט סיפורים ושירים לבני הנעורים בתרגום מאנגלית, צרפתית, גרמנית ופולנית, ולקט משירת העולם בשם "עולמו של המשורר" (1992). עם עדנה מיטווך-מלר ערכה את אנתולוגיית המשוררות "בת-קול: עולמה של משוררת" (1995) ואת קובץ שירי הילדים "טל ילדות" (2002), וביחד איתה ועם רינה לווינזון את "ימי פעמונים: שירי חגיגה וזיכרון" (תשס"ג 2002). בנוסף ערכה קבצים על מאיר דיזנגוף, קובץ שירים ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הלקט "תל אביב והגמנסיה" למלאת 80 לגימנסיה הרצליה, וכן קובץ על דודהּ, המלחין והמחנך יצחק אדל.

פרסמה שירים, מאמרים ותרגומים בעיתונים ובכתבי העת בארץ.

הייתה חברת אגודת הסופרים העברים ואקו"ם. בשנת 1996 יזמה וייסדה את קרן האישה היוצרת בספרות שליד ויצו תל אביב, וכן ספרייה לספרות נשים. בשנת 1998 ייסדה בתל אביב ביחד עם ידידתה המשוררת עדנה מיטווך-מלר את הוצאת "בת קול" לספרות יפה.[6]

אָבִיב לִשְׁנַיִם

בָּדָד יָשַׁבְתִּי לִי בַּכַּר,
אָבִיב בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁנַיִם.
"מַה צַּר, גְּבִרְתִּי" – אָמַר מֶלְצַר,
"אַךְ אֵין לִי פַּעֲמַיִם."

אָמַרְתִּי לוֹ: ,מֶלְצַר חָבִיב,
כְּחֻלִּים הֵם הַשָּׁמַיִם,
יָרֹק הַכַּר, כִּי בָּא אָבִיב,
אָבִיב לִי תֵּן לִשְׁנַיִם.

"הִנֵּה אִילָן וָצִיץ זוֹהֵר,
קוֹל תּוֹר כַּמְצִלְתַּיִם,
הַכֹּל אָבִיב כְּבָר מְבַשֵּׁר –
אָבִיב לִי תֵּן לִשְׁנַיִם."

"מַה צַּר, גְּבִרְתִּי!" מֶלְצַר הֵשִׁיב,
עֵינָיו מֵצֵל בַּיָּד;
"לִי אֵין לִשְׁנַיִם כָּאן אָבִיב,
רַק לְאֶחָד בִּלְבַד."

הָלַכְתִּי לִי מִשָּׁם בָּדָד,
בְּלִי תֵּת, קַבֵּל דָּבָר.
אַךְ בְּלִבִּי אֶחֱזֶה לָעַד
אָבִיב לִשְׁנַיִם בַּכַּר.

1953 (נכתב במקור באנגלית ותורגם על ידי אוריאל)

ב-1953 זכה שירה "Spring for Two" ('אביב לשניים') במקום ראשון בתחרות פיוט בלונדון. השיר זכה ללחן. ב-1999 הוענק לה מענק מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב. זמן קצר לפני פטירתה זכתה בתואר "יקירת קסת הזהב" מטעם אגודת הסופרים העברים.

גילה אוריאל נפטרה בינואר 2007, סמוך ליום הולדתה ה-93. נקברה בבית העלמין נחלת יצחק לצד אמה סופיה.[7]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפקיד והמשרד, תל אביב: המחלקה ליעול ולהדרכה, תשט"ו.
  • מינהל משרדי; בצרוף מבוא מאת אדווין סמואל, ירושלים: ר’ מס ('ספרית דני למדע פופולרי'), 1959.[8]
  • מיומנה של סבתא, תל אביב: חמו"ל, תשל"ב 1971.
  • העיריה והציבור, תל אביב: עירית תל אביב-יפו – המחלקה לייעול ולהדרכה, תשל"ג.
  • ערגה / Yearning, תל אביב: טרקלין, תשל"ו 1975. (שירים) (עברית ואנגלית)
  • חיי עם אמא, תל אביב: חמו"ל, תשל"ז 1977.
  • ארבעים שנות שירות ציבורי, תל אביב-יפו: [חמו"ל], תשל"ז.
  • אורי וגיל: ציון-זיכרון, תל אביב: [חמו"ל], תש"ם 1980.[9]
  • ניהול ערים: ספר-עזר לסגל הרשות המקומית, תל אביב: אחיאסף, תשמ"ד 1983.
  • עוללות החיים בתל אביב, תל אביב-יפו: אל"ף, תשמ"ט 1989. ‬(שנת הגבורות של העיר העברית הראשונה: תרס"ט–תשמ"ט 1909–1989)
  • שלושה דורות: סיפור משפחתי, תל אביב: רשפים, תשנ"ה 1995.
  • חוט הלב, תל אביב: רשפים, תשנ"ז 1997. (לקט שירים)
  • ימים של זהב: תל אביב יפו, התרס"ט–התשנ"ט, תל אביב: י’ גולן, תשנ"ט 1999.
  • צחוק הגורל, תל אביב: בת קול, תש"ס 1999. (סיפורים קצרים)
  • אדם בעולם הפוך: ספורים, שירים, מכתמים, תל אביב: בת קול, תשס"ז 2007.

תרגום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדווין סמואל, תורת האדמיניסטרציה: ספר עזר לתלמידי הקורס לדיפלומה באדמיניסטרציה צבורית; עברית: אולגה שטם, ירושלים: ר’ מס; בית ספר גבוה לאדמיניסטרציה צבורית במזרח התיכון, תש"ח.
  • פנינים משירת העולם, תל אביב: יבנה, תשי"ג.[5] (מהדורה ב מתוקנת: תשכ"ג; מהדורה ג מתוקנת: תשכ"ו 1966)
  • אוסקר ויילד, מבחר הסיפורים; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: עידית, תשי"ד.[10]
  • מבחר שירי הינה; תרגמה: גילה אוריאל, תל אביב: יבנה, תשט"ו 1954.[11]
  • נוויל שוט, נאות דשא: רומן; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), [תשכ"-?].
  • אלן ברגס (אנ'), פונדק האושר השמיני: עלילת הגבורה של האשה הקטנה; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), תשכ"ב.
  • אריך מריה רימארק, לילה בליסבון: רומן; עברית גילה אוריאל, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1963.
  • ויקי באום, נכתב על הים; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: מ. מזרחי ('מועדון הספר הטוב'), 1964.
  • הוארד ספרינג (אנ'), מעגלות החיים; עברית: ג’ אוריאל, תל אביב: מ’ מזרחי, 1967. (רומן)
  • ה"י קייזר, צללי העבר: רומן; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: מ’ מזרחי ('מועדון הספר הטוב : סדרת הרומנים'), 1971.
  • יוהנס מאריו סימל, אהבה היא רק מילה: רומן; עברית: גילה אוריאל, תל אביב: מ’ מזרחי ('מועדון הספר הטוב : סדרת הרומנים'), 1972.
  • גילה אוריאל (תרגמה וערכה), נופים דובבים: מבחר שירי עמים, תל אביב: טרקלין ליד עקד, 1972.
  • גילה אוריאל (ליקטה וערכה), מאיר דיזנגוף, אבי העיר, תל אביב: עירית תל אביב-יפו – המחלקה לייעול ולהדרכה, תשל"ב.
  • גילה אוריאל (עורכת), האם: לקט, תל אביב: עירית תל אביב-יפו – אגף החינוך – המרכזיה הפדגוגית לחינוך יסודי; המחלקה ליעול ולהדרכה, תשל"ג.
  • גילה אוריאל (ליקטה וערכה), שירי שואה וגבורה, תל אביב: עירית תל אביב-יפו – אגף החינוך – המרכזיה הפדגוגית לחינוך יסודי, תשל"ג 1973.
  • נוויל שוט, הזקן המופלא: הרפתקאה ממלחמת העולם השנייה: רומן; רוברט בראונינג, "מחלל הפלאים לעיר המלין"; תרגמה מאנגלית: גילה אוריאל, תל אביב: מ’ מזרחי ('מועדון הספר הטוב : סדרת הרומנים'), 1975.
  • גילה אוריאל (ערכה ותירגמה), זיוה: מבחר סיפורים ושירים לבני הנעורים, תל אביב: רשפים, תשל"ט 1979. ("לקט של סיפורים ושירים לבני הנעורים, שתורגמו לעברית מארבע שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית ופולנית")
  • גילה אוריאל (עורכת), יצחק אדל: משנתו בחינוך ובמוזיקה, תל אביב-יפו: מכון למוזיקה ישראלית, תש"ם 1980.
  • גילה אוריאל ‬(ערכה והביאה לדפוס), "בני משפחת ביליג: שי-מזכרת לתלמידים מקבלי פרסים בבית הספר התיכון העירוני ה בתל אביב-יפו", תל אביב: ג. אוריאל, תשמ"ג 1983. (חוברת)
  • גילה אוריאל (עורכת), תל אביב והגמנסיה: לקט לשנת הגבורות של הגמנסיה העברית "הרצליה", תל אביב: הקרן לספרות ע"ש גילה אוריאל בגמנסיה העברית "הרצליה", תשמ"ז 1987.
  • גילה אוריאל (ליקטה וערכה), זוטות מוניציפליות: לקט מהווי הרשות המקומית בארץ ובעולם, תל אביב: אל"ף, תשמ"ז 1987.
  • גילה אוריאל (עורכת), "בעקבות מגש הכסף: לקט לתלמידי בתיה"ס בתל אביב-יפו לקראת יום העצמאות", תל אביב: המרכז הפדגוגי, תשמ"ז 1987.
  • גילה אוריאל (ליקטה, ערכה ותירגמה), עולמו של המשורר: לקט משירת העולם, תל אביב: רשפים, תשנ"ב 1992.
  • גילה אוריאל ועדנה מיטווך-מלר (עורכות), בת-קול: עולמה של משוררת, תל אביב: י’ גולן, 1995. (אנתולוגיה מיצירותיהן של משוררות בתקופות שונות)
  • גילה אוריאל ועדנה מיטווך (ליקטו וערכו), טל ילדות: שירים; אירה: נורית צרפתי, קריית גת: דני ספרים, 2002. (לילדים)
  • גילה אוריאל, עדנה מיטווך-מלר, רינה לוינזון (כתבו, תרגמו וערכו), ימי פעמונים: שירי חגיגה וזיכרון, תל אביב: בת קול, תשס"ג 2002.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גילה אוריאל ועדנה מיטווך-מלר (עורכות), בת-קול: עולמה של משוררת (תל אביב 1995), עמ' 448; מי ומי, משמר, 10 באפריל 1953.
  2. ^ וראו: תל-אביב: הוקמה מחלקה לייעול בעירית ת"א, דבר, 10 בפברואר 1954; מ. מייזלסוועדת היעל של ת"א פיטרה את המייעל, מעריב, טור אחרון, 14 בפברואר 1954.
  3. ^ תקוה ויינשטוקהסולידאריות הנשית – שנייה במעלה, מעריב, טור 1, 14 בספטמבר 1960.
  4. ^ גילה אוריאל, ימים של זהב (תל אביב תשנ"ט 1999), עמ' 145.
  5. ^ 5.0 5.1 ביקורות: אשר נהור, "פנינים משירת העולם", חרות, 15 בינואר 1953; ע. ב. ג.אשנבים לספרות העולם: גילה אוריאל: פנינים משירת העולם, דבר, טורים 2–3, 30 בינואר 1953; ל., פנינים משירת העולם, מעריב, 27 במרץ 1953; יעקב בהטעל ספרים: "פנינים משירת העולם", על המשמר, 5 באפריל 1953.
  6. ^ בת קול, במאגר המו"לים הישראלי.
  7. ^ גילה אוריאל באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  8. ^ רחל אוירבךממדף הספרים: מינהל משרדי, דבר, טור 1, 15 בינואר 1960.
  9. ^ על הספר, במרכז מידע פלמ"ח.
  10. ^ ביקורת: י. פוגרבינסקי, דיווח ספרים: תרגומים חדשים: מבחר ספורי אוסקר ויילד, חרות, טור 1, 7 בינואר 1955.
  11. ^ ביקורות: יוחנן פוגרבינסקי, תרגום חדש של היינה, חרות, 26 בנובמבר 1954; אליהו מייטוסעל התרגומים, משמר, 26 בנובמבר 1954.