גילוח הראש לנשים ביהדות
גילוח הראש לנשים הוא מנהג של חלק מנשות יהדות אשכנז. לפי מנהג זה, נשים נשואות מגלחות לגמרי את שיער ראשן בכל פעם שהן טובלות לנידתן. ככל הידוע, גילוח כזה התפשט בקרב נשים יהודיות באירופה החל מאמצע המאה ה-18, ופסק בחלק מהמקומות במאה ה-19. נכון למאה ה-21, המנהג נפוץ בקרב החסידים והפרושים (בעיקר אלה ממוצא הונגרי), ואינו נהוג בזרם הליטאי ובזרם הדתי לאומי. מנהג זה מעולם לא היה נהוג בקרב יהודי ארצות האסלאם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור המנהג ותחילתו לא ידוע. במאה ה-20 יש שייחסוהו לתקנות ועד ארבע ארצות,[1] ויש מי שכתב שהיא תקנת בעל שם טוב.[2] אזכורים דומה למנהג קיימים כבר מהמאה ה-15.[3] בחז"ל,[4] ובכתבי הגאונים[5] והראשונים,[6] גילוח הראש מוזכר כעונש לאישה חשודה כדי לנוולה.
החל מאמצע המאה ה-18 המנהג נפוץ ברבות מארצות אירופה, באימפריה הרוסית, ובקהילה האשכנזית בארץ ישראל. בגזרת הלבוש באימפריה הרוסית ב-1851 נאסר לגלח את ראשי הנשים, ונשים רבות הפסיקו לנהוג כן.[7] לאחר השואה המנהג המשיך, וקיים עד היום בעיקר בקהילות חסידיות הונגריות ובחלק מקהילות הפרושים, ביניהן סאטמר, בעלז, ויז'ניץ, צאנז, סקווירא, טאהש, קרעטשניף, נדבורנה, תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק ועוד.
פרטי המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחוגים הנוהגים מנהג זה הכלה מגלחת את שערה בבוקר שלמחרת הנישואין, ולאחר מכן לקראת כל טבילת נידה. יש שמגלחות את השיער לגמרי,[8] ויש שמשיירות כחצי טפח.[9] בתקופת הריון כשהאישה אינה מחויבת בטבילה, רבות נוהגות שלא לגלח עד הטבילה שלאחר הלידה, אך בחסידויות מסוימות המנהג לגלח גם בתקופת הריון פעם בחודש.
לכבוד הגילוח בפעם הראשונה נהוג בחלק מהקהילות לערוך סעודה הנקראת "שלייער ווארמעס" (ארוחת הצעיף), ולהעניק לכלה מתנות הנקראות "פאלאדנע".
בחלק מהקהילות הופעלו סנקציות נגד נשים שלא קיימו את המנהג. בין הסנקציות, שלילת תמיכה כספית,[10] ואיסור כניסה לעזרת הנשים בבית הכנסת.[11] רבנים אחדים פסקו שהעוברת על המנהג נחשבת פרוצה,[12] ומפסידה את כתובתה.[13][דרושה הבהרה]
סיבות למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרי ההלכה והמנהג הובאו מספר טעמים למנהג.
א. כדי למנוע חששות הלכתיים בטבילת נידה: קשרים או כינים בשיער, דבר הנחשב חציצה,[14] מניעת חשש שחלק מהשיער לא נכנס לתוך המים,[15] מניעת החשש שהאישה תתכופף מדי בשעת הטבילה כדי להכניס את השיער למים, דבר שיכול לגרום לקפלים בגופה שבהם המים לא ייגעו או מניעת חשש סחיטה בשיער כאשר הטבילה תחול בשבת.[16]
ב. מטעמי צניעות, על מנת להבטיח שבשום מצב לא ייראה חלק משיער האישה מחוץ לכיסוי הראש, או בשביל למנוע מהאישה ללכת בביתה בלי כיסוי ראש.
ג. על מנת להמאיס את הנשים היהודיות שלא יימצאו חן בעיני הגויים, ולא יינשאו להן.[17]
ד. על פי הנאמר בספר הזוהר שהשיער שגדל בימי המחזור הנשי נחשב טמא ויש להסירו,[18] ומאחר שהשיער גדל משורשיו יש לגלחו לגמרי.
התנגדות תורנית למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, המנהג אינו מקובל אלא בקהילות יהודיות אחדות. במספר ספרים מובאת התנגדות למנהג הגילוח. מתנגדי המנהג הזכירו כמה סיבות לפיהן מנהג זה הוא קולא המנוגדת להלכה ולדרך התורה:
א. על פי הנפסק ברמב"ם אסור לאישה לגלח ראשה כאיש ועוברת בזה על איסור לא ילבש.[19] תומכי המנהג מסתמכים על כך שהאישה הולכת תמיד עם כיסוי ראש ואינה נדמית לאיש וגם אין כוונתה להדמות לגבר, וכן שהגילוח כולל את פיאות הראש, דבר שאסור על פי היהדות לגברים.
ב. גילוח שערות הראש יכול לגרום לאישה להתגנות בפני בעלה.[20]
ג. על פי מה שכתב הרב חיים ויטאל בשם האר"י ששערות האישה מקבילות ל"דינים" ואין לגלחן לגמרי כי העולם אינו יכול להתקיים בלעדיהם.[21]
ד. על פי דברי ספר חסידים שלנקבות השדים אין שערות בראשן,[22] אם כן המגלחת שערות ראשה נדמית לשדה.[23]
נידונים הלכתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסקי ההלכה התירו לקיים את מנהג הגילוח גם בזמנים שבהם נוהגים שלא להסתפר כמו בבין המצרים, ימי ספירת העומר וחול המועד. החתם סופר דן האם שערותיה של כלה שמתכוונת לגלחן לאחר החתונה נחשבות כחציצה מדין "כל העומד להיקצץ כקצוץ".[24] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין כתב שמנהג גילוח הראש לנשים הוא מנהג קדמון.[25] הרב מנשה קליין תמך גם כן בגילוח הראש לנשים ופסק לקיים מנהג זה.[26] לדעת הרב משה פיינשטיין אין לאישה לגלח שערה אם הבעל אינו רוצה בכך.[27] במקרה שהאישה אינה מעוניינת במנהג והבעל מעוניין, יש שהורו שחייבת לשמוע לבעלה.[28]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים קרויס, תוספת חיים בדרך האבות, בני ברק ה'תשס"ב, באתר אוצר החכמה
- ש. זאב, "תולדות מנהג התגלחת לנשים נשואות", אור ישראל ו [א] (תשרי תשס"א), עמ' רכח–רל, באתר היברובוקס.
- אהרן יצחק הלוי ארץ, "בעניין המנהג שנשים נשואות מגלחות שער ראשן, ובירור שיטת אלו שאין עושין כן", חקירה 21 (2016).
- Glenn Dynner, The Garment of Torah: Clothing Decrees and the First Gerer Rebbe.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תקנון צניעות: לגלח ראש, לא לצאת עם מטפחת, באתר ynet, 16 ביולי 2012
- יקי אדמקר, כוכב הפופ החרדי לנשים חרדיות: אל תגלחו את שיער ראשכן, באתר וואלה!, 31 באוגוסט 2015
- ישראל שפירא, המנהג שהרב פישר סבר שהוא 'רע ומטופש', באתר כיכר השבת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שו"ת דברי יציב אהע"ז (סי' לח), ושפע חיים מכתבי קודש (סי' שעג). משנה הלכות (חלק יב סי' צה) בשמו. וראו ספר משיב דברים (ח"א ס' יג, וח"ב סי' ט) שברור שלא הייתה תקנה כזו. וכן ראו שו"ת מהר'י שטייף סימן מח.
- ^ רבי שאול בראך בספרו בהיות הבוקר אות תמד.
- ^ ראו אברהם סבע, צרור המור על פרשת כי תצא ד"ה ואולי: 'וגלחה את ראשה, כמו שעושים לנדה בשעת טבילתה.. בעניין שלא יהיה בשערה דבר חוצץ'. ושו"ת התשב"ץ חלק ג' סימן רצ"ט אודות נישואין:..'ונתנה לה מתנות ביום קציצת הפאות כמשפט הבנות'. וראו גם זוהר אחרי מות עט. נשא קכז. פנחס רמח:, ושו"ת חתם סופר יו"ד סי' קצה.
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק יד, נדה כח: ועי' עירובין ק: שבת צה. ונדה מה: וסוטה ויבמות לעיל.
- ^ אוצר הגאונים על יבמות מו.
- ^ שו"ת התשב"ץ חלק ג סימן קצא, ושו"ת יכין ובעז חלק ב סוף סימן נז.
- ^ חיים קרויס, תוספת חיים בדרך האבות עמוד 189, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ שו"ת מנחת יצחק חלק ז' סימן פ"ה, וראו תוספת חיים בדרך האבות עמוד 62 בשם מהרי"ל דיסקין שהשיעור הוא "בכדי נטילת הזוג"
- ^ קובץ יגדיל תורה חוברת כה עמוד 153 בשם הרבי הרש"ב מליובאוויטש.
- ^ הוראה של הרב יוסף חיים זוננפלד מובאת בספר עמוד אש פרק יב' אות לו' עמוד קפ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ הוראת הרב משה פארהנד אב"ד מאקווא מובאת בהקדמת ספרו "אהל משה"
- ^ דרכי תשובה על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קצ"ח סעיף קטן צ"א
- ^ בשם מהרי"ד בספר תוספת חיים בדרך האבות עמוד נט
- ^ קריינא דאיגרתא חלק ב'סימן פב'
- ^ תוספת חיים בדרך האבות עמוד קמט
- ^ העמק שאלה על שאילתות דרב אחא פרשת ויקרא שאילתא צ"ו
- ^ הרב יצחק רצאבי בספר עולת יצחק חלק ג' עמוד תנז'
- ^ ספר הזוהר פרשת אחרי מות דף עט ע"א ד"ה תאנא מאי
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב, הלכה י'
- ^ ספר אום אני חומה סימן כא' סעיף ב' בשם החזון אי"ש
- ^ עולת יצחק חלק ג' עמוד תנ"ח על פי שער המצוות פרשת קדושים ד"ה פאת הראש
- ^ ספר חסידים סימן תתשנ"ה
- ^ הרב יהודה פתיה, מנחת יהודה פרשת בראשית סימן כ'
- ^ שו"ת חתם סופר יורה דעה סימן קצ"ה
- ^ העמק שאלה סימן צ"ו אות ז
- ^ שו"ת משנה הלכות חלק י"ב סימן צ"ה
- ^ אגרות משה אבן העזר חלק א' סימן נ"ט
- ^ תוספת חיים בדרך האבות עמוד נט